"המפולת תגיע עם גל פשיטות רגל של בעלי משכנתאות"

קשה להאמין שאפילו עכשיו, כאשר הידרדרות המשק אינה בבחינת תחזית לטווח ארוך אלא מתרחשת לנגד עינינו, שר האוצר, יאיר לפיד, ונגידת הבנק המרכזי, קרנית פלוג, חיים בהכחשה מוחלטת, ופועלים לפי מודלים ותפיסות כלכליות המנותקות מהמציאות של העולם החדש שהתפתח מאז משבר 2008.

המדיניות התקציבית של האוצר - כפי שהיא מגובשת על ידי קבוצת המקצוענים לכאורה במשרד - שבמרכזה צמצום הגרעון התקציבי תוך הורדה דרסטית של הגידול בהוצאה הממשלתית, מדרדרת את המשק בצורה שיטתית ובלתי הפיכה.

בשנים האחרונות אנו חיים בעולם חדש שבו, למרבה הצער, התהפכו היוצרות: הסקטור הפרטי הוא הבעיה ואילו הממשלה היא הפתרון (ויעידו על כך הצורך במעורבות ממשלתית אגרסיבית, כפי שבלט בעיקר בארה"ב, למניעת קריסתה של מערכת הבנקאות).

שר האוצר לפיד, החף מכל הבנה כלכלית תיאורטית או מעשית, שיכול לומר ללא הנד עפעף ש''צמיחה של 5% זה לא בשמים'', הקיף עצמו במינויים חדשים במשרדו, של אנשים שהם תוצר של הכלכלה הישנה (המנכ"לית, הממונה על התקציבים ואחרים). מיותר לציין שאותם בכירים - יחד עם האקדמיה עליה הם מתבססים - לא חזו את משבר 2008, לא הבינו את עומקו והשלכותיו ופועלים כיום על פי מדולים אקדמאיים שרק מחמירים את המצב.

אפילו נגיד בנק ישראל הקודם, סטנלי פישר, הודה לפני שנתיים בכנס ג'קסון הול ש"מה שקורה עכשיו זה לא מה שכתוב בספרים ולא מה שציפינו שיקרה" וכי "התיאוריות הכלכליות לא עובדות ולא נותנות יותר תשובות למתרחש".

בהקשר זה כדאי להזכיר את דבריה הברורים של הנגידה המיועדת של הבנק המרכזי בארה"ב, ג'נט ילן, לפיהם ברור כיום שמדיניות תקציבית מצמצמת גורמת לעליית אבטלה ופוגעת במטרות אותן שואפת המדיניות הזו להשיג, וכי אין לטפל בגרעון התקציבי בטווח הקצר אלא בטווח הארוך.

במהלך השנה הקרובה צפוי מיתון כבד במשק, אלא אם כן ייעשה שינוי דרמטי במדיניות הכלכלית. על האוצר להרחיב באופן מיידי ובצורה משמעותית את הגרעון בתקציב ולהגדיל את ההוצאה הממשלתית. על בנק ישראל מצדו להוריד את הריבית ולפעול אגרסיבית בתחום המטבע.

חלק מהמימון של הגרעון, וייתכן שאף כולו, צריך להיעשות באמצעות הנפקת אג"ח מיועדות על ידי הממשלה, כאשר בנק ישראל יצטרך לפעול בשוק כפי שפועלים בנקים מרכזיים אחרים בעולם ולקנות את האג"ח הממשלתיות בצורה אגרסיבית.

אגדה ראשונה: המדינה ניהלה מדיניות שמרנית ב-2008-2009

כדאי לנתץ אגדה שהתבססה כאן בשנים האחרונות, כאילו המדיניות השמרנית והמרוסנת של הממשלה ושל בנק ישראל גרמו לישראל לצלוח את המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008 טוב יותר ממדינות אחרות.

האמת שונה לחלוטין: ממשלת ישראל הגדילה את התקציב ב-2009; סך ההוצאה גדל ב-7% ויעד הגרעון התקציבי היה 6%. באותה תקופה הזרים בנק ישראל כ-200 מיליארד שקל - יותר מכל בנק מרכזי אחר בעולם יחסית לגודל המשק - על ידי קניות מסיביות של דולרים ואג"ח ממשלתיות בשוק החופשי.

האפקטים החיוביים של הגרעון המתמשך בתקציב אפשרו למשק לתפקד בצורה סבירה מאז (אם כי תוך מגמת החלשות בקצב הצמיחה). ההישג החיובי, היחיד כנראה, שניתן לזקוף לזכות קודמו של לפיד בתפקיד, יובל שטייניץ, הוא יצירת גרעון תקציבי משמעותי.

אלא שכיום העידוד לפעילות המשקית מצד הממשלה הולך ומצטמצם, כשבמקביל העלאות המסים והמחירים וביטול הקצבאות מקטינים את כוח הקנייה של הציבור בצורה דרמטית, וממילא מאיצים משמעותית את החלשת הפעילות במשק.

וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, ההחלטות האחרונות של הממשלה - בהתאם להמלצת משרד האוצר - על שינוי בשיטת החישוב של הגידול בכלל ההוצאות, במטרה להקטינן משמעותית, רק יעמיקו את המשבר הכלכלי. גם להתגאות בנתוני אבטלה נמוכים יחסית אין באמת על מה להתסמך, מאחר שהאבטלה היא "נתון מפגר" (משקף את פעילות העבר), ועל רקע ההאטה בפעילות המשקית יש לצפות בוודאות לגלי פיטורים הולכים וגוברים ולעלייה משמעותית באבטלה בשנה הקרובה.

בהקשר זה כדאי לציין שרוב המשרות החדשות שהתווספו למשק בשנים האחרונות הן בשכר מינימום או מתחת לרמת החציון, ולכן תרומת המועסקים החדשים לפעילות המשק היא נמוכה ביותר.

הנגידה: פלוג נשארה בעולם התיאוריה

העזר כנגדו של שר האוצר היא הנגידה החדשה של בנק ישראל, קרנית פלוג, שחושבת כנראה שהיא עדיין נמצאת במחלקת המחקר של הבנק, כלומר בעולם התיאוריה. בנושא התקציב היא דורשת להגיע לגרעון של 2.5% ב-2015 ושל 2% ב-2016 (הרבה מתחת לגרעון הנדרש לתמיכה בפעילות המשקית), וזאת כאשר היא ממשיכה בניהול מדיניות המטבע של קודמה, המובילה את היצוא לתהליך של התמוטטות תוך פגיעה עתידית קשה בתיירות.

חוסר ההבנה היסודי של הנגידה בעולם הריאלי בא לידי ביטוי בהתייחסות לשער המטבע רק מול המדינות איתן סוחרת ישראל (כלומר דולר ואירו) כחזות הכול. זאת, למרות שגורם לא פחות חשוב ואולי אף יותר הוא אובדן כושר התחרות של תעשיית היצוא מול מדינות שפיחתו את שער המטבע שלהן משמעותית בשנתיים האחרונות. הודו, ברזיל, טורקיה ודרום אפריקה הן דוגמאות בולטות למדינות שבהן פוחת המטבע ב-50% ! ואפילו יפן פיחתה את הין בכ-30% בשנה האחרונה.

צורת ההתערבות בשוק המטבע בשנים האחרונות, כפי שנוהלה על ידי בנק ישראל, הייתה לדעתי לא מקצועית בצורה קיצונית והפגינה חוסר הבנה עמוק בדרך שבה שוק המטבע פועל. הבנק המרכזי של שווייץ נתן דוגמה מצוינת לדרך שבה יש לפעול באמצעות פיחות וקביעת שער רצפה. פישר אף שיבח את דרך הפעולה הזו, אך השאיר למחליפתו אדמה חרוכה בתחום עם שער דולר של כ-3.60 שקל בלבד, לאחר התערבות מסיבית שהותירה את ישראל עם יתרות מט"ח של קרוב ל-80 מיליארד דולר.

על רקע מדיניות נואלת זו של האוצר ובנק ישראל, לא פלא שהבורסה בתל אביב היא אחת הגרועות בעולם בשנים האחרונות, עם תנודות של 10%-15% כבר קרוב לארבע שנים. בארה"ב, לשם השוואה, עלה שוק המניות באותה תקופה ב-40% ובגרמניה בכ-50%.

אגדה שנייה: מחירי הנדל"ן לא יכולים לרדת

אגדה נוספת שהתבססה בישראל של השנים האחרונות נוגעת לעלייה רצופה של מחירי הדירות ולטענה שמערכת הבנקאות כאן הייתה מוכנה למשבר 2008 ולכן לא נפגעה כאשר שוקי הדיור בארה"ב (משבר המשכנתאות) ובמקומות אחרים בעולם התמוטטו.

במציאות, עד תחילת 2007 היה שוק הדירות בישראל במיתון עמוק בעוד שבארה"ב , בבריטניה ובמדינות אחרות חווה התחום שגשוג ועליות מחירים תלולות. למעשה, בשנים 2000-2006 מחירי הדירות בישראל ירדו - כן, ירדו - ב-12%, ולכן החשיפה הבנקאית לענף הייתה מצומצמת ביותר.

הזינוק בפעילות ובמחירי הדירות שהתרחש בשנים שבאו לאחר מכן (עליות מחירים של 70%-80% במצטבר) יצרו חשיפה בנקאית לחובות ענף הנדל"ן (קבלנים ורוכשי דירות) שניתן להשוותה לזו שהביאה למשבר הסאב-פריים בארה"ב, שהיה הגורם שהחל במשבר העולמי ב-2008.

לאור כל זאת, הנה מסר מרגיע לכל העוסקים בשאלה כיצד לעצור את עליית מחירי הדירות בישראל: אם האוצר ובנק ישראל ימשיכו במדיניות ההרסנית שלהם, המשבר שעומד להתחולל בתוך זמן קצר יגרום למפולת במחירי הדירות שתלווה במשבר במערכת הבנקאות, בדומה למה שקרה בארה"ב לפני כחמש שנים.

ירידת המחירים התלולה במחירי הדירות תגרום לחלק גדול מהציבור, שמוציא כיום חלק ניכר מכספו לתשלום המשכנתא והריבית ומתנחם בעליית שווי הנכס לתחושה קשה של מרירות וייאוש, שתלווה בפשיטות רגל אישיות בהיקף שלא ידענו כמותו ובמשבר חברתי עצום.

רפורמות: לנתניהו אין מושג מה זה תאצ'ריזם

הייתי מציע לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאחראי במידה רבה לכל מה שתיארתי כאן - הן כאסטרטג המדיניות התקציבית של ישראל והן כמי שמינה את יאיר לפיד וקרנית פלוג לתפקידם - כי לפני שהוא מנופף ברפורמה כפתרון אולטימטיבי למשק, ומשתמש בשמה של מרגרט תאצ'ר כמורתו, ללמוד קצת היסטוריה.

ב-4-5 השנים הראשונות לכהונתה של מי שהייתה ראש ממשלת בריטניה, עשתה תאצ'ר בדיוק הפוך ממה שהטיפה לו (ובתבונה רבה): נתנה העלאות שכר משמעותיות לכורי הפחם וסקטורים אחרים במשק הציבורי וניהלה מדיניות מוניטרית מרחיבה מלווה בפיחות משמעותי של הפאונד. זאת, כל עוד הייתה הכלכלה הבריטית בתהליך החלשה ובפועל של במיתון. רק מהשנים 84-85, כאשר ההתאוששות במשק הייתה מובטחת והכלכלה בעצם הייתה בפריחה, עברה תאצ'ר לביצוע הרפורמות שהביאו לה שם עולמי.

שוק המניות בארה"ב: הבועה האמיתית

צריך להבין שהסיבות העיקריות לפריחה בשוק המניות האמריקאי היא פועל יוצא של קניית מניות על ידי החברות עצמן (Buy Back), השתלטויות, מיזוגים וחלוקת דיבידנדים מוגדלת. כל זה התאפשר על ידי מה שהוא בפועל הבועה האמיתית בארה"ב - שוק אג"ח הקונצרניות.

בזכות הריבית הנמוכה מאוד לטווח קצר וארוך יכלו החברות בארה"ב לגייס סכומים דרמטיים באג"ח, מה שאפשר להן את המימון של כל הפעולות שנמנו קודם לכן, ובנוסף לכך הקטין את הצורך שלהן בגיוס הון באמצעות הנפקת מניות.

יתרה מזו, בניגוד לדרך הפעולה ההיסטורית, כאשר גיוסי כסף שימשו בעיקר להשקעות הון, השימוש הפעם נסוב בעיקרו סביב שוק המניות, ולכן גם הצמיחה בארה"ב נשארה אנמית בגבולות ה-2%. עליית הריבית לטווח ארוך, אם תימשך, תהפוך את התהליך הזה על פיו ותגרום לנפילות תלולות בשוק המניות בארה"ב.

אבי טיומקין הוא יועץ לקרנות גידור בינלאומיות בתחום המאקרו, המחלק את זמנו בין ישראל וארה"ב. טיומקין התפרסם בעבר כמי שחזה בעבר את המשבר הכלכלי ב- 2008 ואת המשבר בגוש האירו

 המתקפה הקודמת של טיומקין על בנק ישראל