לא נחמדה, לא צבועה

שולמית אלוני, מותר להניח, לא האמינה בעולם הבא. אבל אם בכל זאת יש חיים אחרי המוות, אני משוכנע שהיא מתפקעת כעת מצחוק למשמע הסופרלטיבים שנשפכים עליה. במיוחד מצד דמויות שהיא עצמה בזה להן, תיעבה אותן, שנאה בכל מאודה, או רק הסתפקה בנשיפת עשן מילולי סמיך לעברן.

עיון חטוף בראיונות שנעשו עימה עלול להביך את המספידים ואת המקוננות. אלוני לא ריחמה על איש ולא על אף אישה. גידופים, נאצות והשתלחויות פומביות היו לחם חוקה. בלא מורא ובלי משוא-פנים. ללא הבדל מפלגה, תנועה ואמונה דתית. היא שחררה את חרצובות לשונה. תקפה את כולם. וכתשה את כולן. מכבוד הנשיא ועד המר"ן. מחברי מפלגתה ועד יריביה מעברו השני של המתרס. איש-איש והמנה האישית שלו.

כי לאלוני לא היה כבוד. ולא היה רספקט. לא לתארים, לא לתפקידים, ולא לפוליטיקאים. היא העריכה השכלה. התרשמה מחדות. ייחלה לעומק. היא תרה אחר מחשבה טהורה. בדיוק כפי ואת מה שדרשה מעצמה, כך תבעה מאחרים. לחשוב, לתהות, לחקור, להסתקרן ובעיקר להטיל ספק. בכל דבר. ובכל אדם. כך טלטלה את החברה הישראלית השמרנית, השוביניסטית, וגרמה לה להשתנות. ולו במעט. כך המשיכה להטיף לנו מוסר גם בשנותיה האחרונות, מורחקת ומאוכזבת, שלא לומר מיואשת מאיתנו.

אז איפה ישנן נשים כמו האישה ההיא. לא נחמדה, לא צבועה, לא מתייפייפת. מנהיגה מזן אחר, מתקופה אחרת. לאן נעלם האומץ? ומה קרה לתעוזה? בהתרפקות עליה, על מי שהייתה, יש גם אמירה נחרצת על מנהיגינו היום. אלה שמכורים לאהבה ולתשומת-לב. שחיים בין סקר דעת-קהל לדף המסרים היומי. שמתנהלים ברשתות החברתיות במקום במציאות האמיתית. שישותם זועקת פחד והססנות, אך נאומיהם זרועים בביטחון עצמי מופרז.

רבים מאיתנו כבר מאסו בהם, בשלטי הפרסומת המהלכים, בדוגמני השיווק הנואמים. מדי מערכת בחירות אנו מחפשים להם תחליפים, וממאנים להבין שהתשובה נמצאת בתוכנו ולא מחוצה לנו. כי כל אחד ואחת מאיתנו יכול להיות שולמית אלוני.

יש בנו את האמת, את הידיעה מה נכון, את חוסר הסובלנות לשקרים ואת ההערכה להעזה. למרבה הצער, אנו עדיין חיים לפי "מה יגידו" ו"איך אני אצא" ו"האם אשלם מחיר יקר". ומי שחי כך בעצם לא חי כלל.

שולמית אלוני חיה חיים מלאים ומרתקים וסוערים ומלאי סיפוק. היא השפיעה על אחרים, שינתה אותם והעניקה ערך לחייהם. זו מורשתה האמיתית. ואותה מוטל עלינו להגשים, עבור עצמנו ולמען ילדינו.

להיות שולמית-אלוני, ולא משנה מה השקפת עולמכם, זה להיות נאמנים לעצמכם, לאהוב את מי שאתם ולהעניק אתכם לעולם. עזבו את העולם, בואו נתחיל במדינה שלנו. בקהילה שלנו. במשפחה שלנו. באנשים שסובבים אותנו ואכפת לנו מהם. בואו, לשם שינוי, נהיה אמיתיים. נאמר אמת. להם, לכם. ולעצמנו.