מציאות חדשה

מפת המזרח-התיכון עוברת שינויים מרחיקי-לכת. זאת, בעקבות ההתפוררות של מדינות הלאום הערביות. אמנם מפת האזור עדיין לא השתנתה באופן פורמלי מאז פרוץ "האביב הערבי", אך המפות הישנות כבר אינן משקפות את המציאות בשטח. זהויות שבטיות ועדתיות מתחדדות ומביאות לפירוק ולשינוי הגבולות הקיימים.

סוריה- עוברת את התהליך באופן אלים ומדמם. המדינה שכוללת בתחומה לאומים ועדות שונות, מחולקת כיום לשלוש, ואולי יותר, ישויות מדיניות אשר לכל אחת מהן יש כוחות ביטחון משלה. העלאווים שומרים על מעוזיהם בערים חומס, חמאת ודמשק ולאורך החוף הצפוני; הארגונים הסונים השונים שולטים באזורים הצפוניים במדינה; והכורדים, שניצלו את יציאתו של צבא אסד ממחוזותיהם, מקיימים מעין אוטונומיה.

עיראק - הכורדים בסוריה יכולים להתעודד מהצלחתם של אחיהם בעיראק. כורדיסטן העיראקית מתנהלת כאוטונומיה עצמאית בכל תחומי החיים, לרבות שגשוג כלכלי ומצב ביטחוני יציב יחסית. גורמים בכורדיסטן העיראקית הביעו נכונות לסייע לאחיהם בסוריה, וייתכן כי הכורדים ינסו גם לממש את שאיפתם ולכונן מדינת-לאום כורדית עצמאית.

גם ביתר חלקיה של עיראק שוררת אי-וודאות. המיעוט הסוני נשלט כיום על-ידי הרוב השיעי, והסונים חשים מופלים, מקופחים ומתוסכלים מאז הפלתו של סדאם חוסיין. תסכול שמוצא את ביטויו באלימות שלא נראתה במדינה מאז 2008. למורת רוחה של הממשלה בבגדד, מספר מחוזות סוניים כבר הכריזו על שאיפתם לאוטונומיה, כך שהסונים עלולים בעתיד לפרוש מהמדינה העיראקית עקב המתיחות הגוברת, מה שישאיר את דרום עיראק כמדינה שיעית בחסות איראן.

לוב - גם לוב עלולה להתפרק. בנגאזי (העיר השנייה בגודלה), שהייתה ערש המהפכה הלובית נגד משטר קדאפי, מבקשת להתנתק מהשלטון המרכזי בטריפולי. לוב מכילה בתחומה שלושה עמים שונים. תושבי קירנאיקה, המורכבת מהמחוזות המזרחיים של לוב ושבתחומה נמצאים 80% מעתודות הנפט שלה, חשים מנוצלים על-ידי הממשלה בטריפולי.

הפרלמנט המקומי בבנגאזי הכריז ביוני 2013 על אוטונומיה, וכוחות הביטחון העצמאיים של קירנאיקה כבר שולטים בשטח. ממשלת לוב אינה מכירה בעצמאותה של קירנאיקה, אך השלטון המרכזי חלש ומתקשה לאכוף את ריבונותו אפילו בלב הבירה טריפולי. לאחרונה, המחוז הדרומי במדינה, פזאן, הכריז אף הוא על עצמו כאוטונומיה.

מה זה אומר לגבי ישראל - אל לנו לחשוב כי תהליך זה של התפוררות מדינות והיעדר שלטון מרכזי פועל בהכרח לטובתנו. התפוררות המדינות מסמלת הרעה, לפחות בטווח הזמן הקצר, במצבה האסטרטגי של ישראל משום שהיא מלווה באי-יציבות. המדיניות הישראלית של בניית גדרות אינה פתרון לאורך זמן, ועל הממשלה לאמץ מדיניות אקטיבית יותר ולו בחשאי, כדי שלא תיראה כמי שמתערבת בעניינים הפנימיים של שכנותיה.

טרור, פשיעה וגלי פליטים הם רק חלק מההשלכות של כישלון מדינתי במרחב. מנגד, השינויים מביאים להתפוררות הצבאות הסדירים שהיוו בעבר איום על ישראל ופותחים בפניה הזדמנויות לבנות יחסים עם מיעוטים שונים שיש להם פוטנציאל לתפוס את השלטון בשלב כלשהו בעתיד.

המפה החדשה המתהווה במזה"ת צפויה להציב אתגרים לדיפלומטיה הישראלית ולעצב מציאות גיאופוליטית חדשה.

הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS