"אין לי שקט ושלווה בראש. הייתי בטיפול שנים, וזה לא נגמר"

הקליניקה שלי ממוקמת במגדל משרדים בקומה 50. שתי קומות מעליי נמצא משרד עורכי הדין קלינמן-נאור. כתוצאה מכך הזדמן לי בחודשים האחרונים לארח חברה במעלית לרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, בדרכו לעורכי דינו. גבר מרשים מאוד, ייצוגי, רחב כתפיים וממלכתי, גם ללא מדים. עוד בלובי היוקרתי הוא מעורר הדים ועניין. אנשים ניגשים ללחוץ את ידו, לשוחח עמו. הוא נגיש מאוד. אינו יוצר דיסטנס כמצופה. לא מוקף בני לוויה.

פסיכיאטר וקלינאי נשאר כזה גם מחוץ לדלת חדר הטיפול, ואני ניצלתי את הזמנים המצטברים שלנו להתבוננות והסתכלות בעין מקצועית. זיהיתי מתח ולחץ מתבקש כתוצאה מהנסיבות. כשפגשתי במעלית את עורכת דינו, שרון קלינמן, הצעתי לה להיפגש לשיחה. היא היססה, וכעבור יומיים השיבה בחיוב.

- התיק של גבי אשכנזי הוא מהמורכבים שיש בעת הזו.

"המורכבות בתיק אשכנזי גדולה הרבה יותר מההיבט המשפטי. פועלים פה כוחות מעבר לטענות המשפטיות. כל דבר מנופח מעבר לכל פרופורציה. אני מרגישה שנעשה לו עוול.

"הוא לקוח שיודע להעריך את ההתגייסות שלך, וגורם לך לרצות להתגייס למענו. אתה מתחבר אליו. יש לו יכולות קיום רגשיות ואישיות נדירות. הוא אדם מאוד אנושי. גם הדברים שמועלים נגדו היום הם היבטים של אדם אנושי. אני חושבת שזה ייגמר בסדר, והוא יוכל לכל הכוחות שעומדים מולו".

- נוצר ביניכם קשר אישי?

"כשאתה מלווה אדם בחקירה פלילית או בתיקים אזרחיים שיש להם השלכות על העתיד או על השם שלו, העניין המשפטי הוא רק אחת הבעיות, ולא בהכרח הכי חמורה. ללקוח יש דאגות: ילדים, משפחה, המשך דרכם. אתה נותן שירות מעבר לתחום המקצועיות שלך. צריך לייעץ על התמודדות עם תקשורת, למשל, לתמוך, לתת עצות לחיים ומה לעשות מחר, כי היקף הדילמות שנכנסות לחדר רחב יותר מהתיק עצמו. עורך הדין הופך לאדם מאוד קרוב. אני חייבת חיבור טוב, כי אני אדם מתמסר. טוטאלי. הבעיה של הלקוח הופכת להיות בעיה שלי. אני ישנה איתה בלילה וקמה איתה בבוקר. זה מעסיק ומטריד אותי. אולי זה גם החיסרון שלי, כי זה מכניס ממד שדורש ממני מעבר למקצוע".

"לא פרשתי כנפיים"

קלינמן, 45, נשואה לעו"ד אילן סופר, המכהן כראש מחלקת ליטיגציה במשרד גולדפרב זליגמן. הם מתגוררים ברמת-גן, והורים ל-3 בנות: שירה, 17, גאיה, 15 ועלמה, 13. היא סיימה תואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב בהצטיינות והתמחתה אצל שופטת בית המשפט העליון לשעבר שושנה נתניהו, ובמשרד ש. הורוביץ. לאחר מכן השתלבה במשרד דנציגר-קלגסבלד, וטיפסה בו היישר לצמרת.

נדיר לשמוע מחמאות גורפות מקיר לקיר על אשת מקצוע דוגמתה. אנשים שדיברתי עמם ציינו חריצות אין קץ, חריפות משפטית נדירה, ועבודה סיזיפית של איסוף פרטים לבניית קייס משפטי. תוצאותיה כליטיגטורית מדברות בעד עצמן. במהלך שנותיה במשרד נטלה חלק חשוב בייצוג אישים בכירים בממשל ובעולם העסקים. היא עסקה בתיקים עקרוניים של הגבלים עסקיים, ויש לה חלק בזיכויים מהדהדים בתיקי ניירות ערך. לאחר למעלה מעשר שנים במשרד (שלימים התפרק עם מינוי יורם דנציגר לבית המשפט העליון), פרשה במהלך שעורר הדים רבים בקהילייה המשפטית, ולאחר שנתיים כשותפה במשרד אחר הקימה משרד משלה, יחד עם מיכאל נאור, בנה של שופטת בית המשפט העליון מרים נאור.

- בגיל 40 עזבת תפקיד בכיר כמספר 2 אצל עו"ד דורי קלגסבלד. זה צעד אמיץ. הפער בין להיות המוביל לסגנו הוא עצום.

"הרגשתי שהגעתי לתחושה של שלמות בעשייה מבחינה מקצועית. חשתי צורך לייצר אתגרים חדשים. להיות מספר 2 בסוג התיקים שטיפלנו בהם יוצר דיסוננס שמאוד קשה להתמודד איתו. מחד אלה תיקים מאתגרים ומורכבים ויש לך מקום מרכזי בעשייה ובאחריות, ומאידך אתה בכל זאת מספר 2. זה דיסוננס ברמה הכי פנימית. יש בזה מורכבות רגשית גדולה שדחפה אותי להבין שאני צריכה ללכת לאזורים פחות נוחים לי ולעמוד בעצמאות מלאה".

- הענף רחש שמועות. הייתם זוג זהב.

"הייתה לי הרמוניה מלאה עם דורי ברמה המקצועית, בניהול התיקים, בהערכה הדדית. מאוד נהניתי מהעבודה עמו, וחוויתי המון סיפוק מקצועי, ועדיין בסוף זו לא הייתי אני. זה לא היה ה-100% שלי. זו לא עצמאות מלאה, ולא רק ברמה שאתה לא זה שמופיע בבית המשפט. הייתי עורכת הדין השישית במספר במשרד. בהרבה מובנים הרגשתי שאני צמחתי בתוכו, והוא צמח תוך כדי עבודתי שם. לראיה, כשעזבתי המשרד מנה 40 עורכי דין. לא הגעתי למערכת מבוססת, אלא למשהו שהיה לי חלק ביצירתו. היה לי קשה לעזוב כי זה היה הבית שבו גדלתי".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי