לעצור את אפקט הדומינו

קברניטי המשק נוהגים להתהדר רבות בענף ההיי-טק הישראלי ובאקזיטים שפיארו בשנה האחרונה את כותרות העיתונים ואף את קופת המדינה. הבעיה היא, שבזמן שמיטב הסטארט-אפים הישראליים נמכרים למרבה במחיר, תמונת המצב של היצוא והתעשייה הישראליים אינה מרנינה.

מנתוני מכון היצוא הישראלי עולה כי בשנים 2012-2013 עמד היצוא במקום, נותר ברמתו שלפני כן, ולא צמח. היצוא מישראל הסתכם בשנת 2013, בדומה לשנת 2012, ב-92.5 מיליארד דולר. לאור הנסיקה שרשם היצוא של אינטל מישראל ב-2012, מ-2.2 מיליארד דולר ל-4.6 מיליארד דולר, כאשר אינטל תופסת נתח של יותר מ-20% מיצוא ההיי-טק המקומי, ניתן להבין את טענת אנשי תעשיות הטכנולוגיות-העיליות, כי ללא רשת-הגנה ראויה ובשל שחיקה מתמשכת ברווחיות היצוא, ההיי-טק הישראלי ייטוש את ישראל, וכי נתוני יצוא כדוגמת אינטל מסתירים את התמונה הקשה בשטח.

במציאות בשטח, מפעלים שלא מצליחים לצמוח בשוק המקומי, מגיעים למסקנה כי לייצור בישראל אין יתרון, והם בוחרים להעביר את הפעילות מעבר לים. במצב כזה, כאשר התעשיינים נחשפים להיכרות הולכת ומעמיקה של הפעילות היצרנית מחוץ לישראל, עלול להיווצר אפקט-דומינו, שיגרור את המשק, בעיקר בשילוב עם ייסוף השקל, לדעיכה גם של התעשייה המסורתית.

היות שתעשייה זו מספקת פרנסה בעיקר לאוכלוסיות חלשות יותר, הפגיעה ביצוא משפיעה ביתר שאת על השכבות החלשות ופחות על השכבות החזקות שעובדות בענפי ההיי-טק. המסקנה היא, שמשבר שער-החליפין מחייב לתת תשומת-לב מיוחדת, בנוסף לאנשי ההיי-טק והתעשיות הנלוות, לתעשיות המסורתיות, בעיקר מצד אלה החפצים בצמצום הפערים החברתיים.

אחד הגורמים העיקריים לקיפאון ביצוא הוא ייסוף השקל, שמהווה את שורש הפגיעה בכושר התחרות מול יצואנים מתחרים בעולם. היכולת של מפעלים להציע מחירים אטרקטיביים לתוצרת שלהם הולכת ונפגעת ככל שהשקל מתחזק, והעלויות המקומיות נוסקות. הנחמה היחידה שיש לתעשייה המקומית היא פוטנציאל החיסכון המשמעותי בעלויות האנרגיה שמספקת הזרמת הגז הטבעי ממאגר תמר, ומסייעת חלקית להתגבר על השפעות השקל החזק.

בניגוד למסרים שהעביר עד כה בנק ישראל, נראה שאין היגיון ביוזמה להצהיר כי בנק ישראל לא מתכוון לקבוע שער רצפה לדולר. נוסיף לזה את דברי הנגידה, ד"ר קרנית פלוג, בוועדת הכספים של הכנסת, כי כל ירידה של 1% בשער הדולר מביאה לירידה של 0.2% בלבד ביצוא, ונבין כי לגרסת פלוג הרגישות של שער-החליפין ליצוא אינה גבוהה. אבל חשוב לזכור, כי בתעשיות ההיי-טק כ-70% מההכנסות הן דולריות, דבר שיוצר לחברות תלות מהותית וישירה בשער הדולר.

ערבויות ליצואנים

משרד האוצר נדרש כבר עתה להפעיל מגוון אמצעים לתמיכה ביצוא, ובהם להגדיל משמעותית את הערבויות שהוא מעניק ליצואנים, כי הן נשחקו במידה ניכרת בשנתיים האחרונות, בעקבות העלייה בערבויות שמספק משרד האוצר לחברת החשמל. עלייה בערבויות תסייע ותקל על היצואנים, לייצר ביטחון כלכלי יותר, לבצע עסקים ועסקאות, ולהוביל תהליכי צמיחה והתרחבות בקרב היצואנים, בעקבות הוודאות והתמיכה שמספקת המדינה. כצעד משלים, על קברניטי המשק לספק רשת-הגנה נוספת הכוללת הבטחת שער המטבעות, העמדת ביטחונות לגידור עסקות, מימון לפעולות להשאת הפריון, ומגוון תוכניות הכשרה והסבה מקצועית.

ראוי שמהלכים ארוכי-טווח אלה יבוצעו לצד שורת מהלכים של הטווח-הקצר, ובראשם מעורבות רציפה והכרזות חוזרות ונשנות מצד ד"ר פלוג כי לא תניח לדולר ליפול, המגובות גם במעשים מצד בנק ישראל בזירות המטבע והריבית. מוטב גם שמשרד האוצר ובנק ישראל יעבירו את אותם מסרים לתקשורת כדי שישפיעו על שערי המט"ח.

הפחתת הריבית, רכישת מט"ח, מיסוי פעילות הזרים בשוק האג"ח לטווח ארוך, עשויים לחולל את השינוי שאליו משווע היצוא הישראלי.

במציאות שנוצרה הפחתת ריבית נוספת היא מחויבת המציאות כי פער ריביות חיובי לטובת השקל יוצר תמריץ לספקולנטים להמר על השקל. אמנם בהפחתת הריבית ישנה סכנה לעלייה נוספת במחירי הדיור, אך בלית ברירה מהלך כזה ייאלץ כנראה את בנק ישראל להטיל מגבלות נוספות בשוק המשכנתאות.

* הכותב הוא מנכ"ל פריקו ניהול סיכונים והשקעות.