הנה בא נשיא מצרים

מהמורה קטנטונת הייתה לעבד אל-פתאח סיסי בדרך לצמרת. את ההכרזה על כך שהוא רץ לנשיאות מצרים השמיע הקצין הבכיר בארץ הנילוס דווקא בעיתונות. לא במצרית, אלא בראיון לעיתונאי כווייתי, עורכו של היומון א-סיאסה. הנסיכות הקטנה כוויית היא ידידה קרובה של מצרים, וביחד עם סעודיה ואיחוד האמירויות, מעניקה למשטר בקהיר חמצן כלכלי החיוני מאוד להתאוששותו. אבל עם כל הכבוד לכווייתים, את ההצהרה הזו מצופה מסיסי להשמיע קודם בפני העם שלו.

דובר הצבא מיהר לתקן את הטעות, ופרסם הודעה שהפחיתה מחשיבות הציטוטים של מפקדו. בראיון אמר סיסי מפורשות, כי השאלה הוכרעה, וכי לבקשת העם הוא החליט להתמודד על תפקיד הנשיא. סיסי הודה כי "מצרים היא מדינה שבריאותה רופפת; נגעיה כרוניים, והם גברו בשנים האחרונות". "ספקוצליות עיתונאיות", כינה זאת הדובר, אבל לא הכחיש שסיסי אכן החליט לרוץ לנשיאות. המסרים, מכל מקום, הונחלו.

חבל הצלה עבור העם המצרי

אם לא יקרה מפנה דרמטי, בקרוב יכריז ה"מושיר" (פילדמרשל) סיסי על הליכתו לבחירות. הודעתו תסמן את לידתו של מנהיג חדש בעל שיעור-קומה במצרים. וכשמדובר בסיסי, הכרזה על התמודדות כמוה כמינוי: איש במצרים של היום אינו מאיים עליו, ואם יהיו כאלה, הם יוסטו מהדרך כפי שהוזזה צמרת האחים המוסלמים, החובשת בימים אלה את תאי הכלא.

אם אכן ישתלט סיסי על הכס, קיים סיכוי שעד הקיץ תחזור מצרים ליציבות שמזכירה את ימי מובארק, עם אותו משטר ברזל ועם אותה אופוזיציה דתית נרדפת. אולי ללא הביטחון האישי שאבד בשלוש השנים שחלפו. במצרים של היום, פיצוץ מכונית-תופת כבר אינו מפתיע איש.

על-פי ההערכות בקהיר, בשבת הקרובה, או בסמוך לה, תיפתח ההרשמה למתמודדים, ובתום שבועות מעטים יתקיימו הבחירות. סיסי אמנם לא הכריז על ריצתו, אבל הוא פתח את מערכת הבחירות ביולי אשתקד, כאשר הדיח את הנשיא הקודם מוחמד מורסי. בשבתו על כס הנשיאות, יהיה סיסי בן ה-59, הראשון בנשיאי מצרים שלא חווה מלחמה עם ישראל. הוא קצין חי"ר ומודיעין בהכשרתו, שגדל במשפחה בת 11 ילדים, בן לבסטיונר לממכר דגנים בשוק חאן אל-חלילי בקהיר.

את דרכו לצמרת הוא מפלס שנה וחצי לפחות. כקצין הצעיר ביותר במועצה העליונה של הצבא, הוציא סיסי לגימלאות, יחד עם כמה מחבריו, את מפקדם, שר ההגנה מוחמד חוסיין טנטאווי.

סיסי הוא הדמות הכריזמטית ביותר שצמחה במצרים שאחרי מובארק. מסוג המנהיגים שהופעתם ברגע האמת היא חבל הצלה עבור העם. מצרים היא ארץ שבעיותיה גדולות על מנהיגיה, וכדי ליטול את הגה הספינה כאשר זו מיטלטלת בים, עליך להיות אמיץ, חדור תחושה פטריוטית, או להבדיל - משוגע. בכך מהמר סיסי על עתידו האישי, אולי על חייו.

נקודת-הפתיחה שלו טובה: מדינות המפרץ העשירות איתו, מצפון-מזרח שוכנת בעלת-בריתו השקטה והנאמנה, ישראל, ואפילו וושינגטון כבר הבינה כי יד קשה, בעת הזו, היא מתכון נגד אנרכיה. סיסי נהנה בנוסף מתמיכה ציבורית נדירה, שאיש לא זכה לה לפניו מאז הודח מובארק. אבל המושיר, למרות הכוח הרב שבידו, איננו כל-יכול. מאמציו לסדר לעצמו כניסה חלקה לארמון נתקלים בקשיים ובביקורת.

כמה מן הזרמים נותני הטון בקהיר מסרבים להביע בו תמיכה מפורשת. למשל, תנועות הצעירים הליברליות "6 באפריל" ומפלגת ה"אור" הסלפית. ה"אור" דווקא תמכה במהלכיו החשובים הקודמים, בראשם הדחתו של מורסי ומשאל-העם על החוקה החדשה. החוקה שלניסוחה אחראית ועדה שנציגי האחים המוסלמים הודרו ממנה.

"המושיר סיסי הוא הקול היחיד שנשמע בכל אמצעי התקשורת, הציבוריים והפרטיים. הוא לא צריך יותר מרישום שמו (בוועדת הבחירות) כדי לקחת את המפתח ולהתמנות לראיס", כך האשים עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח, לשעבר איש האחים המוסלמים. אבו אל-פתוח פרש משורות האחים כבר לפני שנתיים, התמודד בבחירות לנשיאות, אך נהדף.

מאז הוא בפוליטיקה, כמו שקוראים לזה, נהנה ממעמד של אחד שדעתו ראויה להישמע. "מה שקרה בשבעת החודשים האלה גרוע לדעתי, פי מאה ממה שקרה בימי מורסי", הוא הוסיף, והכריז כי אין בכוונתו להתמודד שוב.

מחזה שנכתב מראש

אבו אל-פתוח ביקש לומר, שתוצאות ההצבעה קבועות מראש. הרי את ראש הממשלה חאזם בבלאווי ואת הנשיא הזמני עדלי מנסור, שתי הערכאות שאמורות לנהל את הליך הבחירות, מינה סיסי עצמו כאשר סילק את מורסי. גם מערכת המשפט, שאנשיה מפקחים על תקינות ההצבעה, כפופה לשלטון. העיתונאים ואנשי הרוח נרדפים וחוששים ממעצר, כך שגם כלב השמירה ילווה את הבחירות האלה כשמחסום לפיו.

אם זו המציאות ומדובר במחזה שנכתב מראש, ברור מדוע שחקני המשנה מסרבים לעלות לבימה. לו היה סיכוי למישהו מלבד סיסי, היינו חוזים במצעד מתמודדים ובמערכת בחירות אמוציונלית. ואכן, איש מבין הפוליטיקאים בעלי השם בקהיר לא הודיע כי בכוונתו להתמודד מול סיסי. זאת, פרט לחמדין סבאחי, נאצריסט חילוני, הנחשב למקורב למושיר.

בישראל עוקבים אחר התקדמותו המרשימה של סיסי לצמרת ושומרים על שתיקה. רבים נושמים לרווחה ומאחלים הצלחה לידיד החדש. בתוך חודשים מעטים יידע העולם אם יש כתובת בקהיר, ואם אכן שמה עבד אל-פתאח סיסי. אחר-כך תתחיל העבודה הקשה באמת. סיסי יצטרך להתמודד עם אחת המשימות המסובכות ביותר: להאכיל, לכלכל ולספק ביטחון אישי ל-90 מיליון אזרחים.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל