מה עומד מאחורי המאבק של לוסקין בדירקטורים?

את הדרמה של השבוע בשוק ההון סיפקה שותפות חיפושי הנפט גבעות עולם, על רקע סכסוך מתוקשר שפרץ בין יזמיה. בתחילת השבוע הגיע המתח בין הצדדים לשיא, אז פרסמה גבעות כי ביום ה' (היום) צפוי להיערך לטוביה לוסקין, מנכ"ל השותפות והרוח החיה בגבעות עולם, שימוע לקראת פיטורים.

ההודעה הזאת נפלה על לוסקין (62) כרעם ביום בהיר. רק כך נודע לו לפתע כי שותפיו הרדומים, סוחר התכשיטים נגה בן דוד ועו"ד ושמואל בקר, איתם ייסד את השותפות, החליטו, אחרי 20 שנה, להפוך למעורבים בניהולה.

התגובה של מי שמצטייר אולי כסבא חביב, דמות בולטת בשטח בעלת זקן לבן, הייתה מכתב חריף בו טען בין היתר כי "הצלחתה של גבעות הושגה הודות למאמצי ולעבודה הרבה שהשקעתי ללא לאות, בעוד שאתם לא נקפתם אצבע ואף לא השקעתם בה הון כלשהו. במקום זאת אתם עוסקים מזה תקופה ארוכה אך ורק במאבקי כוח מיותרים, כשלנגד עיניכם טובתכם האישית ולא טובתה של גבעות... צר לי לומר כי אתם אינכם בעלי הבנה, ידע וכישורים לשמש בה כדירקטורים".

כדי להבין איך הגיע לוסקין - שרק לפני מספר חודשים נבחר ל"איש השנה באנרגיה" בוועידת האנרגיה המרכזית שנערכת בישראל - למצב שבו הוא צריך להיאחז בקרנות המזבח כדי לשמור על תפקידו כמנכ"ל גבעות, צריך לחזור בזמן שני עשורים, אל תחילת שנות התשעים, אז הוקמה שותפות גבעות עולם.

נעזר במקורות כדי למצוא נפט

טוביה לוסקין נולד ברוסיה בשנת 1951 למשפחה ממוצא דתי, סבו וסבתו מצד אביו נספו בשואה. לוסקין, אז עדיין חילוני, למד מתמטיקה באחד מבתי הספר היוקרתיים במוסקבה. בהמשך רצה ללמוד פיזיקה גרעינית באוניברסיטה, אך לא התקבל בשל יהדותו.

בצר לו, נרשם לוסקין ללימודי גיאופיזיקה. הוא לא ממש נהנה מהלימודים וכעבור שנה ביקש לעזוב ולעלות לארץ, אולם אביו התנה את המעבר בכך שיסיים את לימודיו. בסופו של דבר, לאחר שהוסמך כגיאולוג, בחר לוסקין להגר דווקא לקנדה, שם קיימת פעילות אנרגיה ענפה. במשך מספר שנים הוא עבד שם במספר חברות, עד שהגיע לחברת ברידג' באוסטרליה, שם חי שבע שנים.

יועץ התקשורת של החברה היה רב של חב"ד, שעודד את לוסקין לחזור בתשובה, ועל רקע זה הוא החל לנתח באותה תקופה את פוטנציאל הנפט הקיים בישראל, תוך שהוא נעזר במקורות. כיום לוסקין הוא חרדי, אב לשישה, המתגורר בירושלים.

גם ההסבר לשמה של שותפות החיפושים, גבעות עולם, ושמו של רישיון החיפושים באזור ראש העין, מגד, מגיע מן המקורות. בפרשת "וזאת הברכה" שבספר דברים, מברך משה את בני יוסף על אדמתם. באחד הפסוקים בפרשה נכתב כי "מראש הררי קדם וממגד גבעות עולם". פירוש רש"י גורס כי הררי קדם הם הרים שנבראו לפני הרים אחרים, ולוסקין פירש זאת כמקום בו עשויות להימצא "מלכודות נפט".

ב-1990 נחת לוסקין בישראל, לא לפני שעצר בניו-יורק כדי לקבל את ברכתו של הרבי מילובביץ' לתוכנית החיפושים. בעזרת מומחים מרוסיה שהגיעו בגל העלייה הגדול, הוא החל למפות את הארץ. המסקנה אליה הגיע הייתה שבחלקים מאזור השרון קיימות עתודות נפט וגז. בשנים הראשונות מימן לוסקין את פעילות החברה שהקים מחסכונותיו, אך הללו התכלו כעבור שלוש שנים.

ואז התרחש האירוע המכונן. ב-1993 חבר לוסקין לאיש העסקים החרדי נגה בן דוד, הבעלים של חנות התכשיטים "זהב ירושלים" שבגבעת שאול (מפעל משפחתי ותיק שבמשך שנים רבות עסק בסחר בפנינים), ויחד עם עו"ד שמואל בקר, מחותנו של בן דוד, הוקמה השותפות.

חסר אונים מול המשקיעים

במהלך 20 השנים הבאות, תחת הנהגתו הכריזמטית של לוסקין, גייסה גבעות עולם שוב ושוב הון מהציבור, ובסך הכל כ-300 מיליון שקל. על מקומם של שותפיו בחברה אמר לוסקין בראיון שהעניק לפני 11 שנה כי "בן דוד ובקר עדיין שותפים בחברה, אבל המעורבות שלהם מוגבלת".

באותו הזמן ביצעה גבעות את קידוח "מגד 4", בו דיווחה לשוק (בדומה לשני קידוחים קודמים שביצעה) על "סימני נפט", שבסופו של דבר הסתיימו בלא כלום. הקידוח הבא, הרביעי של השותפות, "מגד 5", אותו החלה גבעות בשנת 2009, כבר היה סיפור אחר לחלוטין.

אמנם גם במקרה זה הדיווח הראשון אותו מסרה השותפות התייחס ל"סימני נפט", אלא שבהמשך התברר שהפעם השותפות אכן הצליחה להוציא את הנפט מעומק האדמה. יחידות ההשתתפות של גבעות נסקו (בשיאה הייתה שווה החברה מעל מיליארד שקל) כשעוד ועוד אנשים, רבים מהם מהמגזר הדתי-חרדי, הצטרפו למעגל המשקיעים.

לוסקין - שחלק מהמשקיעים ראו בו משיח של ממש - לא הסתיר את גאוותו על התגלית, ואף ליבה את ההתלהבות. "מגד 5 הוא כמו מתן תורה עבורנו", הצהיר באסיפה ההמונית שערכה גבעות בבנייני האומה בקיץ 2010 מול 700 נוכחים, אחרי שהתקבל במחיאות כפיים סוערות. באותם הימים גבעות סיפקה נתונים אופטימיים ביותר ביחס לפוטנציאל הנפט בר ההפקה שקיים בשדה, מה שסיבך אותה עם רשות ני"ע, שאף השעתה את המסחר בנייר עד שגבעות פרסמה הבהרות.

בסופו של דבר, לאחר לא מעט מאמצים ואתגרים תפעוליים, הצליחה גבעות לייצב בשנת 2011 את ההפקה מהקידוח, וזה ייצר לה עד היום הכנסות של מעל 45 מיליון דולר ממכירת נפט, מה שהפך אותה לגורם המשמעותי ביותר בהפקת נפט בישראל כיום.

אלא שדווקא כאשר נראה היה כי נמצא המפתח להוצאת הנפט מהאדמה, החלו להיווצר סדקים באמונה העיוורת של המשקיעים כלפי לוסקין, וכפי שמתברר כעת גם באמנותם של שותפיו. המשך תוכנית הפיתוח של שדה מגד כללה ביצוע של שלושה קידוחים ברצף, כשלגבעות היו מקורות מימון לביצוע קידוח אחד בלבד.

בגבעות ביקשו לגייס עוד הון מהמשקיעים, אולם ללוסקין נכונה כאן אכזבה מרה. בפעם הראשונה נתקלו יזמי השותפות בחזית מאוחדת של המשקיעים, שראו את השקעתם מאבדת יותר ממחצית משוויה בשיא. המשקיעים התנגדו לא רק לגיוס אלא לתמלוג העל הגבוה שמגיע ליזמים מהפקת הנפט (כ-20%) ולשכר של 150 אלף שקל בחודש שלוסקין ביקש לאשר לעצמו.

לוסקין מצא את עצמו חסר אונים מול המשקיעים שרק לפני שלוש שנים סגדו לו, וכאמור, לא רק הם איבדו את האמון בו. גם שותפיו הוותיקים החלו לחוש חוסר שביעות רצון מהדומיננטיות הרבה שלו, וחשו כי בשלב הנוכחי בו נמצאת גבעות עולם, הוא מביא יותר נזק מתועלת בתפקידו כמנכ"ל השותפות.

חשוב לזכור כי יזמי גבעות עולם כבר אינם אנשים צעירים ורובם נמצאים כעת בעשור השישי והשביעי לחייהם. לאור זאת, אחרי יותר מעשרים שנה של פעילות, גם הם רוצים להיפגש כבר עם הכסף הגדול. אבל זה לא יוכל לקרות עד שהשותפות תכסה את ההשקעות שביצע הציבור בקידוחי גבעות, סכום שעומד כאמור על כ-300 מיליון שקל.

"אם המודל יהיה שכל באר תממן את הבאר הבאה - גם הנכדים שלכם לא ירוויחו מזה", קרא באוגוסט האחרון אחד המחזיקים המבוגרים של יחידות ההשתתפות באסיפה שפוצצה בכפר המכביה, וייתכן שלאחרונה התובנה הזאת חלחלה גם אל הדירקטורים בשותף הכללי (הגוף היזמי השולט בשותפות המוגבלת גבעות עולם).

ההכרעה בידי הדירקטור החיצוני

חברת השותף הכללי מוחזקת בידי חברת נפט הר קדם (73%) בה המחזיקים העיקריים הם בקר ומשפחת בן דוד, וחברת טי אויל וגז (27%), שבבעלות לוסקין. דירקטוריון השותף הכללי מורכב מבקר, בן דוד, לוסקין ודירקטור חיצוני. עד 2011 כיהן בתפקיד הדירקטור החיצוני משה קלנר, אך הוא התפטר מתפקידו בשנת 2011.

וכך, מי שהפך לדמות מפתח בסיפור הוא מחליפו של קלנר, איש אלמוני למדי שכבר יצא לפנסיה, ומונה לתפקיד דירקטור בלתי תלוי בגבעות לפני מעט יותר משנתיים. מדובר ביוסף פרוליך (71), שאת מרבית הקריירה שלו עשה בחברת "גרנית הכרמל", שם כיהן במשך 27 שנים בתפקידים פיננסים שונים, ביניהם סמנכ"ל הכספים. במסגרת תפקידו הוא אף כיהן כדירקטור ואיש כספים בחברות סופר-גז וסונול, כך שהוא גם בעל רקע והבנה בתחום האנרגיה.

פרוילך הוא "שובר השוויון" בדירקטוריון גבעות, ובהיותו דירקטור בלתי תלוי הוא גם אינו מוטה לטובת אחד הצדדים. עד עתה תמך פרוילך בלוסקין, אולם נראה כי לאחרונה גם אצלו החלה לחלחל ההכרה כי נחיצותו של לוסקין לפעילותה של גבעות הולכת ופוחתת, וכי למעשה כרגע - כשגבעות נמצאת בשלב שבו שאלת "איפה נמצא הנפט" כבר מאחוריה - נוכחותו דווקא מקשה עליה. ואם אלה אכן פני הדברים, הרי שלוסקין עלול למצוא את עצמו נפרד בקרוב ממפעל חייו.

הכסף הגדול מתרחק מגבעות

ההתגוששות האחרונה בין הדירקטורים בשותף הכללי של שותפות החיפושים גבעות העולם, סיפקה למי שהיה זקוק לכך תזכורת לסיבה שבגללה הגופים המוסדיים - מי ששולטים על הכסף הגדול בשוק ההון הישראלי - מדירים את רגליהם מגבעות באופן כמעט גורף.

זאת, למרות שכשמסתכלים על הנתונים והמספרים היבשים, נראה שלגבעות עולם יש לכאורה את כל מה שמנהלי ההשקעות מחפשים. השותפות נסחרת לפי שווי של 360 מיליון שקל (בעבר היא נסחרה לפי שווי גבוה יותר, ולפני חודשיים אף נכללה במדד ת"א 100), ו-95% מיחידות ההשתתפות נמצאות בידי הציבור.

המשמעות היא שהסחירות בנייר גבוהה יחסית, וניתן להיכנס ולצאת מההשקעה בה מבלי להשפיע באופן משמעותי על מחירו. בנוסף, גבעות כבר עברה את שלב ה"אקספלורציה" עתיר הסיכון, פיתחה תשתית הפקה מקידוח "מגד 5", ויש לה לקוח (בית הזיקוק באשדוד) שרוכש ממנה את הנפט, כך שבשלוש השנים האחרונות היא רושמת הכנסות, עם צפי לתזרים מזומנים עתידי יציב יחסית.

ולמרות זאת, כשמסתכלים על היקף ההחזקה של הגופים המוסדיים בשותפות, מגלים, כאמור, שהוא עומד על מיליוני שקלים בודדים. ומי שעוקב בשנים האחרונות אחר האירועים והדיווחים השונים של השותפות יודע היטב מה הסיבה לכך.

התדמית הרצינית נסדקה

בעבר, כשראשי גבעות רצו לשוות לה אופי רציני יותר כיאה לבעלת תגלית מסחרית, אחרי שבשוק היא עדיין נתפסה כהשקעה ספקולטיבית, הם שכרו כיועץ את האלוף במיל' גיורא איילנד. איילנד היה אמור לספק לה תדמית של חברה לגיטימית, כשבמקביל ירדה תדירות הדיווחים שלה לבורסה ובהמשך אף נשכר משרד קשרי משקיעים.

אלא שבחצי השנה האחרונה, כשקידוח "מגד 6" הגיע לישורת הסופית שלו והמחלוקות סביב המשך פיתוח השדה ואופן מימונו צפו מעל פני השטח, כל מה שניסו בגבעות לבנות בשנים האחרונות בעמל רב, נהרס עד היסוד.

תחילה הייתה זו אסיפת בעלי מניות שהתפוצצה, שהחצינה באופן בולט וקולני את ניגוד האינטרסים הקיים בין השותף המוגבל (הציבור) לשותף הכללי (היזמים) בגבעות. בהמשך, לא הצליחה השותפות לאשר גיוס הון קטן יחסית מהציבור, ולשיאם הגיעו הדברים השבוע עם הסכסוך חריף בין יזמי השותפות. הניסיון לפטר את המנכ"ל לוסקין ומכתב התגובה החריף שלו לדירקטורים בגבעות, חשפו התנהלות "שכונתית", שאינה מתאימה לחברה בורסאית רצינית.

וכאשר מנהלי ההשקעות של המוסדיים רואים איך מתנהל הדירקטוריון של גבעות, קל להבין מדוע הם לא ממש ששים להשקיע את כספי החוסכים שם. יהיה אשר יהיה זה שיעמוד בראש השותפות לאחר סיום המאבק בין המייסדים, דרכו לשיקום ובניית האמון מול שוק ההון, נראית בימים אלה רחוקה מתמיד, מה שעלול למנוע מהשותפות להגיע לשווי הראוי.

כסף ספקולנטי יכול לעיתים לדחוף ניירות ערך לשווי לא רציונלי, אבל כשהסיבוב מסתיים הכסף הזה יוצא באותה המהירות שבה הוא נכנס. הכסף של המוסדיים, זה שנשאר לטווח ארוך ומקנה לחברה יציבות, לא נכנס לגבעות, ולכן היא לא מצליחה לבצע את אותה "קפיצת מדרגה" שעשו שותפויות חיפושים אחרות כמו ישראמקו ורציו. גם הן היו בעבר שם נרדף למסחר ספקולנטי, והיום, כשבבעלותן זכויות בתגלית מסחרית, הן הפכו להשקעה לגיטימית בתיקי ההשקעות.

 גבעות