כך התעללו בכם עוה"ד שגבו האגרה; סמנכ"ל הגבייה: "כמה מהם באו לחתונת בתי. חלקם הגונים"

בשנת 2006 התקבלה ברשות השידור החלטה שמשפיעה מאז על חייהם של מיליוני אזרחים בישראל: להסתייע בשירותיהם של משרדי עורכי דין לצורך גביית חובות האזרחים בגין אי-תשלום אגרת טלוויזיה.

הרעיון היה פשוט, לכאורה גם אפקטיבי: מאחר שאגף הגבייה ברשות השידור הינו גוף "קטן ומותש, עם מערכת מחשוב ישנה" - אם לצטט את מי שעמד בראשו בשלושת העשורים האחרונים, סמנכ"ל הגבייה אבי כץ - יבואו עורכי הדין ויבצעו את עבודת הגבייה במקומו, תמורת שכר-טרחה הולם.

כך בא לעולמנו "המכרז לאיתור חייבי אגרה", שאליו ניגשו וגם זכו 11 משרדי עורכי דין מכל חלקי הארץ. במהלך השנים התקשרה הרשות עם 16 משרדי עורכי דין, אולם בדצמבר 2013, המועד בו החליטה מליאת רשות השידור להפסיק לאלתר את ההתקשרות עם משרדי עורכי דין, כבר עמד אגף הגבייה בחוזים פעילים מול 7 משרדים בלבד, בעוד היתר המשיכו לעבוד על תיקים שנמסרו להם קודם.

דוח ביקורת פנימי שהוכן ברשות השידור בדק מה אירע בשבע השנים הרעות הללו, מ-2006 עד 2013, בהתקשרות רשות השידור מול משרדי עורכי הדין הללו.

הדוח הוגש אתמול (ג') לוועדת הכספים, אך נמחקו ממנו כל השמות המזהים - בני אדם, מקומות וכמובן שמות הפירמה של משרדי עורכי הדין. זאת על אף שהדוח חושף הפקרות שערורייתית ממש בהתנהלות משרדי עורכי דין ובהתנהלות הרשות - גוף ציבורי, כמובן - מולם.

ההתעמרות של רשות השידור באזרחים שאינם מחזיקים בכלל במקלט טלוויזיה, הורים שכולים לחללי צה"ל, נכים ומוגבלים - תוארה בהרחבה בתקשורת שנים האחרונות. חלקם של עורכי הדין שעבדו ועובדים מול הרשות, עם זאת, נחשף פחות.

להלן התקציר, לפי דוח הבדיקה: בשנים 2006 עד נובמבר 2013 העבירה רשות השידור לעורכי הדין 3.4 מיליארד שקל לגבייה, אולם עורכי הדין גבו רק 512.6 מיליון שקל, שהם כ-15%. מול פעילות זו גרפו עורכי הדין שכר-טרחה, החזר הוצאות, אחוזים מגבייה ומע"מ בסך כ-130 מיליון שקל, 25% מהסכום שהצליחו לגבות.

ומי מימן את שכר-הטרחה המטורף הזה? 99 מיליון שקל באו ישירות מכיסי האזרחים החייבים, ורק 31 מיליון מתקציב רשות השידור, שגם הוא, כידוע, ציבורי. במילים אחרות: אנחנו, הציבור, מימנו עורכי דין שרדפו אחרינו, עיקלו לנו חשבונות בנק, מכוניות וחפצים - ועוד ניפחו את החוב המקורי שלנו באלפי שקלים.

"המערב הפרוע" של עורכי הדין

אבל, זו באמת רק ההתחלה. דוח הביקורת הפנימי חושף כעת את הסביבה בה פעלו משרדי עורכי הדין הגובים במשך כל השנים ואת מידת הפיקוח שהייתה עליהם. ובכן, לא נמתח אתכם.

"במשך 8 שנים, החל מ- 2006", קובעים מחברי הדוח, "לא בוצעה ביקורת כספית על משרדי עורכי הדין אשר גבו כחצי מיליארד שקל בתקופה זו, למעט ביקורת כספית של משרד רואי חשבון בשנת 2010 ושנת 2013 ל-6 משרדי עורכי דין בלבד".

צריך לקרוא את המשפט כמה פעמים כדי להאמין. גוף ממשלתי, במימון ציבורי, פותח במסע גבייה אגרסיבי מול מאות אלפי אזרחים, משתמש בקבלנים העובדים לפי אחוזים מהתיק - ולא טורח אפילו לבדוק מה קורה בשטח, האם ישנם אי-סדרים כספיים, והאם צעקת האזרחים, שהחלה להישמע היטב החל מ-2011, יש לה סיבות.

כתבות נוספות בנושא זה:

■ דוח חושף ריקבון ברשות השידור

■ הסיפור שלא ייאמן על העין הפגועה של מנהלת החשבונות באגף הגבייה

■ "לבטל את אגף הגבייה ברשות השידור ולגבות דרך yes והוט"

 הכנסות רשות השידור מאגרה

120 אלף תיקים באפילה

והנה, כשנערכה סוף-סוף בדיקה, ראו מה היא גילתה: לפי דוח הביקורת, "ממצאי בדיקה של 15 דוחות חריגים שנתקבלו בביקורת ביום 25/12/2013 מצביעים על כ-120 אלף תיקים חריגים שזקוקים להתייחסות דחופה של בקרה באגף הגבייה".

ומהם כל אותם תיקים חריגים? תיקים שעלו על הראדר מחלקת המחשוב ברשות השידור, לאחר שזו הצליבה את נתוני מערכת הגבייה של הרשות עם נתוני מערכת המחשוב של משרדי עורכי הדין.

לפי הדוח, "הממצאים העולים מדוחות אלה מצביעים על ליקויים רבים בכל משרדי עורכי דין... תמוה מדוע ההיקף הכספי שלהם טרם נבדק. קיים חשש ממשי כי הרשות לא קיבלה את חלקה המלא על-פי ההסדרים מול משרדי עורכי הדין".

ובמילים פשוטות: 120,000 תיקי חייבים בעייתיים מבחינת הדיווח עליהם - ואף אחד אפילו לא טורח לבדוק אותם. למה לבדוק? התשובה, שאין ברורה ממנה, מצויה בדוח הביקורת הפנימי. מתברר כי ב-8 השנים בהם עורכי הדין "של הרשות" מתנהלים כמעט ללא פיקוח וכמעט ללא בקרה, רבים מהם הרשו לעצמם חרויות מפליגות ומכעיסות למדי:

■ ב-958 מהתיקים בהוצאה לפועל מספר חשבון הבנק שאליו הופקדו הכספים אינו חשבון הבנק של הרשות, בניגוד להוראות. כלומר, עורכי הדין שמו חשבון שלהם ,וכל הכסף מהחוב זרם אליהם, תוך התחשבנות מול הרשות בהמשך במקרה הטוב. למעשה, נוצרו כאן כמעט אלף תיקים (וזה רק מספר התיקים שנחשפו) בהם לרשות לא הייתה כל דרך לפקח על סכומי הכסף שהועברו אליה בפועל.

■ דוח הביקורת מציין כי ב"מקרים רבים" עורכי דין המשיכו בצווי עיכוב יציאה מהארץ דרך הוצאה לפועל, למרות דרישת הרשות להפסיק את הצווים לאלתר. כלומר, עורכי הדין עשו מה שבא להם - ומה קיבלו בתמורה מאגף הגבייה? כלשון הדוח: "לא ברור למה באגף הגבייה המשיכו לתת לאותם עורכי דין תיקים חדשים". כלומר, פרס על מעשה שלא ייעשה.

■ הדוח מצא אף מקרים, שערורייתים למדי, בהם עורכי הדין גבו שכר-טרחה - אך התשלום על החוב לא עבר כלל לרשות השידור.

סופרסייז מי, הוצל"פ!

נתונים נוספים בדוח הביקורת הפנימי מצביעים על הקלות הבלתי נסבלת שבה החלה רשות השידור ללחוץ על הכפתור שנקרא הוצאה לפועל, מאז שעברה לעבוד עם משרדי עורכי הדין.

בשנת 2006, שנת הכניסה של עורכי הדין למעגל הגבייה, נפתחו רק 26 תיקים בגין חובות אגרה בהוצאה לפועל. ב-2013, לעומת זאת, נפתחו לא פחות מ-41,240 תיקים כאלה, לא כולל דצמבר של אותה שנה.

דוח הביקורת מגלה כי בדיקה פנימית שנערכה ביום ב-27 בנובמבר 2013 חשפה כ-31 אלף תיקים שבהם בוצעה "הגדלת אגרה לא מוצדקת" בשווי כ-6.6 מיליון שקל. בדיקה פנימית נוספת, שבוצעה פחות מחודש אחר-כך, בתאריך 25 בדצמבר 2013, מצאה כי "כמות המקרים בהם עורכי הדין הגדילו סכום האגרה ללא אישור הרשות עלה לכ-36 אלף תיקים". כלומר, קצב של 5,000 תיקים בחודש שנשלחים להוצאה לפועל ביוזמה אישית של עורכי הדין, ללא אישור הרשות.

ומהי התפלגות החובות בגינם נפתחו תיקי הוצאה לפועל, נכון ל-30 בספטמבר 2013? ובכן, מתברר כי 22% מהחייבים חבים עד 2,500 שקל, 58% בין 2,500-5,000 שקל, 20% בין 5,000-10,000 שקל, ורק 0.1% חבים מעל 10,000 שקל. במספרים מוחלטים של אותם חייבים "כבדים", אנחנו מדברים על 123 איש שחייבים 10,380,189 שקל, כלומר יותר מ-84 אלף בממוצע לחייב.

50 מיליון שקל למשרד עורכי הדין פרנקל את קורן

עד כה התייחסנו למשרדי עורכי הדין כמקשה אחת. לא עוד. העיתונאי קלמן ליבסקינד מ"מעריב" חשף בדצמבר האחרון חלק מממצאי הבדיקה הפנימית ברשות השידור (ניתן לקרוא את כתבתו כאן). בין היתר חשף ליבסקינד כי משרד עורכי הדין ניסים את כהן ניסן גובים מהאזרחים שכר-טרחה גבוה מהמותר, עד חריגה של 1,250 שקל לאדם. כמו כן, הוא דיווח כי עשרות אלפי שקלים שנגבו מחייבים נשארו אצל עורך הדין ולא הועברו לרשות השידור. במקרים אחרים הכספים הגיעו לרשות השידור באיחור ניכר.

כאמור, בדוח שפורסם אתמול לא מוזכרים שמות משרדי עורכי הדין, והם מצוינים במספרים בלבד, אך קל מאוד לזהות אותם. כך, למשל, בעמוד 23 בדוח ישנה טבלה המפרטת את כתובות המשרדים ואת אזור הגבייה עליו הם אחראים. משרד מספר 12 אחראי על אזור תל-אביב, ומשרדיו נמצאים בבני-ברק.

מדובר במשרד פרנקל את קורן, הממוקם ברחוב ז'בוטינסקי 14 בבני-ברק. זהו גם המשרד הגדול ביותר מבחינת הפעילות שלו ברשות השידור, ולפי הדוח הוא גרף לא פחות מ-50.6 מיליון שקל בשנים 2006-2013, 39% מסך התשלום שהועבר לכל 16 משרדי עורכי הדין.

מי הגיע לשמחה של כץ?

התשלום שהועבר למשרד פרנקל את קורן גבוה בהרבה משאר המשרדים. כך, למשל, המשרד השני בגודלו מבחינת היקף העבודה מול רשות השידור הינו פניאן-פיין-עורוק, המצוין בדוח כמשרד מספר 2, שקיבל תשלומים בסך של 19.3 מיליון שקל. במקום השלישי ניצב משרד גלר-האן-מרקוביץ-פרג ושות', המצוין בדוח כמספר 13, שקיבל תשלום של 9.6 מיליון שקל.

מלבד המשרדים הללו, הרשות עבדה גם עם המשרדים הבאים: י. שר-אל, ניסים את כהן ניסן, דוד רד, אילת יצחק, פנר גדעון, אחמד מסאלחה, חירי חליל, רייזמן אפרתי לשם, הדס, רונן פרץ-שי ארז, סנדרוביץ' רינקוב חמד ודורון עמיר.

בכתבתו מדצמבר התייחס ליבסקינד גם לקשר האישי שנוצר בין סמנכ"ל הגבייה אבי כץ לעורכי דין שהעסיק כגובים, ואף טען כי כמה מהם היו נוכחים בשמחות המשפחתיות של כץ, כגון חתונת בתו, ברית-המילה של נכדו והבריתה של נכדתו.

והנה, בסיום דוח הביקורת הפנימית של רשות השידור מובאת תגובה ארוכה של כץ, שעוד נחזור אליה, ובה למרבה ההפתעה הוא מודה כי כמה מעורכי הדין נכחו בחתונת בתו, אך טוען כי אין בכך כל דבר פסול: "המידע לגבי השתתפות עורכי דין המועסקים על-ידי אגף הגבייה בשמחות משפחתיות מציג תמונה חלקית. תמיד הקפדתי להבדיל בין יחסי חברות לבין המחויבות למילוי המשימות שכל משרד נדרש להן. עם זאת, ברמה המשפטית אין מניעה להשתתפות הדדית בשמחות משפחתיות. למעשה רק בחתונת בתי נכחו מספר עורכי דין. יחסים טובים שמטבע הדברים נוצרים, אין להם חלק בעבודה השוטפת מולם".

"יד רוחצת יד, או רשלנות נוראה"

עמוד 25 בדוח הביקורת מפרט את שכר-הטרחה של המשרדים שזכו במכרז של רשות השידור, אשר נע בין 2% ל-6.8%. מי גובה את שכר-הטרחה הגבוה ביותר? משרד מספר 12, הלא הוא פרנקל את קורן, המקבל את מספר התיקים הגבוה ביותר מרשות השידור.

להלן התעריף, פר חייב: 100-209 שקל על הוצאת מכתבי התראה (לפני מע"מ, כמובן), 60 שקל תשלום על איתור, 100-209 שקל הוצאות גבייה, 670 שקל ייצוג בתביעה.

בשלב זה אתם ודאי שואלים את עצמכם מה פשר הפער הגדול בשכר-הטרחה, כלומר מדוע רשות השידור עובדת עם משרד עורכי דין שגובה שכר-טרחה של 6.8%, כשהיא יכולה להעביר יותר תיקים למשרד שהציע לגבות רק 2% שכר-טרחה.

התשובה נמצאת בעמוד 35 בדוח הביקורת: מסתבר כי לפני שנתיים קיים אגף הגבייה מכרז חדש לבחירת משרדי עורכי הדין עימם הוא יעבוד. 11 משרדים ניגשו למכרז והציעו כאמור שכר-טרחה של 2%-6.8%. מי זכה במכרז? כולם.

בדוח צוין בפירוש כי בין המשרדים שזכו נמצא גם משרד מספר 3, "למרות שמדובר במשרד עורכי דין בו נתגלו ליקויים משמעותיים במהלך הביקורת של רואי החשבון". לפי ליבסקינד, מדובר במשרד עורכי הדין חירי, שהליקויים שנמצאו בפעילותו בביקורת האמורה שנערכה ב-2011, מפורטים בעמוד 32 בדוח.

בין היתר צוין כי במקרים רבים עורכי הדין גבו מהחייבים את שכר-הטרחה שלהם אך לא את החוב לרשות השידור - ושלשלו כמובן את הכסף לכיסם. במקרה של עו"ד חירי, למשל, מפורט בדוח כי 44 אלף שקל נגבו ב-2008 אך לא הועברו לרשות השידור; עוד 52 אלף שקל נגבו בשנים 2007-2009 אך הועברו לרשות כעבור שנה עד שנתיים וחצי. במשרד נוסף נמצאו 61 אלף שקל שנגבו על-ידי עורך הדין אך לא הועברו לרשות. וזה רק קצה קרחון.

"נשכרו שירותיהם של משרדי עורכי דין, דווקא אלה שגובים את המחירים הגבוהים ביותר לטיפול בתיקים, בניגוד להיגיון. או שיד רוחצת יד, או שזו רשלנות נוראה", אמר אתמול יור ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ ניסן סלומיאנסקי.

בזמן שאבי כץ בחר להמשיך לעבוד עם אותם משרדי עורכי דין בהם נמצאו ליקויים, מסתבר שעם משרדים נוספים הוא בחר להמשיך לעבוד ללא חוזה תקף. בדוח הביקורת צוין כי "למרות שרק ל-7 משרדים קיימים חוזים בתוקף בשנת 2013, בפועל כל המשרדים האחרים (עוד 9) עדיין מבצעים פעילות הגבייה".

ומהו ההסבר של אגף הגבייה? "עורכי הדין קיבלו תיקים לטיפול בתקופת ההתקשרות. עם סיום ההתקשרות פנינו לקבל הנחיות מהלשכה המשפטית, והם הורו לנו להשאיר בטיפול המשרד תיקים שנמצאים בהוצאה לפועל ולמשוך את התיקים שעדיין לא נפתחו בהוצאה לפועל".

האקדח המעשן

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ סלומיאנסקי, לא חסך שבטו אתמול מאגף הגבייה של רשות השידור. "התנהלות גובלת בפלילים", הוא אמר, "זה כמו במדינה אפריקנית". מי שיציץ בעמוד 24 בדוח יבין מיד במה מדובר. בעמוד זה מוצגת טבלה הנקראת "אי-התאמות תשלומים למשרדי עורכי הדין בשנת 2012".

האם צמד המילים "אי-התאמות" הוא למעשה שפה מכובסת לחשד לגניבה, מעילה בכספי הציבור? בשנת 2012 לבדה הסתכמו אותן "אי-התאמות" ב-4.3 מיליון שקל. זה הפער בין הנתונים שהתקבלו מיחידת המחשוב באגף הגבייה לבין מערכת הכספית תפנית. בתחתית אותו עמוד נכתבו שתי מילים מודגשות, אחת מהן באדום: "נדרש הסבר".

צמד המילים המודגשות - "נדרש הסבר" - חוזר גם בסעיף 7 בדוח, ובו נתונים כספיים על החובות הנמצאים בהליך הוצאה לפועל, בסך כולל של כ-440 מיליון שקל. "לא נמצאה חפיפה בין נתוני המידע מיחידת המחשוב של אגף הגבייה לבין הנתונים של ההוצאה לפועל. נדרש הסבר".

כץ: "פרויקט עורכי הדין נתן תפוקה אדירה לרשות"

אבי כץ, האיש ששלט ביד רמה באגף הגבייה של רשות השידור מזה למעלה מ-30 שנה, נדרש כעת לספק הסברים. ליבסקינד תיאר בכתבתו את הדברים שהטיחו בכץ לפני כחודשיים וחצי יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, ונציב תלונות הציבור ברשות, דדי מרקוביץ': "איך יכול להיות, אבי, שעורך דין שנכשל לדבריך, אתה אמרת שהוא נכשל... קיבל פרס, והרשות שכרה אותו לעבוד באיתור אחרי שידעת שיש ליקויים?", שאל גילת.

"התמונה היא מאוד קשה, עורכי הדין עוברים בצורה סיסטמתית על כל הנהלים שרשות השידור הציבה להם, אין עליהם פיקוח אמיתי, הפיקוח נוצר רק כאשר נוצרת איזושהי בעיה. אני אומר את זה, ואני אחראי לכל מילה שאני אומר. הטיפול שלי בתלונות בשנה האחרונה חשף אותי לתמונה קשה מאוד, על גבול הלא חוקית אפילו... אי-העברות כספים בזמן, חיוב ללא בסיס פוזיטיבי של אגרה, יחס לא נאות ועוד ועוד מקרים שמינהל תקין לא היה עובר עליהם לסדר היום", הוסיף מרקוביץ'.

מדוח הביקורת ניתן ללמוד בבירור כי אבי כץ לא התיר את הרסן רק ממשרדי עורכי הדין ללא פיקוח, אלא התקשה לשלוט גם בנעשה בתוך האגף עליו הוא ממונה. "במהלך השנים אחרונות התגלו כמה מקרים של מעילות העובדים ברשות", נכתב בדוח. "לא ברור כיצד טופלו המקרים באגף הגבייה. לא ברור מהם הלקחים שהופקו על-ידי ההנהלה בעקבות המקרים ואילו בדיקות ובקרות הוקמו. לא ברור אילו נהלים חדשים נכתבו על מנת לוודא כי המקרים לא יישנו. לא ברור אילו הדרכות קיבלו עובדים הקשורים לקבלת קהל בהקשר למעילות והונאות שהיו ברשות".

 אבי כץ - סמנכ

תגובתו של סמנכ"ל הגבייה מובאת בדוח. למעשה, ישנן שתי תגובות כאלה, שנשלחו ב-6 בינואר ולאחר מכן ב-7 בינואר. בתגובה הראשונה הוא בירך את עבודת הבדיקה ואמר כי שיתוף-הפעולה בוצע חרף "המערך המיכוני המיושן" באגף הגבייה.

"אין ביכולתי להתייחס באופן פרטני ומלא לכל אחת מהטענות המועלות בדוח, ואני מסכים עם מרבית המסקנות אליהן הגעתם בעקבות ממצאי הדוח", מסר סמנכ"ל הגבייה. הוא דיבר על עיתונאי מסוים שמנסה לנגח אותו באופן אישי (כפי הנראה ליבסקינד), ומכנה את טענותיו "משוללות יסוד".

משום מה החליט סמנכ"ל הגבייה להעביר תגובה נוספת יום לאחר מכן, בה נכתב בין היתר: "אכן היו מקרים נקודתיים על חריגות מהוראות. עם זאת, נתן פרויקט עורכי הדין תפוקה אדירה לרשות, וחלק מהמשרדים פועלים ביושר והגינות. אגף הגבייה הוא גוף קטן, חלש ומוגבל בהסכמי עבודה קשוחים... במשך שנים אני מנהל אגף קטן ומותש שעובדיו אמורים לתת שירות לאוכלוסיה של 2.2 מיליון בתי אב. זוהי משימה בלתי אנושית, ומטבע הדברים עלולות להתרחש במערכת כזו תקלות בלתי צפויות שמעוררות התמרמרות וביקורת בציבור. יש להצטער על כך, אך מן הראוי לתת טיפול הולם אשר פותר את שורשי הבעיה.

"יש שכר ועונש מול עורכי הדין. עשיתי כמיטב יכולתי במסגרת המשאבים המצומצמים העומדים לרשותי. פניות רבות שלי להנהלה לתגבור האגף ויכולותיו לתגובות לא נענו. אף גורם אחד ברשות לא מצא לנכון להתמודד עם האתגרים של בקרה כספית וניהולית. כולם היו מאושרים לקבל את תוצאות עבודתנו בדמות תקציב הכנסות מלא מדי שנה. התייחסו אל אגף הגבייה כאל ארץ מזירה רחוקה מהלב והעין, שאין לבקרה ואין לתמוך בה ולהשקיע משאבים, גם להגברת הבקרה".

כתבות נוספות בנושא זה:

■ דוח פנימי חושף ריקבון ברשות השידור

■ הסיפור שלא ייאמן על העין הפגועה של מנהלת החשבונות באגף הגבייה

■ "הפתרון: לבטל את אגף הגבייה - ולגבות דרך yes והוט"