אני הייתי נבהל

היסטוריה: פייסבוק רוכשת את וואטסאפ (whatsapp) ב-19 מיליארד דולר; מה היסטורי כל-כך בעסקה הזו? ה"היסטורי" מתחלק כאן לשני אלמנטים: כמות האנשים שמארק צוקברג (מייסד-נשיא-מנכ"ל פייסבוק) יגיע אליהם, וישלוט בחייהם (450 מיליון משתמשי וואטסאפ יתווספו עכשיו ל-1.2 מיליארד משתמשי פייסבוק); וישנו גם סכום העסקה. 19 מיליארד דולר הם סכום שרוב-רובם של בני האדם על פני כדור הארץ לא יכולים להבין את משמעותו.

כלומר, אם ישנם 7 מיליארד בני אדם, לפחות 5-6 מיליארד מהם, לא מסוגלים לדמיין סכומים כאלה. עד לא מזמן, סכומי עסקאות ענק, בעיקר בתחום ההיי-טק, היו מאות מיליוני דולרים, וגם אז הם נשמעו לאדם מן היישוב, כדבר מה קסום, פנטזמגורי (מקסם-שווא), הלקוח מאיזו אוטופיה פוסט-מודרנית של עולם עתידני. אבל היום, זוהי מציאות החיים של מעמד ההיי-טק. רק לצורך השוואה: ביוני 2013, לפני פחות משנה, נמכרה האפליקציה הישראלית ווייז (waze) לגוגל ב-966 מיליון דולר במזומן, טבין ותקילין.

ולשם עוד השוואה, כמעט פרה-היסטורית במונחים של היום: באפריל 2012, לפני פחות משנתיים, נמכרה אפליקציית אינסטגרם לפייסבוק במיליארד דולר (אבל "רק" 700 מיליון ניתנו במזומן). בהשוואה ל-19 מיליארד דולר (מתוכם 4 מיליארד במזומן), 966 מיליון דולר ו-700 מיליון נשמעים כמו כסף קטן. אפילו הסכומים שדובר בהם השנה לגבי אופציות רכישה של סנאפצ'ט (3 מיליארד דולר) או טוויטר (10 מיליארד דולר) מתגמדים לעומת ה-19 מיליארד של עסקת פייסבוק-וואטסאפ. אבל, אדם כמו צוקרברג, כזה שמונע על-ידי חזון עסקי-חברתי של "עולם מתוקשר" ובו כל אזרחי כדור הארץ מחוברים לרשת החברתית, לא יעצור בשום דבר עד שישיג את מטרתו. המחשבה הזו אמורה להעביר צמרמורת בגבו של כל בן אנוש. וישנו האדם הממוצע, האיש הפשוט, רק צל של "אדם-העל" (יזם ההיי-טק); אותה דמות אפורה, כמעט בלתי נראית ובלתי מורגשת, זו של ה"אדם הרגיל" הניצב נבוך ומבולבל אל מול הידיעה החדשותית הזו.

מה לו ולרכישה הזו? מדוע עסקת פייסבוק-וואטסאפ אמורה בכלל לעניין אותו? מה הרבותא הגדולה בידיעה החדשותית הזו ש"פייסבוק רכשה את וואטסאפ ב-19 מיליארד דולר"? הידיעה החדשותית הזו איננה רק אינפורמציה גרידא. הידיעה על עסקת פייסבוק-וואטסאפ טומנת בחובה גם שדר מן העתיד. העולם כפי שאתה, האדם הממוצע, מכיר אותו, הולך ונגמר לנגד עיניך. החלוקה המעמדית כפי שהכרנו עד היום, זו של המעמד הגבוה, המעמד הבינוני ומעמד הפועלים, הולכת ונעשית מיושנת ולא רלבנטית. ברוכים הבאים לזמן החדש. עולם חדש מופלא שבו ישנם שני מעמדות חברתיים עיקריים: אנשי ההיי-טק העשירים ככורח, ומנגד כל השאר. עולם בלי מעמד ביניים.

צמד הכלכלנים האמריקאים אריק בריניולפסון ואנדרו מקאפי, המתמחים בכלכלה דיגטלית, הצביעו בספרם, "המרוץ נגד המכונה", על השלכות ההתקדמות הטכנולוגית הדיגטלית על עתיד העולם. תמונת-המצב העגומה שהם מציירים בספרם אינה איזו השתלטות אלימה של רובוטים על האנושות (נוסח הסרטים האפוקליפטיים של שנות ה-80), אלא מצב אחר, מורכב יותר, שבו הקידמה הדיגיטלית תגרום להגשמת חזון-אימים ישן שהצביעו עליו מתנגדי המהפכה התעשייתית: היעלמות המעמדות הנמוכים.

ומאחר שמעמד הפועלים של המאה ה-19 כבר עבר מן העולם, עכשיו הולך ונעלם לנגד עינינו המעמד הבינוני. מעבר לכל הדיון הזה, האמור בכלכלה ובמבנים חברתיים, הרי שעסקאות המיליארדים האינטרנטיות האלה מעידות גם על שבר חברתי-מוסרי גדול אחר, שונה לגמרי. אבל דיון מעמיק בפן המוסרי של השתלטות הרשתות החברתיות על חיינו הוא כבר נושא למאמר נפרד.

הכותב הוא סופר