החלטתה האחרונה של נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, להפחית את הריבית במשק מתחת ל-1% ל-0.75% בלבד, גרמה לתהיות בקרב גורמים רבים בשוק. מדובר בהחלטה שנויה במחלוקת, שכן לא ברור עד כמה, ואם בכלל, שינוי כזה ברמות של ריבית נמוכה כל-כך, יכול לתרום לצמיחה, ליצוא ולשער-חליפין; מנגד, ברור שהורדת הריבית תתרום משמעותית להמשך ניפוח בועת הנדל''ן.
אחת הטענות הנפוצות הייתה כי אין כמעט שוני בין קומץ ההסברים שהוצגו לציבור להצדקת ההחלטה, לבין קבוצת ההסברים שהוצגו לנו בהחלטה הקודמת, שלא להפחית את הריבית במשק.
הטענה הזו, שלפיה בנק ישראל משתמש באותו מלל כמעט כדי להצדיק שינוי וגם אי-שינוי בריבית, אינה חדשה. בנק ישראל עושה זאת הרבה פעמים. והסיבה לכך פשוטה: בניגוד למה שרוב הציבור חושב, נתונים סטטיסטיים אינם מדע מדויק - אפשר לשחק בהם, לתמרן אותם, ולהציג אותם בהתאם לרצון המחבר ומקבלי החלטות. וכך אמר לי פעם פרופסור בכיר לסטטיסטיקה, "תגיד לי מה אתה רוצה להוכיח, ואני כבר אמציא לך את הנתונים", והוא לא התבדח.
אז נכון, ניתן להסביר כמעט כל דבר ולמצוא (או להמציא) מידע מתאים, שיצדיק את הטענות שאנו רוצים להוכיח. אך חייבים, בעיקר כאשר מדובר בהחלטות של בנק ישראל, לנהוג משנה-זהירות ולעשות במציאות הקיימת שימוש מושכל, שכן ישנו גם גבול למדיניות "אני מוריד את הריבית כי "שקר כלשהו"".
הרי מדובר בבנק המרכזי של ישראל, שמופקד על המדיניות המוניטרית, על הנפקת הכסף, על הפיקוח על המערכת הבנקאית והפיננסית ועל עוד כמה גורמים כלכליים חשובים.
נראה, כי הפעם, חבר הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, הכלכלן פרופ' רפי מלניק המכובד, חצה קצת את הקווים כאשר הסביר כי הפחתת הריבית תסייע לטיפול ב"אבטלת הצעירים בישראל, שהיא תופעה חמורה יותר מבעיית הדיור". משפט שתפס תאוצה וכותרות בכלי תקשורת.
אז נחזור להתחלה: הורדת רבע אחוז בריבית, ל-0.75%, לא תסייע בהרבה להילחם באבטלה, לא של צעירים, לא של קשישים, ולא של צ'רקסים. ואני מניח שגם מלניק יודע זאת.
חשוב יותר אולי לבדוק אם יש בישראל בעיית אבטלה, ואם כן, מה היקפה. לשם כך, די להתקשר למנהלת הפצת המידע של הלמ''ס, שלומית כהן. אז הנה הנתונים: שיעור האבטלה בקרב בני 18-24 עמד ב-2012 על 10.8% לעומת שיעור האבטלה בקרב כלל הגילאים, שעמד על כ-7%. מאז, שיעור האבטלה צנח ב-1% (ב-15%).
נבהל כנראה מהנתונים באירופה
כלומר, אין שונות מאוד גדולה בין שיעור האבטלה בכלל האוכלוסייה לבין הצעירים; וגם כדאי לראות מה קורה באירופה, שכן, ייתכן כי מלניק נבהל מהנתונים באירופה, שם קיימת בעיה רצינית של אבטלת צעירים.
לפי הדוח האחרון של נציבות האיחוד האירופי בנושא, בשש מדינות מתוך 27, שיעור אבטלת הצעירים נמצא מעל 30%; ברוב המדינות (18 מתוך 27), שיעור האבטלה הוא מעל 20%. נכון לתחילת 2013 - אם מניחים ששיעור אבטלת הצעירים בישראל לא ירד, כפי שירד בחדות שיעור האבטלה הממוצע בישראל - שיעור אבטלת הצעירים הוא הנמוך ביותר באירופה, למעט גרמניה. אפילו הולנד ואוסטריה, שבתחילת שנת 2012 רשמו אבטלת צעירים של מתחת ל-10%, כבר חצו את הרף. הלוואי שבעוד כמה פרמטרים כלכליים-חברתיים, ישראל הייתה מדורגת במקום השני אחרי גרמניה!
לכן, עם כל הכבוד לפרופ' מלניק, להגיד שישראל סובלת מבעיה של אבטלת צעירים, זה מוגזם; ולהגיד שהפחתת רבע אחוז בריבית תסייע לאבטלה של צעירים, זה מוגזם; ולהגיד שבעיית אבטלת הצעירים חמורה יותר מבעיית הדיור, זה כבר גובל בפגיעה בטעם הטוב, בעיקר כאשר אומר זאת כלכלן בכיר בוועדה המוניטרית המנווטת את מדיניות בנק ישראל, שאמורה גם לטפל בבועת הנדל''ן במשק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.