פרויקט מיוחד: מי הם אנשי השנה בשוק הנדל"ן?

1. שני שרים, נגידת בנק ישראל ומנכ"ל חברה ממשלתית. ארבעה עובדי מדינה תופסים השנה מקום של כבוד ברשימת עשרת אנשי הנדל"ן שלנו לשנת 2014 - אנשים שהתוו, השפיעו וכיכבו יותר מכל אחד אחר בענף הנדל"ן המקומי בשנה האחרונה.

כי עם כל הכבוד לקבלנים, ליזמים, לבנקאים ולמאות האלפים שמתפרנסים ישירות מהענף, מי שמשפיע יותר מכל אחד אחר על הנעשה בענף הזה אלו מושכי החוטים בירושלים. ענף הנדל"ן הוא הרי השתקפות כמעט מלאה של המדיניות הפיסקלית (הממשלה) והמדיניות המוניטרית (בנק ישראל). על אחת כמה וכמה במדינה שבה 93% מהקרקעות הן בבעלות המדינה. על אחת כמה וכמה במדינה שבה כשליש ממחירה של דירה חדשה עובר ישירות כמס הישר לקופת המדינה.

ההחלטות או חוסר ההחלטות של לפיד ו/או של אריאל יקבעו לאן אנחנו הולכים. ולפי שעה, כאשר שר האוצר יאיר לפיד, שהוא גם יו"ר קבינט הדיור, מבטיח שוב ושוב שהוא יוריד את מחירי הדיור. ואליו מצטרף גם שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, עם הבטחות מפורשות אפילו יותר - ובכל זאת מחירי הדיור רק עולים ועולים, זהו בעיקר אות קלון למשילות של המנהיגים. כי אם הציבור היה נותן לשרים הללו ולו קמצוץ קרדיט להובלת השינוי, וגם אם מדובר בתהליכים ארוכי טווח שיזרימו היצע דירות רק ב-2015 או ב-2016, כבר מאתמול היינו צריכים לראות ירידה בביקושים. רק שבפועל, שנת 2013 הסתיימה זה מכבר עם עוד שיא במספר העסקאות ובקצב נטילת המשכנתאות, ועם ציבור רחב שממשיך לרוץ ולקנות דירה, מתוך הנחה - שגם מתממשת - שבכל יום שעובר נהיה פה יקר יותר.

בינתיים, מול ההבטחות של לפיד ואריאל, צופה הציבור על הריבית הנמוכה של נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, ולא עומד בפיתוי המשכנתאות הזולות, המלובה בהעדר האלטרנטיבה באפיקים האחרים.

רק שלמזלנו, רכבת ישראל ומנהלה בעז צפריר ממשיכה לשעוט קדימה ולפרוס תחנות חדשות, שמגדירות כל הזמן יעדים נדל"ניים חדשים שנכללים לפתע בשוליים הצרים ובמעגלים שמסביב למדינת תל אביב. כמו שאמר לנו לא מזמן מנהל רשות מקרקעי ישראל בנצי ליברמן: "זוג צעיר שאין לו מיליון שקל ורוצה דירה, שירוץ לקרית גת ויואיל לנסוע 35 דקות ברכבת מתל אביב".

2. שלושה אנשים נמצאים ברשימה שלנו שלא בטובתם. לדאבונם, אחרי לא מעט כותרות חיוביות שהם קיבלו מאיתנו ומאחרים במשך השנים, הם כיכבו והשפיעו השנה על הענף דווקא מהצד השלילי. הסיפורים שלהם מוכרחים להדליק נורות אזהרה שיהבהבו למרחקים.

מנור גינדי, בעל השליטה בגינדי השקעות, נאלץ תוך ימים ספורים להתמודד גם עם קריסת המרפסת בבניין חדש שהקים בחדרה וגם עם מעצר מתוקשר בחשד לשוחד בגין פרויקט בנייה בראשון לציון. שני אירועים שצריכים להזכיר לנו - ויהיו התוצאות במקרים הללו אשר יהיו - עד כמה ענף הנדל"ן בישראל יכול להיות חלטוריסטי ומסואב, ואולי גם שהדברים קשורים אחד בשני.

ענבל אור, יזמית קבוצות הרכישה, השקיעה את כל מרצה בשנה האחרונה לקידום פרויקט שאפתני במיוחד בשכונת בבלי בתל אביב ("פנטהאוז במחיר של 176 מיליון שקל"). עד שלפני שבועות אחדים החליטו בעלי הקרקע למכור אותה ליזמים אחרים, והותירו את אור בעיקר עם הפסדים - ועם תחושה שבענף הזה יותר מדי פעמים מוכרים לנו לא יותר מאשר מגדלים באוויר;

מוטי זיסר, היזם הכי גרנדיוזי שצמח לנו פה, לא חשש בשנים עברו לייבש את הים בהרצליה, להקים עיר בשומרון (עמנואל) ולרשת את הונגריה ופולין בקניונים מפוארים. עד שהמשבר העולמי והתיאבון הגדול מדי לסיכונים היכו בו בעוצמה, והותירו אותו לגמרי מחוץ למשחק - עם מסר ברור מאוד לכל מי שעדיין חושב שנדל"ן זה בסך הכול השקעה בארבעה קירות ללא סיכונים.

3. הרבה עסקאות גרנדיוזיות לא היו בשנה האחרונה. נראה שבאי הוודאות הנוכחית, מרבית היזמים אינם ממהרים לקפוץ על פרויקטים ענקיים. עסקאות ענק שכן נחתמו - כמו רכישת הקרקע לשני המגדלים בשוק הסיטונאי על ידי קנדה ישראל ובעלי גינדי השקעות (מעל למיליארד שקל) או רכישת הקרקע בבבלי על ידי משפט כוזהינוף (200 מיליון שקל) - נמצאות בשלב ראשוני מכדי שנוכל לחלק לאלה שביצעו אותן ציונים.

לאור זאת, שני נדל"ניסטים מובהקים - גיל גבע (תדהר) ודוד עזריאלי (עזריאלי), נבחרו השנה בעיקר בגלל הצורך הבולט של השניים למצוא מוקדי פעילות מקומיים חדשים. פיזור הסיכון אינו מוביל כיום בהכרח את היזמים שלנו לתור שוב אחרי מדינות חדשות, והם נכנסים לתחומי פעילות מקומיים נוספים.

תחום הביצוע השוחק והמסוכן הוביל את גבע להרחיב את תחום היזמות - עם פרויקט ענק בראש העין, וגם להיכנס לתחום המלונאות (ריץ קרלטון בהרצליה). עזריאלי הודיעה לאחרונה על כניסה לתחום הדיור המוגן, כזרוע נוספת לפעילותה הענפה בקניונים ובמשרדים.

כמה שיותר רגליים, יותר טוב.

4. ומעל כל אלה, אוזלת ידה של הממשלה בהורדת המחירים יכולה להסביר לנו ברגע את סיפורה המדהים של העיר חריש. סיפור שאחד ממחולליו הוא ללא ספק חמי בר-אור, תושב חריש, שבמשך זמן רב היה לא יותר מדון קישוט חביב שניסה להילחם בכוחו הדל בעוצמה ובכוח של הציבור החרדי.

למי שלא מכיר: חריש הוא יישוב שכוח-אל, צפונית-מזרחית לחדרה, שאפילו החרדים התקשו להאמין במשך שני עשורים שעד אליו רוצים להרחיק אותם. עד שלפתע, במהלך 2013, הוא הפך להבטחה הכי גדולה לציבור החילוני.

איזה מערכת חינוך תקום שם? האם יהיו שם שירותי רפואה/פנאי/תרבות נאותים? מה לגבי פארקים ושטחים ירוקים? למי אכפת. העיקר שאפשר למצוא דירות ב-800 אלף שקל ולהגשים את החלום הנדל"ני.

*** הפרויקט המלא - במוסף הנדל"ן של "גלובס"

 אנשי השנה 2014 - נדל