סופית: בני שטיינמץ ישלם לגיאולוג יוסי לנגוצקי פיצוי בסך 50 מיליון שקל בגין הפרת ההסכם עימו למימון חלקו בקידוח "תמר" באוקטובר 2008. בית המשפט העליון דחה הבוקר (ה') את בקשת רשות הערעור שהגיש בני שטיינמץ על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שאישר את פסק הבורר שחייב את שטיינמץ לשלם את הפיצוי ללנגוצקי.
החלטת העליון סותמת את הגולל על ניסיונות חברת סקורפיו ושטיינמץ לערער על החלטתו של השופט בעז אוקון, מנהל בית המשפט לשעבר, שנתן את פסק הבוררות ולאורה יצטרך שטיינמץ להעביר את הפיצוי ללנגוצקי באופן מיידי.
"לא ראיתי כי איזו מהטענות שמעלה סקורפיו מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ואף לא ראיתי כי יש בסכום שנפסק כדי להצדיק חריגה מן הכלל וקיום בירור ערעורי נוסף בבית משפט זה", כתב השופט עוזי פוגלמן שדחה את בקשת רשות הערעור.
נזכיר, כי בעקבות פרישתה של סקורפיו מקידוח "תמר" בשנת 2008, ולאחר שלא עלה בידי לנגוצקי (שהיה שותפה) למצוא משקיע אחר לרכישת זכויותיה בקידוח, איבד גם לנגוצקי את זכויותיו ב"תמר" - קידוח הנושא את שמה של נכדתו, ששוויו מוערך במיליארדי דולרים.
באמצעות עו"ד ד"ר יוסי שגב, תבע לנגוצקי את סקורפיו בבקשה לקבל פיצוי על הנזקים שנגרמו לו והתביעה הועברה לבוררות בפני השופט אוקון.
בפסק הבוררות שניתן בתחילת יולי 2013 - בתום הליך שנמשך כשנה וחצי - קבע השופט אוקון כי "סקורפיו הפרה את הסכם היסוד עם לנגוצקי למצוא מממן חלופי לפרויקט תמר לאחר פרישתה ממנו. היא איחרה במתן הודעת הפרישה, הכבידה על המגעים שניהל לנגוצקי באמצעות דרישה שלא כדין להחזר הוצאות עבר, ונמנעה מלקיים את הפרוצדורות הנדרשות במקרה של הפסקת מימון".
לאור האמור, קבע אוקון כי לנגוצקי זכאי לפיצוי של 38.5 מיליון שקל נכון ל-31 בדצמבר 2011 (מועד הגשת התביעה). בצירוף מע"מ, הצמדה וריבית, מגיע הסכום הזה כיום לכ-50 מיליון שקל. לדברי אוקון, הפרת סקורפיו עלתה כדי התנערות בוטה מחובת שיתוף הפעולה עם לנגוצקי.
הוא ציין כי "ביטוי צרוף ומזוקק לשיקוליה ניתן למצוא בתגובה 'לא מעניין אותי', כלפי המחויבות ההסכמית (אוקון התייחס בדבריו לאמירה של שלומי הולנדר, דירקטור מטעמו של שטיינמץ, שבמהלך הליך הבוררות אמר כי לא עניינה אותו ההתחייבות ההסכמית של סקורפיו למצוא מממן חלופי ללנגוצקי, ח' מ')".
סקורפיו הגישה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בקשה לביטול פסק הבורר. זאת, בין היתר, בטענה כי "הבורר התעלם מכך שהצדדים שללו מפורשות את הזכאות לתבוע אובדן או מניעת רווחים, דהיינו פיצויי ציפייה, במקרה שבו סקורפיו תחליט לפרוש מהמיזם". ואולם, השופטת יהודית שבח דחתה את הטענה, וקבעה כי היא עומדת בלב פסיקת הביניים של הבורר, בשאלת האחריות, שאותה כאמור סקורפיו מקבלת. "יש לדחות את ניסיונה של סקורפיו לפרוץ את מסגרת פסק הביניים", כתבה שבח, "ולפתוח מחדש את הדיון בסוגיה זו במסגרת הפרק השני של ההתדיינות, שיוחד לנזק ולפיצוי".
בהמשך, הגישה סקורפיו בקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי לבית המשפט העליון אך גם זו, נדחתה, כאמור, היום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.