אני מתלבטת כבר הרבה זמן אם לפרסם את המאמר הזה, אבל אי אפשר להמשיך להתעלם מהפיל שרובץ לו באמצע בחדר. הוא נוגע לאפליה הגורפת של מובטלים בני 50 פלוס והסטיגמות ששוק העבודה מצמיד להם: לא מעודכנים, לא אפקטיביים, שחוקים, חסרי אנרגיה, מתקשים להסתגל לשינויים, תקועים, טרחנים, בקיצור - זקנים.
ולהלן הפיל: לעיתים קרובות הסטיגמות הללו נכונות.
מחקרים מוכיחים שעם העלייה בגיל התפוקה של עובדים פוחתת. לא משנה כמה קלישאות נשגר לחלל - "זה לא הגיל זו האישיות", "להיפך, דווקא כשהילדים גדלו יש יותר זמן ואנרגיה לעבוד", "כל מקרה לגופו" - לא משנה כמה פעמים נגיד "50 זה ה-30 החדש". 50 זה לא ה-30 החדש, 50 זה אותו ה-50 בדיוק רק עם בוטוקס, והעבודה שחלקנו מצליחים להראות יותר צעירים (זמנית) לא משנה כלום.
הטבע לא מתרשם מסיליקון, גם לא משלל אמצעי אנטי אייג'ינג אחרים, וממשיך לעשות את שלו פיזית ומנטאלית בכל תחומי החיים כולל בעבודה (אחרת היינו ממשיכים בהמונינו לדלג על ג'בלאות גם אחרי חגיגות היובל, להוליד ילדים במרץ ולגדל אותם בעזוז).
מסכת 'הצעיר הנצחי' לא עובדת
בעבודתי אני נתקלת בפיל הזה על בסיס יומיומי. לא מעט בני 50 פלוס, עובדים ומובטלים כאחד, שלא באמת משתוקקים או יכולים להמשיך לטחון שנים של עבודה קשה עד הפנסיה. הם טחנו 30 שנה והם כבר עייפים, רק מחכים לרגע שיוכלו להוריד רגל מהגז, להתפנות יותר למשפחה, לחברים, לתחביבים, לחיים. אבל אין להם ברירה הם חייבים להמשיך להתפרנס. המובטלים נאלצים לעטות על פניהם את מסכת 'הצעיר הנצחי' האנרגטי וחדור המוטיבציה, מסכה שלרוב נופלת כבר בתחילת ראיון עבודה.
לצערנו שוק העבודה שואף ליעילות בתהליך הגיוס לכן הוא מסנן בני 50 פלוס כבר בשלב קורות החיים. מובן מאליו שהוא מפספס אנשים טובים מאד אבל זה בלתי סביר לבחון "כל מקרה לגופו".
אי אפשר לראיין את כל מאות המועמדים לכל תפקיד לכן מיירטים את הקבוצה באוכלוסיה שבה הסיכוי למצוא את המועמד המתאים היא הגבוהה ביותר. הרי לא יחפשו דוגמניות רגליים בקרב בנות 50 פלוס, גם לא מועמדים לקורס טייס.
עבור מובטלים המסר הזה אכזרי ביותר אבל זו המציאות במערומיה, והעבודה שכל אחד מאיתנו מכיר איזה 'מקשיש אנרג'ייזר' שבגיל 64 מתרוצץ כמתבגר חסר מנוח, רק מעידה כמה התופעה נדירה, אחרת מי היה טורח לתייק אותו בזיכרון.
מסתבר שהפיל כבד מידי על המשק, בעיקר על המגזר העסקי הפועל בתנאי תחרות קשה וזקוק לעובדים שיניבו את התפוקות הגבוהות ביותר, עובדים עם יחס עלות-תועלת גבוה. התחרות המתעצמת מקשה על העסקת עובדים שהאפקטיביות שלהם בירידה מתמדת, בעוד שכרם נותר בעינו ואף עולה, ומאידך חברות אינם ערוכות להתמודד עם הירידה בתפוקת עובדים בגיל הזה.
ולשאלתכם, אני לא חושבת שצריך לזרוק בני 50 פלוס לפח. המדינה חייבת להתחיל לטפל בבעיה הזו בהקדם האפשרי. קודם כל במובטלי המגזר העסקי שלא מתפרנסים, ורק אחר כך בשחוקי המגזר הציבורי שלא מרוצים.
הצעה לפיתרון
במקום שהמחוקק ייאלץ גופים עסקיים להעסיק מבוגרים, או לחילופין שהמדינה תשקיע, ללא הצלחה, בהסבת מובטלים בני 50 פלוס לתחומי תעסוקה אלטרנטיביים, הצעתי היא להסב אותם מהמגזר העסקי למגזר הציבורי. ככה פשוט.
נשמע בדיחה אבל לא הייתי פוסלת את הרעיון על הסף. המשמעות הפרקטית היא שהמגזר הציבורי לא יגייס צעירים בראשית דרכם אלא רק בני 50 פלוס (למעט בגופים הבודדים בהם זה לא ישים).
צעירים יתחילו את הקריירה המקצועית שלהם במגזר העסקי, ועם הירידה בתפוקה יגויסו אחר כבוד למגזר הציבורי, שבו רמת האפקטיביות והפריון מינימאלית בהגדרה, לעבודה עד הפנסיה עם תגמול בהתאם.
אכן עבור חלקנו המשמעות היא שנים רבות של עבודה יותר קשה כנהוג במגזר העסקי, אבל הפיתרון הזה עשוי למזער את בעיית האבטלה של מבוגרים, ועל הדרך לפתור לפחות עוד 3 בעיות כבדות:
- המהלך יאפשר להעלות את גיל הפרישה לפנסיה מבלי להשאיר יותר מידי הרוגים בשטח.
- עלות כח האדם במגזר הציבורי תפחת משמעותית (אתם לא רוצים לדעת כמה עולה לנו מסגר בצבא קבע, פקידה בחברת חשמל, סבל בנמל אשדוד), בתקווה שגם נטל המיסים.
- סוף סוף נזכה לשיפור מהותי באיכות השירות הציבורי, בזכות כח האדם איכותי יותר שצמח בסטנדרטים מקצועיים ואתיים של שוק תחרותי.
הערה לסיום: כבר שנים שלא הייתי מגייסת אותי לאף אחד מתפקידים שמילאתי בעבר. צעירים יעשו זאת טוב ממני, בוודאות! חג שמח.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
