בעל השליטה בטלדור על השערוריה: "ודאי שאני מאוכזב"

"ודאי שאני מאוכזב - אלה אנשים שאני מכיר הרבה שנים, אנשים נחמדים, טובים וחכמים. אז כשקורה מקרה כזה, זה תמיד מאכזב". כך אומר יוסי בן-שלום מ-DBSI, בעלת השליטה בחברת שירותי המחשוב טלדור, בהתייחסות ראשונה לשערורייה חשבונאית שנחשפה בה לאחרונה. במסגרת השערורייה התגלו בדוחות טלדור אי התאמות בהיקף של 49 מיליון שקל, שגרמו למחיקה של 30% מההון העצמי של החברה (ראו הרחבה במסגרת).

בן שלום ושותפו ל-DBSI, ברק דותן, הם דירקטורים בטלדור (דותן משמש כיו"ר), שהיא אחת מהשקעותיהם הוותיקות.

- אתה מאוכזב גם מעצמך ומהדירקטוריון, שלא עליתם על הסיפור קודם לכן?

בן שלום: "באיזשהו מקום כן, כי בדירקטוריון של טלדור יש רואי חשבון, סמנכ"לי כספים לשעבר, כלכלן, אנשים שמגיעים עם רקע באינספור חברות. אז אתה מתאכזב - איך משהו כזה קרה לך, כשעשית את כל התהליכים כחוק ויותר מזה. כבעלי שליטה, אנחנו רואים את החברה פעם בחודש ומדברים איתה פעם בשבוע. זה לא שבאנו פעם בשנה. אז כן, אני מאוכזב".

- בדיעבד, היה צריך לעשות משהו בצורה אחרת?

"אני לא יכול לומר שהכול היה מושלם, כי האירוע הזה קרה. מצד שני, המעורבות שלנו מאוד גבוהה, ואירוע כזה צריך להיות מוצף על-ידי הגופים האורגנים. לאף אחד אין ציפייה שבעלי מניות או דירקטורים יעשו מיקרו-מנג'מנט. לא מנהלים חברה עם דירקטוריון, אין דבר כזה.

"האם אפשר היה לעשות דברים אחרת? בטוח, כי קרה מקרה שלא היה צריך לקרות. ועדיין, מערכות בקרה בדרך כלל מתקשות להציף מקרים כאלה כשבצד השני עומד מישהו עם כוונה. אנחנו לא חוקרים פרטיים. תמיד יהיה מישהו שמכיר מספיק טוב את המערכת ויודע איפה הפרצות, ואלה יהיו אנשים חכמים ונחמדים שאתה מאמין להם. מנגד, תמיד נוכל לעשות דברים טוב יותר, ונעשה. אז מה, לבוא לחברה פעמיים בשבוע? זה לא יפתור את הבעיה, כי זאת לא שאלה של רמת המעורבות".

- מה קורה עכשיו בטלדור?

"אנחנו עושים את מה שצריך, הבאנו משרד רו"ח שמתמחה בכך, שבודק את התהליכים הפנימיים וייתן המלצות. נשפר את תהליכי הבקרה והדיווח בתקווה שמשהו כזה לא יקרה שוב. אנחנו בדו-שיח עם רשות ניירות ערך, העברנו להם את כל החומר, ומכאן, אם יהיה הליך פלילי, זה בידי הרשות. הליך אזרחי זה בידיים שלנו, והוא תלוי בדרך כלל בהליך הפלילי. המטרה המרכזית שלנו היא לעבור את המשבר הזה, אין מטרה לרדוף אנשים".

- הנהלת טלדור בראשות אריה רימיני תוחלף?

"כרגע לא, וגם אם היינו חושבים על זה, ודאי לא הייתי אומר זאת לעיתון. אנחנו בתהליך מסודר של בדיקת העובדות והסקת מסקנות, ועושים כל מאמץ לעזור להנהלה ולחברה לעבור את הימים האלה".

- היו ריקושטים מלקוחות?

"לא משמעותיים. הקדמנו תרופה למכה ודיברנו עם הלקוחות. זה אירוע לא תזרימי אלא תדמיתי כואב. החברה פרעה במועד אג"ח ואין שום מצוקה פיננסית. זה כמו שריפה שכיבינו, ועכשיו צריך לראות שאין איזה גץ שמתעורר. אנחנו לא משלים את עצמנו שהעניין נגמר".

"מנטליות של לקנות ולבנות"

חברת ההשקעות הפרטית DBSI הוקמה על-ידי בן-שלום וברק דותן, בנו של בועז דותן, אחר ממייסדי ענקית התוכנה אמדוקס, ב-2002, לאחר שבן שלום פרש מתפקיד סמנכ"ל הכספים של קונצרן כור. מלבד ההשקעה בטלדור, מחזיקה החברה ב-33% מפוינטר שמספקת שירותים וטכנולוגיות לרכב; בכ-50% מדנאל שמספקת שירותי כוח אדם וסיעוד; ולאחרונה היא מימשה ברווח את השקעתה בחברת סימטרון שמפתחת תוכנות לעיצוב מוצרים.

DBSI אולי חריגה מעט בנוף, משום שהיא נוטה להישאר לאורך שנים בחברות שבהן השקיעה - "מנטליות של לקנות ולבנות", כהגדרת בן-שלום. עם טלדור ופוינטר (על גלגוליה השונים) היא הולכת כבר למעלה מעשור. "זה לא שאבא שלי קרא לי על ערש דווי ואמר לי 'אל תמכור את פוינטר'", הוא אומר. "זה עסק שקנינו, הקמנו, אני קשור לאנשים שם, מבין טוב ומעורב. מצד שני, אנחנו אנשי עסקים. בסימטרון נוצרו נסיבות אז מכרנו, וזה נכון לכל ההחזקות שלנו. אנחנו לא ממהרים, משקיעים לטווח ארוך, ובניגוד לקרנות שחייבות למכור בשלב מסוים, אנחנו יכולים להחזיק חברה ולהוריש לנכדינו".

ב-2013 מכרה DBSI לציבור את כל החזקתה בסימטרון (כ-46%) בשתי הצעות מכר, תמורת למעלה מ-30 מיליון דולר, 11 שנה אחרי שנכנסה לחברה בהשקעה של כ-4.5 מיליון דולר בלבד. בן-שלום נשאר בינתיים יו"ר החברה, עד שיימצא לו מחליף. "המניה המשיכה לעלות גם אחרי שמכרנו, ומי שקנה הרוויח", הוא מדגיש. לדבריו, "זה סיפור נחמד של חוכמת ההמונים: נסובו שמועות סביב פעילות שקשורה לעולם הדפסות התלת-ממד, עולם קרוב לזה של החברה. כשקראנו מה שהציבור חושב עלינו, זה מיקד אותנו לפעילות בתחום".

גם בפוינטר היו כמה אירועים באחרונה, ביניהם רכישת חלקי השותפים שלה בחברה הבת שגריר, העוסקת במתן שירותי דרך, ובחברה הבת בברזיל, והנפקה פרטית. "עשינו שינויים מבניים וחיזקנו את המאזן", אומר בן-שלום. "כל עולם ניהול ציי הרכב הוא עולם גדול ומתפתח, כי העלויות ירדו מאוד. היום, הציוד יכול לעשות אופטימיזציה ולנתח התנהגות נהג. זה לא שהשוק ריק אבל יש פה הזדמנות, ואנחנו רוצים להגדיל את הנוכחות של פוינטר בעוד מדינות, גם באמצעות רכישות. יש מתחרים עם כיסים עמוקים יותר כמו קרנות אמריקאיות, ובמשאבים המוגבלים שלנו אנחנו מתחרים בהם בהליכה למקומות פחות טריוויאליים".

- יהיו רכישות נוספות של DBSI?

"כן. אנחנו גוף מאוד קטן - ברק, אני, אנליסטית, חצי איש כספים ומזכירה. כל שנה אנחנו עושים שתיים-שלוש עסקאות,

חלקן בחברות שבשליטתנו עם מעורבות גדולה שלנו. אנחנו מנהלים את הכסף שלנו, ומטבע העניין אנחנו יותר איטיים וזהירים. בהיקף הכסף שיש לנו אנחנו מחפשים את ההזדמנויות".

איך נראית התחרות על עסקאות?

"כשהתחרות היא מי חושב על מספר יותר גבוה - הפסדתי. אלה לא המקומות שאנחנו יכולים להיות בהם. אם יש מכרז בהשתתפות שלוש-ארבע קרנות, אני לא מגיש הצעה בכלל. אני הולך על מקומות שמביאים סינרגיה ושם יש מתמטיקה אחרת. ברכישת 50% מבית אקשטיין (שנרכשה על-ידי דנאל ומספקת דיור ותעסוקה לבעלי צרכים מיוחדים, ש.ח.ו) - שם יש לנו יתרון. אין לנו תשקיף ולא ועדת השקעה, ולכן אנחנו יכולים לייצר עסקה יותר מסובכת ולפעמים יותר מהירה. אנחנו שמרנים, לא נטוס ונחתום עסקה על המפית בלי שבדקנו כלום. אנחנו לא אנשים כאלה".

אתם מחפשים להשקיע גם בחברות ציבוריות?

"להיות חברה ציבורית היום בארץ זה נהיה קטלני. לא סתם אין כמעט הנפקות חדשות והמסחר יורד. ובמי זה פוגע? לא בטבע, שתסתדר בלי שוק ההון הישראלי, אלא בחברות שלא יכולות לגייס בלונדון או בנאסד"ק. בכלכלה, מה שלמדנו באוניברסיטה זה שההון שלא מגויס מאט את הצמיחה. עסקים שלא יגייסו יהיו תלויים כמעט רק במערכת הבנקאית.

"בזמנו, מחקתי את סימטרון ופוינטר ממסחר בארץ. אני מקווה שהרגולטור יבין שיש פה עודף רגולציה. היום כבעל שליטה, אתה לא שולט בחברה, הדח"צים מנהלים את החברה. אגב, הרגולציה היא לא רק בבורסה - המדינה משנה את הכללים לפעמים רטרואקטיבית. אם עשיתי ניתוח שעל בסיסו השקעתי, זה מקשה, וזו מגמה אנטי עסקית".

ובכל זאת, אתה משקיע בחברות ישראליות.

"אנחנו עושים עסקים פה. כל הרכישות שלנו מחוץ לישראל זה באמצעות חברות ישראליות. זה לא שאי אפשר לעשות פה עסקים, בסוף מרוויחים כסף. אני רק חושב שהפופוליזם מסוכן. אם לי יהיה עוד שקל או פחות, אני עדיין אוכל להחליף את האופניים. זה פוגע בשכבות היותר חלשות שהצמיחה צריכה להגיע אליהן".

השערורייה החשבונאית בטלדור: המשקיעים הפסידו רבע מהשקעתם, שני בכירים פוטרו

בטלדור, אחת מחמש חברות שירותי המחשוב הגדולות בישראל, ש-DBSI מחזיקה ב-72.3% ממניותיה, התגלו בתחילת פברואר אי-התאמות בהיקף של 49 מיליון שקל בדוחות החברה, שנוצרו בשנים 2007-2013. גילוי השערורייה החשבונאית גרם למחיקה של כ-30% מההון העצמי של החברה, והסב למחזיקים במניותיה הפסד של כרבע מהשקעתם בתוך חודשיים. שווי השוק הנוכחי של טלדור הוא 78 מיליון שקל.

רשות ניירות ערך פתחה בחקירה, ושני בכירים בחטיבת השירותים המנוהלים פוטרו ממנה על רקע זה, לאחר שנחקרו ושוחררו בתנאים מגבילים. ברשות ני"ע חושדים כי השניים פעלו "להצגת נתונים כוזבים בדוחות הכספיים של החברה, וזאת באמצעות יצירת שינויים שיטתית ומתמשכת בערך המלאי של חטיבת השירותים בטלדור, ובסעיפים נוספים". מבחינה משפטית חשודים השניים בביצוע חמש עבירות בתחום הכלכלי, כולל רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, ופרט מטעה בכוונה להטעות משקיע סביר.

"זה שיש לנו מטרות חברתיות לא אומר שלא נהיה תחרותיים ואגרסיביים"

ה"בייבי" החדש של יוסי בן-שלום מגיע מתחום מפתיע יחסית. מדובר באקומיוניטי, תאגיד חברתי למיחזור פסולת אלקטרונית, המעסיק כ-130 אנשים בעלי צרכים מיוחדים. אקומיוניטי הוקמה שלא למטרת רווח על-ידי דני קוגן, אב לילד אוטיסט. בן-שלום נכנס לתמונה דרך IVN - קבוצת אנשי עסקים, יזמי היי-טק ופילנתרופים, שבראשה עומד אריק בן-חמו, והיא ממנפת את קשריה ומשאביה לפיתוח עסקים חברתיים. בן-שלום הגיע לאקומיוניטי כמנטור מ-IVN, אך נשאב לפעילות והפך ליו"ר (בהתנדבות).

"במשך יותר מ-20 שנה אני מתנדב ומלווה אנשים עם מוגבלויות", הוא מספר. "זה נובע מסיפור אישי, בתי הקטנה היא 'ילדה מיוחדת', למעשה היום כבר אישה מיוחדת, והמעורבות בתחום היא זכות שקיימת בקושי הזה".

עניין שמשפיע על אקומיוניטי הוא חוק הפסולת האלקטרונית, שנכנס לאחרונה לתוקף. החוק קובע שיצרנים ויבואני ציוד חשמלי ואלקטרוני חייבים לעמוד ביעדי מיחזור ולממן את עלויות האיסוף והטיפול בפסולת, באמצעות גוף מוכר שפועל ברישיון המשרד להגנת הסביבה.

אקומיוניטי היא אחד משני גופים שהוכרו, לצד מ.א.י שבראשה השר לשעבר שלום שמחון. בעקבות מאמצי אקומיוניטי, נקבע שהחוק יכלול עדיפות למעסיקי אנשים עם מוגבלויות.

היום פועלת אקומיוניטי להשיג "לקוחות"-יבואנים. "יצאנו לדרך שבהתחלה, מבחינת משאבים וקשרים, נראתה בלתי אפשרית. היום אין לי ספק שנהיה הספק הכי גדול ונחתים יותר מ-50% מהשוק", אומר בן-שלום. "לדעתי, ההרגשה שיש לאנשים שטמון בשוק הזה רווח קל - תיעלם".

- אתה רומז על מ.א.י של שמחון?

"אני חושב שהם כבר מבינים שאין להם כזה רווח. זה לא שוק ההון, לא קונים ומוכרים. זאת עבודה קשה".

"חלוקת הרווחים תוגבל, ותהיה תמיכה מיסויית"

כשאקומיוניטי הרגישה שאין לה גב פיננסי ומקצועי חזק מספיק, היא פנתה ל-ERP - תאגיד המיחזור הגדול באירופה, שבבעלות חברות הענק סוני, אלקטרולוקס, HP ופרוקטר אנד גמבל. נציגי ERP ביקרו בארץ, נפגשו עם אקומיוניטי והשר להגנת הסביבה, ולבסוף הפכו לבעלי מניות באקומיוניטי.

מה בעצם הם מחפשים בתאגיד ללא כוונת רווח בישראל? "הם רצו להתרחב מעבר לאירופה. בנוסף, אם העסק יעבוד הם לא יתעשרו, אבל כן ירוויחו", אומר בן-שלום, ומדגיש: "זה שיש לנו מטרות חברתיות לא אומר שלא נהיה תחרותיים ואגרסיביים. אנחנו רוצים לנצח, ואנחנו לא בשאנטי אלא נלחמים".

למרות שנים של פעילות בתחום, בן-שלום מתקשה למצוא הגדרה הולמת לעסק חברתי. "ל-IVN מגיעים אנשים שאומרים 'זה עסק חברתי', ואנחנו לא תמיד משתכנעים. היום המדינה יושבת על המדוכה ובסוף תהיה הגדרה. לדעתי, חלוקת הרווחים בעסקים כאלה תוגבל, והתמיכה תהיה מיסויית".

לדבריו, "מאחר שחוויתי את משבר 2008 בעמותות בהן אני מעורב, אני ער לכך שאי אפשר להישען רק על תרומות. עמותות בארץ חיות על אדי דלק. יש המון רצון טוב, אבל אין הבנה במונחים בסיסיים כמו תכנון פיננסי. הרעיון של עסק חברתי הוא להקים משהו שלא חי מתרומות, אלא עסק שחי בעצמו בעולם תחרותי. כשמגיעים לאקומיוניטי מזילים דמעה כשרואים את האנשים שמקודמים ועוברים הכשרה. המטרה היא לשכפל את זה".