מנירב דורש שהעליון יגדיל הפיצוי על הקמפיין של ארד וחורב

השאלה מהם גבולות המותר והאסור ב"קמפיין בחירות נגטיבי", וכמה פיצוי יש לפסוק כנגד מי שעובר על הכללים, מגיעה לביהמ"ש העליון. בשבוע שעבר הגיש רו"ח עופר מנירב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, שקבע כי חברת "ארד תקשורת", היועץ האסטרטגי ליאור חורב (שבעבר היה שותף בחברה עם אייל ויובל ארד) ואיש יחסי הציבור, בן ציון ציטרין, ישלמו לו פיצוי בסך 80 אלף שקל, בעקבות הקמפיין הנגטיבי שניהלו נגדו עבור רו"ח יגאל גוזמן ז"ל. זאת, במסגרת ההתמודדות על נשיאות לשכת רואי החשבון בספטמבר 2009, בין מנירב לגוזמן.

מנירב טוען בערעור, באמצעות עו"ד סביר רבין, כי סכום הפיצוי שנפסק לזכותו "הינו בלתי סביר בעליל לנוכח חומרת ההכפשות ואופן ביצועם באופן אנונימי ובמזיד, מתוך כוונה ברורה וזדונית לפגוע בכבודו, במעמדו ובעיקר במשלוח ידו".

"אחריות משותפת"

מנירב הגיש תביעה בנובמבר 2010, בהיקף של 2.5 מיליון שקל (סכום שהופחת מ-5 מיליון שקל, בעצת ביהמ"ש), נגד חברת ארד תקשורת שבבעלות יובל ואייל ארד וליאור חורב, משרד רואי החשבון BDO זיו-האפט ויועץ התקשורת, ציטרין. זאת, בטענה להוצאת לשון הרע במהלך קמפיין הבחירות על נשיאות לשכת רו"ח.

בתביעה נטען כי במהלך ניהול הקמפיין של גוזמן נשלחו לחברי הלשכה מיילים המכפישים את מנירב מכתובת מייל לא מזוהה, וכי שולחי המיילים ביקשו להישאר אנונימיים והסתייעו לצורך כך בחברת "אימייליון" להפצת מיילים, המחזיקה בשרת בארה"ב. בנוסף, נטען כי אחד המיילים המכפישים פורסם בעיתון "כלכליסט". במהלך הדיונים המוקדמים בתביעה נחשף כי "ארד תקשורת" היא זו שהזמינה את משלוח המיילים.

שופט המחוזי, עופר גרוסקופף, קיבל את תביעתו של מנירב באופן חלקי (ר' מסגרת), ואולם קבע כי לא ניתן להיעתר לבקשותיו בנוגע להיקף הפיצוי המגיע לו. בין היתר ציין השופט כי "הקמפיין הנגטיבי נגד מנירב היה חלק ממערכת בחירות סוערת, שמנירב נושא באחריות לה לא פחות מגוזמן ז"ל".

בנוסף, דחה השופט, במלואה, את תביעת מנירב נגד משרד רו"ח BDO ונגד רו"ח קובי נבון (שהיה אחד הגורמים הפעילים במטה גוזמן, ולטענת מנירב עמד מאחורי ההחלטה האסטרטגית של מטה גוזמן לנקוט נגדו בקמפיין הנגטיבי), ומנירב חויב בהוצאות בהיקף 40 אלף שקל לכל אחד מהם. כך שבפועל, התקזז סכום הפיצוי הנמוך שנפסק לטובת מנירב מול ההוצאות בהן חויב.

כלי הרתעתי

על כך מערער כעת רו"ח מנירב לעליון, בטענה כי "ערעורו נסוב סביב שאלה של מדיניות משפטית ראויה בקביעת פיצוי כללי, ללא הוכחת נזק מיוחד, בתביעת לשון הרע, בה קבע ביהמ"ש כי הייתה כוונה ברורה של המעוולים לפגוע ולהזיק לנפגע: האם לפסוק נזק מינימלי, סמלי שלא ירתיע מעוולים מלשסות את חרצובות לשונם ואת פרי עטם בנפגע, או שמא יש לפסוק פיצוי משמעותי שלא רק ישקף את נזקו הכללי האמיתי ואת עוגמת הנפש, אלא ישמש גם כלי הרתעתי כנגד המעוולים במכוון". לטענת מנירב, שאלה חשובה זו מתחדדת במיוחד כאשר העוולות נעשות במערכות בחירות, כאשר אחד המתחרים, או שניהם, בוחר במכוון לנהל קמפיין בחירות נגטיבי, "המועד לפורענות" והמחייב משנה זהירות מהנוקטים בו.

לטענת מנירב, "הנתבעים בחרו לנהל נגדו קמפיין בחירות נגטיבי, תוך שהם מטיחים בו, באופן אנונימי, ובמכוון, חשדות למעשים פלילים לכאורה בתחום המס, העלמת מס, רישומים כפולים בספרים וכיוצא באלה, תוך דרמטיזציה של הפרסום והפצתו במייל ישירות לחדריהם של כמעט כל ציבור רואי החשבון בישראל (וביניהם כאלה העובדים ברשויות המס וחלקם מכהנים כפקידי שומה), ואחר-כך פרסום המייל בעיתון 'כלכליסט', והכל שעה שהוא מוכר וידוע כמי שמומחיותו בתחום המסים, וכאשר הוא מיצג את לשכת רו"ח בתחום המסים ואחראי על כל תחום המסים בלשכת רו"ח". המסקנה, לטענת מנירב, היא שמטרת המייל הפוגע הייתה לא רק לחבל בבחירתו לנשיאות הלשכה, אלא גם לפגוע אנושות במטה לחמו ולקעקע לחלוטין את כל פעילותו רבת השנים בתחום המסים.

ולמרות זאת, נטען, ביהמ"ש פסק לטובתו 50 אלף שקל פיצוי בלבד בגין המייל הפוגע ו-30 אלף שקל בלבד בגין הכתבה ב"כלכליסט" - פיצוי, שלדברי מנירב, "יש בו כדי לעודד מעוולים בכלל ובקמפיין בחירות בפרט, שכן התועלת שתצמח למעוול גבוהה, בוודאות, מהסכום המינימליסטי שיפסק לחובתם, ככל שפסק הדין מהווה אמת מידה ראויה לכך".

באחרונה הגיש גם ציטרין ערעור לעליון על עצם הטלת אחריות עליו בפרשה. לטענתו, באמצעות עו"ד דורון אפיק, החלק בפסק הדין הנוגע אליו קובע למעשה כי אי-ויתור על-ידי נתבע על חסיון עיתונאי-מקור והבאת העיתונאי לעדות יוצר חזקה כנגד הנתבע ההופכת את נטל הראיה; וכי יועץ תקשורת של אדם חזקה עליו כי הוא המקור לכל מידע שעבר לעיתונאים. לטענתו, "קביעות משפטיות אלה, אם לא תבוטלנה, משמען בפועל ביטול החיסיון העיתונאי ואולי אף כלל החסיונות במשפט הישראלי".

"ראוי להכיר בהגנה למפרסם, גם כשמתברר בדיעבד שהמידע היה שגוי"

פסק הדין של בית המשפט המחוזי סבב סביב מערכת הבחירות הסוערת ורוויות האמוציות וההכפשות ההדדיות לנשיאות לשכת רואי החשבון ב-2009, ובמסגרתו שירטט השופט עופר גרוסקופף לראשונה את גבולות האחריות של יועצי התקשורת לתכנים שהם מעבירים במסגרת קמפיינים נגטיביים עבור אחרים.

תחילה ציין השופט כי הגורם המרכזי האחראי לפרסום המכפיש את מנירב הוא רו"ח גוזמן ז"ל בעצמו, כיוון שהיה זה שאישר והורה על פרסום כל המיילים במסגרת הקמפיין הנגטיבי. ואולם, צוין, מנירב בחר שלא לתבוע את עזבונו של גוזמן ז"ל, "וטוב עשה כשנמנע מלהוסיף עניין זה למתחים שבינו לבין משפחת המנוח", כתב השופט.

באשר לכלל הראוי ביחס לאחריותם של יועצים אסטרטגיים ויועצי תקשורת לנאמר במסגרת קמפיין בחירות נגטיבי, ציין השופט כי "לקמפיין מסוג זה יש ערך חברתי, ועל כן, למרות הסלידה שהוא עלול לעורר לעתים, יש לאפשר את קיומו. לא זו אף זו, כאשר המידע המוצג במסגרת הקמפיין מקבל נופך התואם את חשיבותו הציבורית, הרי שראוי להכיר בהגנה למפרסם, גם במצבים בהם מתברר כי למרות בדיקות נאותות שקיימו הגורמים האחראים לפרסום, המידע היה שגוי". ואולם, נקבע כי "שונים פני הדברים אם מדובר במידע שאמינותו הייתה מופרכת מלכתחילה, או שאמינותו כלל לא נבדקה, או שהוצג בצורה מנופחת וחסרת פרופורציה לחשיבותו".

כלל זה, קבע השופט, מן הראוי להחיל לא רק על המועמד שבשמו פורסם המידע, אלא גם על היועצים המנסחים את המסר ועושים את הפעולות המביאות לפרסומו.