רשות ההגבלים העסקיים נגד המחירים המופרזים בישראל

רשות ההגבלים העסקיים מפרסמת היום (ה') מסמך מדיניות סופי במסגרתו היא מתווה לראשונה את גבולות אכיפת האיסור על גביית מחיר מופרז החל על בעל מונופולין. במסגרת גילוי הדעת מפורטים המבחנים המשפטיים והכלכליים שנועדו להעניק וודאות בעתיד למונופולים בהתנהלותם המסחרית כך שיוכלו לכלכל את צעדיהם, וכן מפורטים שיקולים שישקלו על ידי הרשות בבואה לפעול נגד מונופול שגבה מחיר מופרז עבור מוצריו. באשר לסנקציה שתוטל על מי שיעבור על הכללים, הרשות קובעת במסגרת מסמך המדיניות כי היא לא תפעיל סנקציה פלילית נגד גביית מחיר מופרז, אלא תטיל על המונופול עיצומים כספיים. מונופול שגבה מחיר מופרז חשוף גם לתביעות מצד כל מי שניזוק מהמחיר המופרז, לרבות תביעות ייצוגיות.

בגילוי הדעת צוין, כי "כתוצאה מן העובדה שהצרכנים משלמים מחיר גבוה מן המחיר התחרותי, נוצרת העברת עושר מידי ציבור הצרכנים לבעל המונופולין. גביית מחיר מופרז מלבה באופן חד ביותר את בעיית יוקר המחיה, וטמונה בה פגיעה ישירה ומיידית בציבור הצרכנים.... דוקטרינת התמחור המופרז מבקשת לשים מחסום בפני תמחור אנטי תחרותי של פירמות, המנצלות את מעמדן בשוק על מנת לגרוף לכיסן את מלוא עודף הצרכן או חלק ניכר ממנו".

האיסור על גביית מחיר מופרז על ידי בעל מונופולין קבוע בחוק ההגבלים העסקיים, אשר אוסר על בעל מונופולין לנצל לרעה את מעמדו בשוק, באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור, לרבות בדרך של גביית מחיר בלתי הוגן. מחיר בלתי הוגן עשוי להיות מחיר נמוך באופן בלתי הוגן, שיש בו כדי לדחוק מתחרים מהשוק, או מחיר מופרז, המקנה לבעל המונופולין רווחים גבוהים באופן משמעותי מאלו שהיה בכוחו לגרוף בתנאי שוק תחרותי.

הרשות מבהירה במסגרת המסמך, כי אכיפת האיסור על גביית מחיר מופרז אין משמעותה זניחת קידום התחרות. העדיפות הראשונה של הרשות היא קידום התחרות ומניעת פגיעה בה. אכיפת האיסור על מחיר מופרז שגבה מונופול נועדה להרתיע מונופול מלנצל לרעה את מעמדו כאשר התחרות לא הצליחה לרסן אותו. האיסור על מחיר מופרז שונה מפיקוח מחירים. פיקוח מחירים, שבו הרשות ככלל אינה עוסקת, הוא צופה פני עתיד, ומכתיב לחברה המפוקחת בכל רגע נתון איזה מחיר עליה לגבות. לעומת זאת, האיסור על מחיר מופרז מכוח דיני ההגבלים העסקיים נועד לגרום למונופול לרסן את עצמו, מחשש מהתערבות נגדו בדיעבד מצד רשות ההגבלים העסקיים ומצד תובעים פרטיים, כגון תביעות ייצוגיות.

אז מהו בעצם מחיר מופרז? לפי הרשות, מונופול שמרוויח למעלה מ-20% על המוצר עלול לעבור על החוק. הרשות תנקוט ב-3 דרכים לבדוק האם מדובר במחיר מופרז: המבחן הראשון הנו מבחן הפער בין מחיר המוצר לעלות הייצור. הנחת העבודה של מבחן זה הוא שקיים גבול נורמטיבי לרווח שמונופול יכול להפיק על חשבון לקוחותיו ; המבחן השני הנו מבחן הרווחיות, כאשר בבדיקה זו הרשות תשווה בין הרווחיות של המונופול בפועל אל מול מדדים חיצוניים ואובייקטיביים. בין היתר, ייבדקו הסיכונים של התעשיה שבה פועל המונופול, ההון הדרוש לו, והחוב שהוא מגייס; במסגרת המבחן השלישי, מבחן ההשוואה, הרשות תשווה בין המחיר שגובה המונופול לבין המחיר של מוצרים מתחרים, או מחיר הנגבה מלקוחות שונים, או מחיר מוצר דומה בשוק גאוגרפי אחר. השוואה אפשרית נוספת היא בין מחירים שנגבו על ידי אותו מונופול, על אותו מוצר, בזמנים שונים.

במקרים מתאימים הרשות תבחן את רווחיות המונופול, ולא את המחיר שנגבה, על מנת להשוות זאת לרווחיות של חברות אחרות או של המונופול עצמו בשווקים וזמנים שונים.

על מנת לשמור כמה שניתן על הוודאות ועל היכולת של המונופול לכלכל את צעדיו כך שלא יעבור על החוק, הרשות קובעת במסמך המדיניות שלה "נמל מבטחים", שאם המונופול נהג לפיו הרשות לא תפעיל צעדי אכיפה נגד אותו מונופול בהקשר של מחיר מופרז. הגנה זאת תעמוד למונופול כאשר הפער בין מחיר המוצר לעלות ייצורו, שמחושבת על פי ההנחיות בגילוי הדעת, אינו עולה על 20%. ככל שתנאי נמל המבטחים אינם מתקיימים, הרשות תמשיך לבחון את המחיר שגבה המונופול על פי המבחנים האחרים, כדי לבדוק אם אכן גבה מחיר מופרז בנסיבות העניין.