השלכות הפרת הסכם פשרה

לאחרונה ניתן פסק דין תקדימי על ידי ועדת הערר בתל-אביב (ו"ע 17546-05-10 מושב אמונים) שעניינו בהשלכות שיש להפרת הסכם פשרה שנחתם בין רשות המיסים לבין הנישום.

במקרה שנדון בעניין מושב אמונים, המליץ המושב למינהל מקרקעי ישראל בשנת 1989 על הקצאת מגרש למשפחת אלפסי במסגרת תוכנית ההרחבה של היישוב וזאת בהתאם להחלטת מינהל 737. מנהל מיסוי מקרקעין ברחובות הוציא למושב שומת מס שבח בגין מתן זכות ההמלצה לנישום בטענה שמתן ההמלצה מהווה מכירת זכות במקרקעין.

במסגרת ערר שהוגש על שומת מס השבח בשנת 1999 הגיעו המושב ומנהל מיסוי מקרקעין להסכם פשרה לפיו, הערר יימחק בכפוף להתחייבות המושב לדווח לפקיד השומה על מתן ההמלצה ובכפוף להתחייבות המנהל לבטל את שומת מס השבח. בהסכם הפשרה לא נקבע מועד לדיווח לפקיד השומה על מתן זכות ההמלצה. להסכם הדיוני ניתן תוקף של פסק דין על ידי ועדת הערר.

בסופו של יום, מושב אמונים הפר את התחייבותו לדווח לפקיד השומה על זכות ההמלצה ובשנת 2009 החל מנהל מיסוי מקרקעין בנקיטת הליכי גבייה בגין שומת מס השבח.

וועדת הערר קבעה בפסק דינה, שלאור העובדה שלא היה בהסכם מועד לקיום ההתחייבות לדווח על זכות ההמלצה לפקיד השומה, יש לפרש את ההסכם שבין המושב לבין מנהל מיסוי מקרקעין בהתאם לדיני החוזים הכללים. בהתאם לסעיף 41 לחוק החוזים, כאשר לא נקבע מועד לקיום החיוב יש לקיימו תוך זמן סביר לאחר כריתתו של החוזה.

בנסיבות המקרה הנדון, נקבע כי תום הזמן הסביר לדיווח על הכנסה מזכות ההמלצה הוא לכל המאוחר בשנת 2002 - השנה שבה היה מוסמך פקיד השומה לבחון את דיווחי המושב בגין הכנסתו בשנת המס 1997. לאור מחדלו של המושב לדווח על זכות ההמלצה לפקיד השומה, בחנה ועדת הערר את השלכות הפרת הסכם הפשרה על ידי הנישום. חוק החוזים קובע כי מקום בו לא נקבע מועד לקיום התחייבות, על הנושה להודיע לחייב - עוד קודם שהגיע הזמן הסביר לקיום ההתחייבות - על חובתו לקיים את חיובו.

בנסיבות המקרה, נקבע כי על מנהל מיסוי מקרקעין היתה מוטלת החובה לדרוש מהמושב לדווח לפקיד השומה על ההכנסה מזכות ההמלצה עוד קודם שחלף המועד הסביר לדיווח. ברם, המנהל לא עשה כן.

לאור האמור, קבעה ועדת הערר, כי לא ניתן לראות במושב כמי שהפר את ההסכם שכרת עם המנהל וממילא ההסכם עומד בתוקפו. יתר על כן, נקבע כי גם אם יראו במושב כמי שהפר את ההסכם, הרי שבהתאם לדיני החוזים, היה על מנהל מיסוי מקרקעין להודיע למושב שההסכם עימו מבוטל עקב ההפרה וגם זאת לא עשה. לפיכך, גם מטעם זה נקבע כי ההסדר עומד בתוקפו.

ועדת הערר קבעה כי מנוסח ההסדר הדיוני עולה כי מחיקת הערר תלויה בביצוע ההתחייבויות ההדדיות של הצדדים להסדר, היינו, דיווח על ההכנסה מזכות ההמלצה לפקיד השומה, מחד, וביטול שומת מס השבח על ידי המנהל, מאידך. מכיוון שגם המושב וגם המנהל הפרו את התחייבויותיהם ההדדיות, החליטה ועדת הערר להחיות מחדש את הליך הערר על שומת מס השבח, שהחל עוד בשנת 1999, ודנה בשאלה האם יש לראות במתן ההמלצה כמכירת זכות במקרקעין החייבת במס שבח.

ועדת הערר קבעה, בעקבות הלכות צינדורף, בארותיים וקיבוץ מפלסים, כי זכות ההמלצה לפי החלטות 612 ו-737 של מינהל מקרקעי ישראל אינה בעלת תוקף משפטי מחייב כלפי המינהל ולכן מימוש ההמלצה אינו מהווה מכירת זכות במקרקעין כהגדרתה בחוק. הערר התקבל ושומת מס השבח שהוצאה למושב בוטלה.