הבוקר (ד') נפתח בבית משפט השלום בתל-אביב שלב ההוכחות במשפטו של ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלומי לחיאני, המואשם בעבירות של לקיחת שוחד בסך 900 אלף שקל, נטילת הלוואות מעובדיו תוך ניצול מעמדו ועבירות נוספות.
לחיאני הגיע לבית המשפט מלווה בעורכי דינו, גיורא אדרת ונתי שמחוני, חייך לנוכחים וניסה לשדר "עסקים כרגיל", כפי שעשה בשנים האחרונות מאז התפוצצה הפרשה.
את הדיון פתחה התובעת, עו"ד שרון כהנא, בנאום פתיחה חריף כנגד לחיאני. "שלמה (שלומי) לחיאני מבקש שבית המשפט ילך שולל אחרי גרסת הבכירות, המונעת מודעות, כאילו ממרום מעמדו אין לו פנאי לעסוק בפרטים שוליים ותפלים כגון מהיכן יכסה את חובותיו הפרטיים. הוא רוצה שבית המשפט יאמין שגורמים שונים אינטרסנטיים מעתירים עליו מממונם, לא רק בלי שהוא ביקש מהם אלא בלי שהוא מודע לכך כלל".
עו"ד כהנא הבהירה כי לחיאני ניסה להרחיק את עצמו מביצוע העבירות, בטענה כי סדר היום שלו כראש עיר לא איפשר לו מעורבות כזאת. "הטענה שלו חזרה על עצמה, שאנשי שלומו המקורבים לו ביותר ביקשו כספים אסורים תוך שימוש בשמו ובלי שהוא עצמו מודע לכך", אמרה.
המקורבים אליהם הפנה לחיאני אצבע מאשימה היו אחיו, אבי לחיאני, הנאשם יחד עמו בתיק; אשתו סיגל ונהגו האישי שלמה ועקנין.
"למעשה", טענה כהנא, "לחיאני מודה שהוא היה בזירת הפשע, אך לא השתתף בעבירה עצמה; העבירה בוצעה בידי אחיו, אשתו ונהגו, שהשיגו את הכספים שלא בידיעתו. מדובר בניסיון טקטי, שמחזק את ראיות התביעה".
לדבריה, "הראיות בתיק הזה הן פאזל; האתגר שלנו הוא לצייר את התמונה המלאה. אבל בסופו של דבר מדובר בתיק פשוט, שלא צריך יותר מאשר שכל ישר כדי להבין את ההתנהגות הפסולה של הנאשמים בו".
כהנא אמנם החמיאה ללחיאני, שלדבריה ידוע ומוכר כמי שסייע לשיפור פני העיר בת-ים ופעל רבות לטובת העיר, ואולם הוסיפה "כיכרות מטופחות אינן כסות לשחיתות". לטענתה, "שלומי לחיאני ניצל את מעמדו כראש עיריית בת-ים כדי לפתור את בעיותיו הכלכליות".
4 אישומים
באוקטובר אשתקד, בתום כ-6 שנות חקירה ובחינת התיק בפרקליטות, וכ-3 שבועות בלבד לפני הבחירות לרשויות המקומיות, הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב כתב אישום חמור נגד לחיאני בגין שורה של עבירות שוחד, מירמה והפרת אמונים ועדות שקר.
כתב האישום כולל 4 אישומים: שני אישומים שעניינם לקיחת שוחד בהיקף מצטבר של 900 אלף שקל מבעלי עסקים בבת-ים; אישום העוסק בעבירה של מירמה והפרת אמונים ביחס לפנייתו של לחיאני ל-9 עובדים בעירייה, בבקשה שייטלו הלוואות מהבנק ויעבירו לו את הכספים; וכן אישום שעניינו ניגוד העניינים בו היה מצוי לכאורה לחיאני, בכך שהיה לכאורה בעל מניות בחברה המפיצה מקומון בבת-ים, בשעה שהעירייה התקשרה עם אותו מקומון ברכישת שטחי פרסום. בעניין זה מואשם לחיאני במירמה והפרת אמונים, עבירה על פקודת העיריות ועדות שקר.
לפי כתב האישום, עסק לחיאני החל מ-1991 ועד אוקטובר 2003 ביזמות וקבלנות בניין בבת-ים, וזאת באמצעות חברת "אלשב - חברה לבניין ולהשקעות בע"מ" וחברת "א.י.ש.מ. חברה להשקעות ולבנייה בע"מ". לחיאני שימש כמנהל פעיל בשתי החברות שבנו, בין השאר, מספר מבנים בטיילת בת-ים וברחבי העיר. במניות החברות החזיק לחיאני יחד עם אשתו, דורית.
באוקטובר 2003 נבחר לחיאני לתפקיד ראש העיר בת-ים, ומתוקף תפקידו שימש גם כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה וכיו"ר רשות הרישוי המקומית בבת-ים. לאחר בחירתו לראשות העיר ניתק לכאורה לחיאני את קשריו עם אלשב, אך בפועל, נטען באישום, המשיך לנהל את החברה, קיבל החלטות אסטרטגיות ומהותיות והיה אחראי על הניהול הפיננסי.
בין הנאשמים באישום נמצא גם אברהם לחיאני, אחיו של שלומי לחיאני, שהועסק על-ידי חברת אלשב ופעל, כך לפי האישום, בפרשות השוחד השונות לקידום האינטרסים של אחיו.
האישומים הראשון והשני כנגד לחיאני מייחסים לו פעולות במטרה לסגור את חובות קבוצת לחיאני, שנקלעה לקשיים כלכליים משמעותיים וצברה חובות לבנקים בגובה עשרות מיליוני שקלים - וזאת באמצעות קבלת שוחד וקידום ענייני בעלי אינטרסים בעירייה.
מהאישומים עולה כי לחיאני פעל, יחד עם אחיו, לקבלת כספים מגורמים שלהם עסקים בבת-ים, ביודעו כי כספים אלה נמסרים לו, במישרין או בעקיפין, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. את השוחד הנטען סיפקו ללחיאני הנאשמים הנוספים בפרשה, לפי כתב האישום: אבנר קריאף ועובד דודטחי, בעלי עסקים ואינטרסים בבת-ים.
יחסי שוחד והעברת כספים התקיימו, כך על-פי האישום השני, גם בין לחיאני לנאשם נוסף בפרשה, עזרא דוש, שיחד עם שני אחיו, אברהם ומשה דוש, וגיסו, דניאל גבריאלי, היה הבעלים והמנהל הפעיל של סופר-דוש, המפעילה רשת מרכולים בבת-ים.
לפי האישום השלישי, ביוני 2005 פנה לחיאני ל-9 עובדים בכירים בעיריית בת-ים על מנת שייטלו הלוואות בהיקף כולל של 440 אלף שקל מהבנק ויעבירו אליו את הכספים שיקבלו. זאת, בלא שנערך הסכם בכתב בינו לבין העובדים, ומבלי ששילם לעובדים ריבית בגין העמדת הכספים לרשותו.
"היה הראש והגוף"
"לחיאני הכחיש כל קשר לסכומים נשוא כתב האישום ולבקשת הלוואות מהעובדים, בניגוד לגרסת העובדים שהוטחה בפניו. הוא הכחיש כל קשר לבקשת הכספים מעזרא דוש, בניגוד לגרסתו העקבית של דוש", אמרה כהנא, והוסיפה כי התביעה תוכיח כי "הנאשם שלומי לחיאני היה מעורב עד דק בכל הנושא הכספי. הוא רץ לבנקים, התדפק על דלתם והגיע להסדרים על חובות של מיליונים רבים להם היה ערב אישית. הראיות יוכיחו כי הוא היה טרוד מאוד מכך שהיה חשוף לפשיטת-רגל שעשויה להשפיע על יכולתו לכהן כנבחר ציבור וידע בדיוק מהיכן הכספים הגיעו לכיסוי חובותיו. הוא היה הראש והגוף", אמרה כהנא.
עוד לטענתה, לחיאני הקיף את עצמו בצוות שידע לספק את רצונותיו. "בני-המזל, הצוות הבכיר, ידעו שהוא חייב לספק את רצונותיו והאינטרסים שלו על מנת לשמר את כוחו, בוודאי שכך גם הבינו העובדים הזוטרים יותר בעירייה. כאשר ראש עיר - כל ראש עיר - מבקש עזרה - מסייעים לו, קל וחומר ראש עיר חזק כמו לחיאני".
התובעת התייחסה גם לחלקו בפרשות הפליליות של אחיו של לחיאני, אבי לחיאני, "במסגרת הבאת הראיות תיפרס תמונה של זוג אחים, הפועלים יחד להפיק יתרונות כלכליים ממעמדו הרם של אחד מהם".
לדבריה, "כל מה ששלומי לחיאני לא יכול היה להרשות לעצמו לעשות כראש עיר, הוא עשה בדרך של הפעלת אחיו. כאשר שלומי היה זקוק לכסף, הוא פנה לבעלי עסקים או ביקש מאבי לפנות אליהם בשמו. יד רחצה יד רחצה יד".
לגבי החזקת מניות במקומון "גל גפן", אמרה כהנא כי מדובר בניסיון של לחיאני ליהנות מכל העולמות: לכהן כראש עיר ולהמשיך לנהל את עסקיו הפרטיים.
בתום נאום הפתיחה, ובטרם הועלו לדוכן העדים עדי התביעה הראשונים (בנקאים שהעידו על חובותיו של לחיאני ופניותיו לבנק), נעמד סנגורו של שלומי לחיאני, עו"ד גיורא אדרת, וביקש להזכיר כי לנאום הפתיחה אין ערך ראייתי. "נאומי הפתיחה אין בהם שום השפעה ראייתית", אמר. "זה אולי יתפוס כותרת בעיתונות. נאומים לחוד וראיות לחוד, ומהות המשפט הפלילי היא הצגת ראיות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
