די לתח"צ בין יישובים קטנים

3.5 מיליארד שקל מהתקציב השנתי של משרד התחבורה מושקעים באוטובוסים. הם אינם מושקעים בתשתיות, לשם הולכים מיליארדים נוספים. המיליארדים שלנו נשפכים על תפקוד שוטף של קווי תחבורה ציבורית, שאינם כלכליים.

הנה דוגמא: לפני כמה שנים הגיעה תלונה שפועלות מהעיר ירוחם נוסעות כל בוקר יותר משעתיים כדי להגיע לעבודה בניקיון חדרי החברים בקיבוץ "שדה בוקר".

בהעדר קו ישיר בין שני היישובים שביניהם 18 קילומטר, נאלצו העובדות לנסוע באוטובוס מירוחם לבאר שבע (31 ק"מ), ושם לעלות על אוטובוס שני לקיבוץ (38 ק"מ). מצוקת העובדות נגעה למפעילת האוטובוסים באזור, חברת "מטרופולין", וכך נולד קו אוטובוס ציבורי חדש ולא כלכלי, שאת גרעונו מכסה המדינה.

הצומוד הציוני

העדרה של תחבורה ציבורית בין הקיבוץ שבו קבור דוד בן-גוריון והעיירה ירוחם, היא מצעד האיוולת הציוני: יישובים קטנים ומרוחקים זה מזה ושתילת אנשים, כפי ששותלים עצים, כדי לתפוס קרקע.

בשדה בוקר 450 תושבים בערך, יש בו מפעל ויקב, ו"מדרשת בן-גוריון". גם אם מחצית האוכלוסייה עובדת בחוץ, אין נוסחה כלכלית שתצדיק הסעות המונים אליו וממנו בתכיפות ראויה.

מכיוון שבשדה בוקר גרים רק מי ש"מתקבלים לקיבוץ", אין בו עובדי כפיים, וצריך לייבא אותם מיישוב אחר. ב"יישוב האחר", לעומת זאת, מי שמגיע להכנסה שמאפשרת לו לשכור עובדי ניקיון - עוזב. לאן? ל"הרחבה" שליד יישובים מסוגו של שדה בוקר.

שדה בוקר וירוחם הם דוגמא, תמונה דומה תתגלה בכל הפריפרייה, אשר זרועה ביישובים חסרי זכות קיום, מפולחים לפי שכבות כלכליות וחברתיות, שנולדו במיטב מורשת פיזור האוכלוסייה של בן-גוריון.

זה"הצומוד הציוני" - לא מפנים יישובים למרות העדר הצדקה לקיומם. את ייסורי המצפון על פיגור היישובים וגורל התושבים, מכבים בסובסידיות, ואת האנומליה מתחזק כסף שאנחנו משלמים ממשכורתנו, במסים.

הסובסידיה הטובה

סובסידיה אינה דבר רע, כשהיא ניתנת למהלך שמייתר אותה בשלב כלשהו.

לדוגמא, תשלום שכר דירה לסטודנטים או חברות הזנק בשכונה מוזנחת, על מנת לעורר "באזז" שיהפוך אותה ליעד דיור נחשק, גם בלי סובסידיה.

דוגמא אחרת: בראשית פעילות "המטרונית" בחיפה הנסיעה בה היתה בחינם. לאחר שהתושבים הכירו את את יתרונותיה, היא נהפכה לאמצעי תחבורה פופולרי, בתשלום.

סבסוד קווי אוטובוסים מהסוג הפריפריאלי, היא זריקת כסף טוב על כסף רע. תושבות ירוחם מגיעות היום מהר יותר ל"שדה בוקר", אבל זה לא שיפר את הקידום המקצועי שלהן בדבר. לסובסידיה זו אין שום נקודת הפסקה.

לחלץ תושבים, לחסל יישובים, להקים מפעלים

תארו לעצמכם אם במקום לזרוק 3.5 מיליארד כדי להוציא ולהחזיר יום-יום תושבים ליישובים קטנים, היו מסבסדים מהלכים שיחלצו אותם מהיישובים האלה ויעבירו אותם ליישובים גדולים, שבהם הזדמנויות כלכליות, שירותי חינוך, תרבות ובריאות משופרים.

תארו לעצמכם אם במקום לסבסד תחבורה שמובילה בין "לא מקום" אחד ל"לא מקום" אחר, היו משתמשים בכסף כדי להקים מפעלים.

3.5 מיליארד שקלים, הם שלושה וחצי מפעלים של "אינטל" בקריית גת. שלושה מפעלים כל שנה!

ואם לא אינטל, כי ישראל כץ יתעקש שהתקציב ישאר אצלו ויסרב להחזירו לאוצר, לפחות נוכל להעביר את המיליארדים לשיפור התחבורה הציבורית של כולם (מי אמר תחבורה ציבורית בלילה ותחנות אוטובוס נעימות להמתנה ולא קיבל?).

מה שבטוח הוא שצריך לעצור את הזרמת המיליארדים מתקציב המדינה כולה, כדי לשרת את אוכלוסיית היכולים-להרשות-לעצמם לגור ביישובים קטנים ומרוחקים, מסוגו של קיבוץ שדה בוקר.