פס"ד תקדימי באירופה עשוי לסייע לכם למחוק פרטים בגוגל

ניתן לאלץ חברות אינטרנט להסיר מידע אישי לא רלוונטי או מופרז מתוצאות החיפוש של מנועי חיפוש מקוונים - כך קבע אתמול (ג') בית הדין האירופי הגבוה ביותר, בפרשה שבה יצאו פעילים להגנה על הפרטיות במאבק משפטי נגד גוגל.

בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי (ECJ) קיבל את תלונתו של אזרח ספרדי, שהתנגד לכך שתוצאות חיפוש של שמו בגוגל הניבו קישורים למאמר עיתונאי מ-1998 על עיקול ביתו.

הפרשה ממחישה את המאבק במרחב הווירטואלי בין חסידי חופש הביטוי לבין תומכי הזכות לפרטיות, שטוענים כי לאנשים יש את "הזכות להישכח" - דהיינו יש לאפשר להם למחוק את עקבותיהם הדיגיטליים מהאינטרנט.

ה-ECJ קבע כי לזכויות האנשים שפרטיותם נפגעה יש משקל רב יותר מאשר לעניין הציבורי הכללי.

מאבק זה יוצר אתגרים טכניים וכן עלויות פוטנציאליות נוספות לחברות כגון גוגל, מפעילת מנוע החיפוש מספר 1 בעולם, וגם לפייסבוק. מעתה, ניתן לדרוש מגוגל להסיר נתונים "לא מדויקים, לא רלוונטיים או שאיבדו את הרלוונטיות שלהם, וכן נתונים מופרזים ביחס למטרה שלשמה הם עובדו ובהתחשב בזמן שעבר מאז", קבעו השופטים בבית הדין השוכן בלוקסמבורג.

גוגל הביעה אכזבה מהפסיקה, שעומדת בסתירה לחוות-הדעת הלא מחייבת של יועץ ECJ אשתקד, שבה נאמר כי מחיקת מידע רגיש מתוצאות חיפוש עלול לפגוע בחופש הביטוי.

"אנו מאוד מופתעים שזה שונה באופן כל-כך דרמטי מחוות-הדעת של היועץ הבכיר ומהאזהרות ומהתוצאות שהוא פירט. כעת עלינו לקחת את הזמן לניתוח ההשלכות", אמר דובר גוגל, אל ורני.

הסוכנות להגנת נתונים בספרד מסרה כי התביעה נמנית עם 220 תביעות דומות בספרד, שבהן דרשו התובעים מגוגל למחוק מידע אישי שלהם מהרשת.

"אנו מאוד שבעי-רצון מכך שכעת תבוא לקצה ההתנגדות העזה שהפגינו מפעילות מנועי החיפוש לציות להחלטותיה של סוכנות המידע של ספרד בעניין זה", אמרה אחת מדוברות הסוכנות.

נציבת האיחוד האירופי לעניינים משפטיים, ויוויאן רדינג, אמרה כי פסיקת בית המשפט מצדיקה את מאמצי האיחוד האירופי להחמיר את התקנות להגנה על הפרטיות. "חברות כבר לא יוכלו להסתתר מאחורי שרתי המחשב שלהן בקליפורניה או בכל מקום אחר בעולם", אמרה רדינג.

חוקי פרטיות גם בארה"ב

ב-2012 הציעה נציבות האיחוד האירופי כי לאנשים צריכה להיות "הזכות להישכח" באינטרנט. הצעה זו רוככה אשתקד בידי הפרלמנט האירופי לטובת "הזכות למחיקה" של מידע ספציפי.

ההצעה עדיין טעונה את אישור ממשלותיהן של 28 המדינות החברות באיחוד האירופי לפני הפיכתה לחוק. גוגל, פייסבוק וחברות אינטרנט אחרות עשו מאמצי שדולה נגד הצעות חוק אלה מחשש לעלויות הנוספות שייווצרו.

סוגיות הפרטיות וההגנה על הנתונים באירופה הפכו לרגישות יותר לאחר שעובד ה-CIA לשעבר, אדוארד סנודן, הדליף אשתקד פרטים על תוכניות המעקב של ממשלת ארה"ב אחר כמויות אדירות של מיילים ואחר פרטים על שיחות טלפוניות ברחבי העולם.

פסיקת בית המשפט מאתמול תיטיב עם האיש ברחוב אך לא עם דמויות ציבוריות, לדברי לארי כהן, שותף במשרד עורכי הדין לת'אם אנד ווטקינס.

"הפסיקה תאפשר לאנשים מסוימים להסתיר את עברם ותקשה על הגישה למידע מסוים, אבל לא כשמדובר בדמויות ציבוריות או באנשים שבהם קיים עניין ציבורי אמיתי", אמר כהן. "זה ייצור עלויות נוספות לספקיות אינטרנט, שיצטרכו להוסיף למדיניות המחיקה שלהן את האמצעים להסרת קישורים למידע של פרטים יחידים, ולגבש קריטריונים לבידול בין דמויות ציבוריות לבין אנשים פרטיים".

בארה"ב אישרה לאחרונה קליפורניה חוק "מחק" ברמת המדינה, שמתוקפו יידרשו חברות טכנולוגיה להסיר חומרים שהועלו בידי קטין אם ידרוש זאת המשתמש. התקנה החדשה תיכנס לתוקפה ב-2015, וקרוב לוודאי שיוגש נגדה ערעור בבית משפט.

"זה משקף את אותן העמדות שלמשתמשים יש את הזכות לשלוט במה שהם מעלים לאינטרנט", אמר עו"ד תומס בורק מסן פרנסיסקו, שהוסיף כי אינו מודע לשום תביעות משפטיות נגד חברות אינטרנט בדומה לתביעות שהוגשו באירופה.

השנה כבר ספגה גוגל מהלומה בתחום ההגנה על הפרטיות, כשבית משפט גרמני הורה לה לחסום בגרמניה תוצאות חיפוש של צילומי מסיבת סקס שבה השתתף הבוס לשעבר של פורמולה 1, מקס מוסלי.

פרשנות: האם פסיקה דומה יכולה להתקבל בישראל? / עו"ד אמיר וונג

‎‎באופן חסר תקדים קבע השבוע בית המשפט האירופי כי על מנועי חיפוש, דוגמת גוגל, להיענות לדרישות להסיר מתוצאות החיפוש קישורים לאתרים (כולל עיתונים) שבהם מפורסם באופן חוקי לחלוטין מידע. זוהי הפגיעה החמורה ביותר הזכורה בחופש הביטוי ברשת האינטרנט במדינות המערב.

החוק הישראלי בנושא מאגרי מידע מבוסס על המודל האירופי, ועל כן יש סכנה להחלטה דומה בישראל. אין אלא לקוות שבתי המשפט הישראליים לא יעשו שגיאה דומה.

בשנת 1998 פורסמו בעיתון ספרדי שתי מודעות בנוגע לעיקול בית של מר גונזלס. בשנת 2010 דרש גונזלס מהעיתון להסיר את הדפים ההיסטוריים, שכללו את המודעות, מאתר האינטרנט של העיתון. במקביל דרש גונזלס מגוגל להסיר את אותם דפי עיתון מתוצאות החיפוש המתקבלות בהקלדת שמו של גונזלס במנוע החיפוש הפופולרי.

בית המשפט פסק, ללא התלבטות, כי אין בסיס לחייב את אתר האינטרנט של העיתון להוריד מהרשת את הדפים. עם זאת, הוא קבע כי גוגל דווקא מחויבת להסיר את הדפים מתוצאות החיפוש, כפי שדרש גונזלס. כלומר, גוגל צוותה לחסום בתוצאות החיפוש את הגישה למידע שפורסם וממשיך להיות זמין כדין ברשת.

הפער בהתייחסות לאתר העיתון לעומת מנוע החיפוש של גוגל נגרם עקב סיווג השאלה לדוקטרינות משפטיות שונות. בעיני בית המשפט, הפרסום באתר עיתון הוא סוגייה של חופש הביטוי והעיתונות.

לעומת זאת, עיבוד והצגת תוצאות חיפוש על-ידי גוגל בנוגע למר גונזלס, הוא סוגייה שמוסדרת בחוק האירופי בדבר ניהול מאגרי מידע הכוללים מידע פרטי על אנשים. למעשה, בית המשפט לא מזכיר אפילו את המלים "חופש הביטוי" כאשר הוא דן בגוגל.

‏מדוע ראה בית המשפט בהצגת תוצאות חיפוש בגוגל סוגייה של ניהול מאגר מידע על אנשים פרטיים? החוק האירופי בנושא ניהול מאגרי מידע נחקק ב-1995. המחוקקים ראו אז לנגד עיניהם, לדוגמה, מאגר מידע ייעודי של חברה מסחרית, שאוגרת לצרכיה פרטים על עיקולים שהוטלו על אנשים פרטיים. איש מהמחוקקים ב-1995 לא דמיין מנוע חיפוש מודרני.

כעת, ב-2014, בא בית המשפט ומראה שמילות החוק האירופי "תופסות" גם את מנוע החיפוש של גוגל: הוא אוגר מידע שמאונדקס לפי שמות אנשים, מעבד את המידע, מציג את המידע, והכול בשליטתה של חברת גוגל. כמי ששולטת ומנהלת את "מאגר המידע", גוגל מחויבת לכן לפי החוק האירופי להיענות לפניית גונזלס ולהסיר מידע כה ישן וכה לא רלוונטי.

הזכות לחופש הביטוי אינה רק הזכות לפתוח את הפה ולהשמיע קולות. היא כוללת גם את הזכות של המתבטא ושל שומעיו הפוטנציאליים, שהמדינה וחוקיה לא יחסמו את זרימת המידע.

התוצאה האבסורדית שאליה הגיע בית המשפט האירופי היא שלעיתון יש זכות להציב באינטרנט את אותו מידע, שאין ספק בחוקיות פרסומו, אבל החוק חוסם את האמצעי הבסיסי לזרימת המידע בין אתר אינטרנט לבין הציבור - מנוע החיפוש.

בית המשפט לא היה מעלה בדעתו להורות לספקיות קישוריות האינטרנט לחסום את "הצינור" דרכו מגיעים הגולשים אל תוכן חוקי. בית המשפט לא היה מעלה בדעתו להקנות לאנשים זכות לדרוש מספריות להסיר מהמדפים ספרים, שבהם מופיע מידע חוקי על אדם כלשהו.

פסיקת בית המשפט מבטאת חוסר הבנה קולוסאלי למרכזיותו של מנוע החיפוש כ"צינור" החשוב ביותר כיום, שמחבר את הציבור למידע חוקי. ‏

גוגל ושאר מנועי החיפוש יצטרכו להתמודד עם גל של דרישות להסיר תוכן חוקי לחלוטין מתוצאות החיפוש. אבל התוצאה הקשה אינה נוגעת רק למנועי חיפוש כלליים: גם כל פלטפורמה ואתר אינטרנט, כולל פייסבוק וטוויטר, יצטרכו להיענות לדרישות להסתיר תוצאות לפי שמות אנשים.

כל שירות אינטרנטי יצטרך להחליט, לפי מבחנים עמומים שקבועים ביחס למאגרי המידע, האם לחסום את הגישה למידע החוקי ולהעלים אותו מעיני הציבור. ה"טיימס" כינה במאמר המערכת את האירוע בשם "‏The Great Redaction‏" (ההגבלה הגדולה).

האם פסיקה דומה אפשרית גם בישראל? ‏‎‎התשובה המצערת היא חיובית. ניהול מאגרי מידע שבהם מידע פרטי על אנשים מוסדר בישראל בחוק הגנת הפרטיות, שנחקק גם הוא באמצע שנות ה-90 על בסיס המודל האירופאי. על פני הדברים, אותם מונחים רחבים ששימשו את בית המשפט האירופי נמצאים גם בחוק הישראלי.

לא נותר אלא לקוות שבתי המשפט בישראל לא ישחזרו את הטעות האירופית.

* ‏‎‎הכותב הוא ראש מחלקת רגולציה ותקשורת במשרד רון גזית, רוטנברג ושות'.