שתי אימהות ואבא

לזוג תאומים בני 3 מתל-אביב יש 3 הורים, מכיוון שהם נולדו למשפחה מורכבת של שתי בנות זוג לחיים ואב, באופן שביצית של בת הזוג האחת הופרתה בזרעו של הגבר - והושתלה ברחמה של בת הזוג האחרת.

עם זאת, מבחינת מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל, לתאומים יש רק שני הורים: האב שתרם את הזרע - והאם שנשאה את ההריון וילדה אותם. לבת זוגה, תורמת הביצית, שהיא למעשה האם הביולוגית של התאומים, אין מעמד חוקי.

במשך 3 שנים גודלו התאומים בשיתוף-פעולה בין כל הצדדים, כאשר בנות הזוג גרות עם התאומים ומגדלות אותם כשתי אימהות, והאב מקיים עימם הסדרי ראייה בביתו.

למרבה הצער, לאחרונה פרץ משבר חמור בין הנשים, והן עברו לחיות בבתים נפרדים, כך שכעת שלושת ההורים גרים ב-3 בתים שונים. התאומים נשארו לגור עם האם היולדת, המוכרת כאימם גם על-פי חוק; והאם האחרת, תורמת הביצית, פנתה לבית המשפט בתביעה שיאפשר גם לה להתראות עם התאומים במסגרת הסדרי ראייה, כפי שנוהג האב.

מעורבותו של בית המשפט נדרשה מאחר שהאם והאב חברו יחד כנגד האם הנוספת, בהתנגדותם להמשך קשריה עם הילדים, בטענה כי לא ייתכן שהתאומים יצטרכו לקיים הסדרי הראייה בין 3 בתים שונים. אם לילדים במסגרת הורית רגילה קשה לנוע בין שני בתים כאשר ההורים נפרדים - מה יעשו ילדים שצריכים לבלות כל יומיים בשבוע בבית אחר מתוך שלושה?

תיק ספציפי זה מורכב אף יותר, שכן מאחר ששלושת ההורים תכננו מראש את הולדת הילדים בהרכב יוצא דופן זה, הם דאגו לחתום על הסכם הורות משותפת אשר צפה גם מקרה של פרידה.

בהסכם ההורות קבעו הצדדים מפורשות כי בכל מצב, הילדים לא יתגוררו ביותר משני בתים. לאור זאת, ועל מנת לשמר את המסגרת המשפחתית ואת הקשר ההורי עם אימהותיהם ביציבות המקסימלית, האימהות התחייבו בהסכם להמשיך להתגורר יחד תחת קורת-גג אחת עם הילדים עד הגיע הילדים לגיל 18, וזאת ללא תלות במצב יחסיהן, כלומר, גם במקרה של פירוד ביניהן.

כמו במקרים רבים, גם במקרה זה תאוריה לחוד - ומציאות לחוד. בשעת משבר כה חמור, המגורים המשותפים הופכים את החיים היומיומיים לבלתי נסבלים, ומשהאם שאינה מוכרת עזבה את הדירה בניגוד להסכם, עולה השאלה האם היא גם מאבדת את זכויותיה כלפי הילדים.

התיק נמצא כעת רק בשלביו הראשונים, ופסק הדין טרם נכתב, אך כבר בשלב מקדמי זה בית המשפט הכיר בזכותה של האם הנוספת להישמע, ודחה את בקשת האם היולדת והאב לדחות את תביעתה על הסף. כמו כן, בית המשפט כבר קבע הסדרי ראייה זמניים בין האם לילדים עד בירור התיק כולו.

החלטתו זאת של בית המשפט תואמת את הגמישות בגישת בית המשפט בשנים האחרונות כלפי הורות לא קונבנציונלית והכרה בהורות פסיכולוגית כאשר לא ניתנת הכרה חוקית בהורות. כבר היו מספר מקרים בפסיקה שבהם אימהות בזוגיות חד-מינית זכו בהסדרי ראייה עם הילדים שגידלו, גם אם לא אימצו אותם כחוק, ומנגד חויבו בתשלום מזונות עבורם.

המעבר בין 3 בתים עבור הילדים אינו אידאלי, אך גם מעבר בין שני בתים הוא לא פיקניק, ואף על-פי כן לא ניתן לראות בכך סיבה לניתוק הקשר בין הילדים לבין אחת הדמויות שהם גדלו לראות בה הורה, והיעלמות הורה משמעותי מחייהם הוא בוודאי שלא בטובתם.

מעבר לכך, גם אם נאמר כי טובת הילד אינה לעבור בין 3 בתים, אין די בכך כדי להכריע את הכף, לאור המגמה של בתי המשפט להכיר בזכויות ההורים כזכויות שאינן נמחקות מפני טובת הילד.

עיקרון טובת הילד היה ונשאר עיקרון-על במשפט, אך אין בו כדי לגבור בכל מקרה על זכויות ההורה, ובוודאי שאין בו כדי לבטלן. כשם שבתי המשפט מאפשרים להורה לעבור מקום מגורים לצרכיו ורצונותיו, גם אם ההסדר האידיאלי עבור הילד הוא להישאר במקום מגוריו הקודם - כך יש למצוא איזון בכל מקרה אחר, בין זכויות ההורה ורצונותיו לבין אלה של הילד.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il