ד"ר ג'ונתן ספייר מנתח את דאע"ש - ארגון הטרור האכזרי בעולם

בסוף אפריל האחרון, אחרי שחצה את הגבול מצפון סוריה, שבה שהה כשבועיים עם לוחמים כורדים שמנסים להגן על האזור שבשליטתם, בדרכו חזרה לטורקיה, ביקש המזרחן והעיתונאי הישראלי ד"ר ג'ונתן ספייר מאיש הקשר שלו - ערבי-סורי - לנסות ולארגן לו מפגש עם לוחמי דאע"ש (ראשי-התיבות בערבית של "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה"), הארגון הג'יהאדיסטי שבשבועות האחרונים כובש חלקים נרחבים מעיראק ומחיל עליהם את חוקי השריעה.

לאור הרושם שקיבל על הארגון הקיצוני, הציפיות שלו לא היו גבוהות במיוחד. "חשבתי שאני אשב בבית מלון בעיר גיליס ואשתה בירה במשך שלושה ימים, אבל למחרת הופתעתי מאוד כשהוא חזר אליי ואמר לי שיש שני חבר'ה של דאע"ש שמוכנים לפגוש אותי", הוא מספר. "הגעתי עם החבר שלי לבית של גולה סורי שחי עכשיו בטורקיה ומארח אותם בביתו וחיכינו. אחרי חצי שעה הם הגיעו. שניהם היו סורים בני שלושים ומשהו, בעלי משפחות. אחד מהם מפקד שטח זוטר והשני לוחם פשוט".

ההפתעה השנייה שחווה ספייר הגיעה כשראה לראשונה את השניים. "לא הייתה שום אפשרות לדעת שהם ג'יהאדיסטים", הוא מספר. "אחד מהם היה עם זקן קצר ולבש ג'ינס והשני לבש חליפת טריינינג שחורה והיה מגולח למשעי. אחר כך החבר שלי אמר לי שככה הם תמיד נראים כשהם חוצים את הגבול לטורקיה. הם יודעים ששירותי הביטחון המקומיים יושבים עליהם חזק ולא רוצים להתבלט מדי".

ספייר, בן 45, גדל בלונדון להורים יהודים ועלה לארץ בגיל 21. הוא שירת כטנקיסט בחטיבה 188 ולאחר תום השירות חזר ללונדון ולמד מזרחנות בלונדון סקול אוף אקונומיקס. כיום הוא מתמקד בנעשה בסוריה ובלבנון. הוא אשכנזי בעל מראה מזרחי, ולמרות המבטא הבריטי הכבד שלו, דובר ערבית מצוינת. ב-2003 קיבל מהמוסד היוקרתי את הדוקטורט שלו, כשעוד לפני כן עבד כעמית מחקר במכון גלוריה במרכז הבינתחומי בהרצליה, ובמקביל הוא כותב לעיתונים דוגמת ה"וול סטריט ג'ורנל", ה"וויקלי סטנדרט" וה"גרדיאן" ומפרסם טור שבועי ב"ג'רוזלם פוסט".

גם כיום הוא מנהל אורח חיים שמשלב בין מחקר אקדמי לדיווחי עומק עיתונאיים על אודות הדינמיקה המשתנה במהירות מסחררת של המזרח התיכון. "זה קרה בלי שהתכוונתי שזה יקרה, פשוט העיתונים רצו שאכתוב יותר. גיליתי שזה שילוב מאוד מוצלח בין עבודת שטח ומחקר ואנליזה וזה הולך מאוד טוב, כי יש לי מקורות מהשטח ובמקביל אני משתמש בכלים של חוקר. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה", הוא מחייך.

במסגרת עבודתו, ותוך שימוש בדרכונו הבריטי (אף שכל דרכון הופך לפחות ופחות רלוונטי באזורי הקונפליקט של סוריה ועיראק), ביקר ספייר בסוריה ארבע פעמים בשנים האחרונות ושהה גם באזור שתחת שליטת הכורדים בצפון עיראק. הוא רחוק מלהיות פחדן, אבל אומר שישנן סיטואציות שהוא לעולם לא ייכנס אליהן - למשל, להזמנה לראיין את אנשי דאע"ש בעיראק ולא בטורקיה הוא היה מסרב בלי לחשוב פעמיים. "לא פחדתי בכלל כי היינו בטורקיה, שבה הם פליטים והם צריכים לשמור על עצמם, אבל ברור שלא הייתי נפגש איתם בצד הסורי של הגבול", הוא אומר. שמו ודרכונו מאפשרים לו להציג את עצמו באזורים הללו כעיתונאי בריטי נוצרי, אף ש"אצל הכורדים אין לי בעיה שהם יידעו שאני ישראלי".

- ועם השניים מדאע"ש?

"כשראיינתי את אנשי דאע"ש וכשאני נפגש עם מורדים ערבים, כמו למשל בתקופה שהייתי עם המורדים הסורים בחלב, היה עדיף שהם לא יידעו על המקום שממנו אני באמת מגיע".

במשך שעה וחצי ישב ספייר עם חברים באחד הארגונים הקיצוניים והברוטאליים ביותר שקיימים כיום בעולם וגלגל איתם שיחה על אמונה, אידיאולוגיה, מוסריות והתוכניות של הארגון להשתלט על המזרח התיכון ולהחיל עליו את חוקי השריעה. "ישבנו ושתינו תה והיה לי מעניין לראות שהם עישנו סיגריות, מה שאמור להיות מנוגד לאידיאולוגיה שלהם", הוא מספר. "דיברנו הרבה על ההצדקה המוסרית שלהם לבצע את הזוועות שהם עושים והם אמרו שהם לא סתם עושים את הדברים האלה. הם אמרו שהם תוארו בתקשורת בצורה קיצונית מדי ואפילו התנצלו על טעויות שקורות בדרך להקמת המדינה האסלאמית. היה אלמנט של אפולוגטיקה בדיבור שלהם וזה מאוד הפתיע אותי".

יריקה בפרצוף של אל קאעידה

דאע"ש הוא ארגון ג'יהאדיסטי, שיצא מתוך סניף אל קאעידה העיראקי שאותו הוביל הטרוריסט הירדני אבו מוסאב אל זרקאווי. "לאחר מותו של אל זרקאווי בהפצצה אמריקאית ב-2006, הוקם ארגון 'המדינה האסלאמית בעיראק', אך עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה לפני שלוש שנים, הקימו אל קאעידה 'זיכיון' שלו בסוריה בשם ג'אבהת אל נוסרה", מסביר ספייר. "מה שקרה לאחר מכן זה שהתחיל מאבק כוחות בין המנהיגות החדשה בסוריה שהובלה על-ידי מוחמד אל ג'אוולני לבין המנהיגות בעיראק שהוביל אבו באכר אל בגדדי, שרצה שיהיה ארגון אחד שיוביל את המאבק באזור עיראק וסוריה ושג'בהת אל נוסרה יהיו כפופים אליו.

"הם לקחו את העניין לגישור אצל ראש אל קאעידה איימן אל זוואהירי, שקבע שג'בהת אל נוסרה הוא המייצג של אל קאעידה בסוריה. אבו בכר אל בגדדי לא קיבל את הפסיקה, פרש מאל קאעידה והקים את דאע"ש. זו ללא ספק יריקה בפרצוף של אל קאעידה, ומאז אנחנו רואים היחלשות משמעותית מאוד של אל קאעידה במקביל להתחזקות מרשימה של דאע"ש".

עוד קודם ההתחזקות הגיעה נסיגה אסטרטגית מפתיעה שביצע הארגון בינואר 2014, מאזורים שלמים בסוריה. באותה תקופה לא זכתה הנסיגה לסיקור משמעותי בעיתונות הבינלאומית ולמעשה עברה מתחת לרדאר. היו כלי תקשורת שציטטו ארגוני מורדים מתחרים שטענו שהם הצליחו להניס אותם, אבל ההתפתחויות האחרונות מראות עד כמה דאע"ש היו מחושבים. למעשה, הארגון הכין את עצמו לריכוז מאמץ חזרה לעיראק.

תוצאות המהלך האסטרטגי השאפתני מתבררות בשבועות האחרונים ומאיימות לפרק את עיראק לגורמים. לוחמי דאע"ש הצליחו בשבועיים האחרונים להשתלט על העיר השנייה בגודלה בעיראק, מוסול שבצפון, כבשו את תיכרית, עירו של סדאם חוסיין, וכעת הם למעשה מכתרים את הבירה בגדד משלושה כיוונים. במקביל, מגיעים לתקשורת אינספור דיווחים על האכזריות הבלתי נתפסת שבה משתמשים לוחמי דאע"ש כנגד כל מי שהם תופסים ככופרים - מחיילי צבא עיראק שרובם פשוט נטשו את עמדותיהם ונמלטו מהג'האדיסטים כשזנבם בין רגליהם, דרך שיעים ועד מוסלמים סונים חילונים מדי לטעמם.

בכל מקום שאליו מגיעים אנשי דאע"ש הם משאירים מאחוריהם שובל של ראשים כרותים, ידיים שקוצצו וגופות מרוטשות. כמו הטאליבן האפגני בשעתו, הם מחילים על האסורים שבשליטתם את חוקי השריעה וכופים על האוכלוסייה סוג פרימיטיבי ודוגמטי של צדק אסלאמי חסר פשרות.

כל מי שצופה בסרטונים שמתעדים את הלחימה של אנשי דאע"ש מתרשם בקלות מהאכזריות שלהם ומהיעדר מוחלט של פחד. "כשהייתי אצל הכורדים שנלחמו נגדם הם אמרו לי על דאע"ש, שהם על סמים ולכן הם לא מפחדים מהסתערויות חזיתיות לתוך הכדורים שנורים עליהם, אבל במפגש שלי איתם אני התרשמתי שהם אנשים רציניים מאוד. את האימה הגדולה ביותר ואת הסיקור הרב ביותר באינטרנט מצליחים להשיג הלוחמים הצ'צ'נים שנלחמים עם הארגון. אפילו בסטנדרטים של דאע"ש, הצ'צ'נים מצליחים לקבוע שיאים חדשים של אכזריות ושל ברוטאליות".

באינספור סרטוני הזוועה שהם מעלים לרשת, אפשר לראות לא רק את הנכונות שלהם לערוף את ראשיהם של שיעים, עלאווים, נוצרים וסונים חילונים, כמו גם כמובן את אלה של חיילים עיראקים או סורים, אלא גם את העליצות שבה הם מבצעים את הפעולה ואת ההנאה שלהם להתעלל בגופות. כך, למשל, בסרטון שעלה לרשת רק לפני שבועיים, נראים שני לוחמים צ'צ'נים דוברי אנגלית "מדובבים" ראש כרות שאחד מהם מחזיק בידו בעודם מתפוצצים מצחוק. לאחר מכן מתמסרים איתו ביניהם.

מה שאפילו יותר גרוע מבחינת האזרחים שאתרע מזלם להיתקל בצ'צ'נים של דאע"ש ובלוחמים מכל צד שמתמודדים מולם בשדה הקרב, הוא שרבים מהצ'צ'נים מגיעים לעיראק ולסוריה עם ניסיון צבאי לא מבוטל ממולדתם. רבים עברו את טבילת האש שלהם בלחימה נגד צבא רוסיה בעשור וחצי האחרונים. "כל מי שנלחם נגדם נשאר עם שנאה עמוקה מאוד כלפיהם", מספר ספייר בהסתמך על שיחותיו בשטח. "יש להם מפקד שטח בשם אבו עמאר שישאני שנחשב לאחד המפקדים הבולטים והכי אפקטיביים של דאע"ש בצפון סוריה. הוא נלחם נגד הרוסים והיה אפילו בצבא הסובייטי בזמנו. האנשים האלה מביאים איתם סוג של אכזריות שאנחנו לא מכירים באזור הזה. צפון הקווקז זה אזור שבו פוגשים אכזריות אמיתית", ספייר מגחך.

שוד של חצי מיליארד דולר

הברוטאליות יוצאת הדופן הצליחה ליצור פאניקה אצל אזרחים ואצל מדינאים בכל העולם המערבי. בתחילת השבוע הגיע מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי לפגישת חירום עם ראש ממשלת עיראק בניסיון לשכנע אותו לשתף פעולה עם גורמי אופוזיציה עיראקיים כדי לעצור את הגל הג'יהאדיסטי. כך או אחרת, ספייר מעריך שלדאע"ש אין סיכוי לכבוש את כל עיראק, ואינו סבור שלוחמיו אפילו ינסו לכבוש את האזורים השיעיים. עם זאת, התרחיש שבו הם יפוררו את עיראק לשלושה אזורים - סוני ג'יהאדיסטי במערב, שיעי בדרום וכורדי בצפון - נראה לו הגיוני לחלוטין. כבר עכשיו שולט הארגון על שטח שגדול משטחם של האיים הבריטיים וממש בימים האחרונים הצליח לכבוש מעברי גבול שיאפשרו לו להבריח נשק בקלות רבה יותר.

עד לאופנסיבה האחרונה של הארגון, אומר ספייר, יש להניח שהמימון של דאע"ש הגיע מגורמים פרטיים במפרץ - "אזור שלא חסר בו לא כסף ולא פנאטיות". אבל הסטארט-אפ הרצחני של אבו בכר אל בגדדי זכה לאחרונה באקזיט פיננסי מדהים והפך לפני כשבועיים לארגון הג'יהאדיסטי העשיר בעולם. זה קרה לאחר כיבוש העיר מוסול בעיראק, שבמסגרתו פשטו לוחמי הארגון על הבנקים בעיר ורוקנו את כל כספותיהם - קרוב לחצי מיליארד דולר נשדדו שם. "מבחינת הארגון", אומר ספייר, "למרות שהם לקחו להמון אנשים את כל חסכונות חייהם, מבחינתם אותם אנשים צריכים להיות שמחים כי הם יקבלו במקום הכסף מדינה אסלאמית".

ספייר אומר שהכוח הלוחם שמרכיב את דאע"ש מונה לכל היותר 20 אלף איש שנמצאים תחת פיקודם של מפקדי שטח שמכונים "אמירים". הם מתנייעים ממקום למקום בטנדרים מהירים וחמושים בדרך כלל בנשק קל - רובי קלצ'ניקוב, מקלעים קלים ומשגרי אר-פי-ג'י. דפוס הפעולה הזה, כמו גם המראה החיצוני של אנשי הארגון - לבושים בדרך כלל בשחור ובעלי זקנים ארוכים - מזכיר את דפוס הפעולה של לוחמי הטאליבן - אולם ספייר בכל זאת מבדיל ביניהם. "הם קצת פחות פרימיטיביים מהטאליבן בכמה היבטים", הוא מנתח, "דאע"ש לא נלחמת בטכנולוגיה ושורפת טלוויזיות וקלטות כמו שעשו באפגניסטן אנשי הטאליבן, שהם באמת תנועה פרה-מודרנית. אבו בכר אל בגדדי הוא עיראקי בכל זאת".

- ואפשר בכלל לשלוט על כל-כך הרבה שטח כבוש עם כוח כל-כך קטן?

"יש אמנם לא יותר מ-20 אלף לוחמים, אבל יש גם הרבה אנשים שעוזרים להם ומאמינים בדרך. המציאות מראה שמסתבר שאפשר לשלוט כך. הם נעים בקבוצות קטנות וממשיכים הלאה לכיבוש הבא, אבל זה לא אומר שהם משאירים מאחוריהם כאוס. במקומות שהם כבשו הם משאירים מאחור משטר מאוד פרימיטיבי שבו יש אנשים שאוספים את הזבל וילדים הולכים לבית ספר, ויש את הגרסה שלהם לחוק וסדר שבה חותכים לך את הראש אם אתה מעשן סיגריה. הם שולטים בצורה אכזרית מאוד.

"לפני כמה חודשים הייתה קבוצה של בחורים בסוריה שניסתה לארגן התנגדות לא חמושה לדאע"ש באמצעות הפגנות ומה שקרה זה שהם הוצאו להורג ואז צלבו אותם. זה כמובן מפחיד מאוד ומה שקורה זה שאנשים אומרים לעצמם 'או שאני אברח עם המשפחה שלי אם אני יכול, או שאם אני אשאר, אני אהיה שקט מאוד. לא כדאי לי להתעסק עם האנשים האלו'. דרך הטרור הזה הם מחזיקים מעמד, אם כי בעיראק אנחנו רואים כבר דיווחים שהם מתחילים לעצבן את בעלי הברית שלהם בעיראק - אנשי שבטים ותומכי סדאם לשעבר.

"למשל, מיד לאחר כיבוש מוסול לאחרונה, רצו אנשי המשטר הישן לתלות בעיר פוסטרים של סדאם ואנשי דאע"ש איימו עליהם להוריד את כל מה שהם תלו תוך 24 שעות, או שאוי ואבוי להם. זה מעניין כי ככה בדיוק הם דפקו את עצמם לפני האופנסיבה האמריקאית נגדם ב-2007-2006. השבטים הסונים הבינו אז שדא"ע (כך נקרא הארגון לפני צירוף האספירציות האסאלמיות בסוריה, ש' ס') הוא ארגון מטורף כל-כך, שהוא לא יכול לתפקד כשומר שלהם.

"הם יכולים פתאום להחליט שהם רוצים להתחתן עם הבת שלך או עם הבת של המוכתר ולא לכבד את כל שרשרת המזון המסורתית פטריארכלית. לא אכפת להם משום דבר. זה ארגון שלא רואה ממטר וזו תופעה ייחודית. זה מדהים. לי זה מזכיר תנועות קיצוניות מאוד כמו 'הנתיב הזוהר' בפרו. יש מדי פעם תנועות כאלו שהן סופר אידיאולוגיות וסופר אכזריות ואלימות, אבל אין שום קשר - למעט דרך האלימות - בין האידיאולוגיה לבין המציאות. בדרך כלל דינם של תנועות מהסוג הזה הוא שהם מצליחים מאוד בהתחלה, אבל אם בהמשך הן לא מוכנות לעשות את הפשרה עם המציאות, הן הורסות את עצמן".

"אלמנט של ניקיון אידיאולוגי"

באופן מפתיע, על אף השפעת האלימות שדאע"ש מעטירה על כל גורם שבא עמה במגע בשבועות האחרונים, ספייר לא מוציא מכלל אפשרות שייתכן שהארגון דווקא נמצא בדרך לקבל את דינה של המציאות ולהתפשר עמה. "הם למשל הסכימו לפגוש אותי", הוא אומר, "ואני יודע ששני הלוחמים שפגשתי גם קיבלו אישור לכך מהמפקדים שלהם, כי הם אמרו לי את זה. בדרך כלל החבר'ה האלו לא נפגשים עם עיתונאים".

ספייר גם מפקפק בנכונות הדיווחים שהתפרסמו בימים האחרונים על דרישתם של אנשי דאע"ש לספק להם נשים למה שתואר בתקשורת המערבית כ"ג'יהאד של סקס". "כמו בכל מלחמה, ישנם מקרים של אונס, אבל זו ממש לא מדיניות שלהם", הוא סבור. "הם מוסלמים אדוקים ובדיוק בגלל זה אנשים התלהבו מהם בהתחלה. הם לא מושחתים כמו קבוצות אחרות של מורדים בסוריה. היו ארגוני מורדים שהיו למשל כובשים שטח ואז משתלטים על מאפייה ומתחילים למכור את הלחם במחירים מטורפים.

"בדאע"ש יש אלמנט של ניקיון אידיאולוגי. הם מאמינים במטרה שלהם בכל ליבם. סוג האסלאם שלהם מאוד לא מיסטי. הם משוכנעים שהאסלאם צריך לשלוט על העולם וזה כל-כך ברור להם שמה שהם מאמינים בו הוא נכון וצודק, שכל אחד שעומד מולם דינו להיהרג כי ברור לחלוטין שהצדק עימם. כשאתה פוגש אותם ומתרשם מהלהט האידיאולוגי ומעוצמת האמונה שלהם, זה לא מפתיע אותך שהם מצליחים ושהם כבשו כל-כך הרבה שטח.

"צעיר ג'יהאדיסטי שרוצה להילחם, יצטרף היום אליהם ולא לאל קאעידה. מה יש לצעיר ג'יהאדיסטי לחפש עם זאהווירי באיזו מערה בווזיריסטן באפגניסטן? הם בדרך להחליף את אל קאעידה בקרב הדור הנוכחי של הג'האדיסטים. זה מצחיק, אבל עכשיו אל קאעידה נחשבים לפרמגטים".

- איך אתה מעריך את הסיכון שהם ינסו לתקוף גם את ישראל?

"בשלב הזה הם מתקדמים בעיראק ושם הפוקוס שלהם. הם רוצים להשתלט אמנם על ירדן וגם על ירושלים, אבל אני בטוח שהאמריקאים ושישראל יגנו על ירדן. הם לא ינסו את זה בשלב הזה".

- ומה לגבי היום שאחרי? אם נניח הם היו מצליחים להקים מדינה, הם היו רוצים למשל להתקבל לאו"ם?

"בשלב הזה הם בעולם אחר. הם לא מתכוונים להקים מדינה כמו שאר המדינות בעולם אלא להקים מדינה שתהיה בדרך לכבוש את העולם. ככה הם רואים את זה".