אל בית הקברות של הבורסה

אם יש דבר שעונה להגדרה "בית הקברות של הבורסה בת"א" זוהי רשימת השימור. מבחינה פורמלית מדובר בקבוצת חברות שהבורסה הטילה סנקציות קשות על המסחר בהן עד כדי השעיה מוחלטת, משום שהן אינן עומדות בדרישות מינימליות כגון הון עצמי שאינו פחות מ-2 מיליון שקל, רמת החזקות ציבור של לפחות 15% מההון, ושווי שוק של 5 מיליון שקל ומעלה.

חברה המצטרפת לרשימה הזו תמצא את עצמה במועדון מפוקפק של חברות כגון פיברולן, איזי אנרגיה, קמן אחזקות, סינמה, אברות, גמול ועוד, שרובן כשלו בעסקיהן והניבו הפסד כואב לבעלי המניות.

לאחרונה דיווחה חברת סמיקום , שבשליטת משה גוב (51%), על כניסתה הצפויה לרשימה במהלך יולי הקרוב. הפעם לא מדובר בעוד חברה כושלת, אלא בכזו שהפרופיל העסקי והפיננסי שלה רחוק ממרבית החברות הנכללות ברשימת השימור כמרחק מזרח ממערב.

סמיקום, העוסקת ביבוא ושיווק של רכיבי אלקטרוניקה, מתקני תאורה, ציוד מחשבים ומוצרי חשמל, היא חברה ציבורית ותיקה ורווחית שמנייתה הניבה בשנה החולפת תשואה פנטסטית של כ-90% (והגיעה לשווי של כמעט 100 מיליון שקל) במקביל לשיפור מרשים בתוצאותיה הכספיות.

ב-2013 עמד הרווח הנקי של סמיקום על כ-11.8 מיליון שקל, גידול של כ-210% ביחס לרווחיה ב-2012, וכל כולו של השיפור הזה הגיע מהפעילות העסקית. ההון העצמי של סמיקום הוא כ-73 מיליון שקל - פי 36 מההון הנדרש על ידי הבורסה.

אם כך, ודאי תשאלו, מדוע שהבורסה תודיע על הצטרפותה הצפויה של סמיקום לאותו מועדון מפוקפק של רשימת השימור? הסיבה לכך היא אי עמידה של סמיקום בדרישת הבורסה לשיעור החזקות הציבור, שעומדות כיום על כ-9% בלבד (כשהרף הנדרש הוא, כזכור 15%).

שיעור ההחזקה המדולל של הציבור בסמיקום לא נולד יש מאין, אלא נובע מאחד הסיפורים המוזרים שהתרחשו בשוק ההון בשנים האחרונות. מסתבר כי רכישת מניות עקבית מצד שני בעלי עניין בחברה, חיים דנון וצבי פלג, היא זו שהביאה על החברה את האיום של כניסה לרשימת השימור.

דנון, שהגיע בימים האחרונים להחזקה של 32% בסמיקום, הוא בעליה של חברת קומסקו, העוסקת ביבוא ציוד מכני כבד, ובנוסף הוא מחזיק בכ-12% ממניות יבואנית רנו וניסן, קרסו מוטורס. פלג, המחזיק בכ-8% מסמיקום, הוא מנכ"ל רשת בתי הספר אורט, ושכרו השנתי ברוטו עומד בשנים האחרונות על כ-890 אלף שקל. נראה כי לצד פעילותו החינוכית פיתח פלג, ששימש דירקטור חיצוני בסמיקום עד שנת 2004, התמחות בפיננסים, ושווי מניותיו בחברת היתר כבר נושק ל-8 מיליון שקלים.

על אף שסמיקום פנתה לשניים והסבירה להם כי רכישת המניות על ידם פועלת לרעת החברה ובעלי המניות שלה, המשיכו דנון ופלג בשלהם. מסע הרכישות המתמשך שלהם אילץ בעבר את בעל השליטה גוב למכור ולהשאיל חלק ממניותיו, כדי למנוע את כניסתה של סמיקום לרשימת השימור.

גם כיום ממשיכה החברה במאמציה להימנע מהגליה לרשימת השימור. לפני כשבועיים דיווחה סמיקום על כוונתה להנפיק 400 אלף מניות לגופים מוסדיים, מהלך שהיה מגדיל את החזקות הציבור בכ-7% ופותר את הבעיה אחת ולתמיד. אלא שבעוד הרוכשים הפוטנציאליים לומדים את ההצעה שהונחה על שולחנם, הגבירו דנון ופלג את קצב הרכישות שלהם.

מתחילת יוני 2014 רכשו השניים מניות סמיקום בהיקף של כ-4.3 מיליון שקל, ומתחילת השנה הוציאו יחדיו כ-5.5 מיליון שקל (5 מיליון שקל מתוכם השקיע דנון) על רכישת מניות החברה. הנחישות שהפגינו דנון ופלג השפיעה באופן טבעי על כוונות המוסדיים. שם הבינו כי משקיעים בעלי כיס עמוק יכולים, אם ירצו, להפוך את השקעתם בחברת היתר להשקעה נטולת סחירות, ודרשו כתנאי להשקעתם כי דנון ופלג יתחייבו שלא לרכוש עוד מניות. משלא זכו להתחייבות כזאת החליטו הגופים הללו שלא להכניס ראש בריא למיטה חולה, וסמיקום הרימה ידיים.

אז למה בעצם דנון ופלג כה נחושים להמשיך בפעילותם? ייתכן כמובן שהשניים מעריכים כי תוצאותיה העסקיות של סמיקום צפויות להמשיך ולהשתפר בשנים הקרובות, ולכן המחיר הנוכחי של מניותיה מהווה הזדמנות מבחינתם. אבל הרבה יותר הגיוני שמה שהשניים באמת מנסים לעשות הוא להפעיל לחץ על בעל השליטה, בניסיון לאלץ אותו לרכוש את מניותיהם במחיר מפולפל במיוחד.