לא אמרו לנו את האמת

ארבע פעמים מופיע הביטוי "אין מלך בישראל" בספר שופטים. כדי להדגיש ולהזכר ולהזהיר ולהבהיר מה התוצאה: "איש הישר בעיניו יעשה". כשאין מנהיג, יש אנרכיה. וכשאין אחריות, תופיע אשמה. במדינה שבה כולם בורחים מאחריות, אנחנו רצים לחפש אשמים. ומוצאים אותם במוקד המשטרה ו/או אצל חיילת בצה"ל. אבל הריקבון עמוק הרבה יותר, התפשט לכל עבר והגיע לדרגים הגבוהים ביותר. התוצאה הרסנית. כשאין מלך בתחילת המערכה, המוות יופיע בסופה.

והמוות של שלושת הנערים מיותר וחסר תכלית. אפשר היה למנוע אותו. הם היו יכולים לחיות בינינו גם כעת. לו לא היו לוקחים טרמפ. לו לא היו משוטטים בכבישי הגדה בשעות הלילה. לו היו מתקשרים להורה שייקח אותם למקום שאליו ביקשו להגיע. כאבא, אני לא מצליח להבין איך אפשרו להם להסתובב שם, לאחר שעשרות ניסיונות חטיפה באותו חבל-ארץ סוכלו רק בשנה האחרונה. האם המידע על כך הועבר לתושבים? ואיפה היה רב הישיבה? ומה עשו ההורים? ולמה נערים ונערות אחרים ממשיכים לעלות על טרמפים למרות ואחרי כל מה שקרה?

האחריות לביטחוננו ולחיינו אינה מוטלת על המוקדן. העיסוק בהקלטה למוקד 100 - החיפוש אחרי המדליף, הניסיונות לאתר מי בישל אותה - שולי בלבד. גם אם המשטרה הייתה פועלת במהירות וביעילות, על-פי נוהל מסודר, את חייהם של הנערים אי אפשר היה ככל הנראה להציל. הם נרצחו בתוך המכונית בדם קר, ביריות אקדח שכל אחד מאיתנו יכול לשמוע, להזדעזע ולהצטמרר.

המוקדן עצמו, ראוי להזכיר, לא חי בחלל ריק אלא בתוך אווירה של הפקרות. מעליו יש קצין שמחפף. ומעליו יש בכיר שלא מוריד הוראות. ובקצה הפירמידה יושב מפכ"ל שעסוק בדברור וביחסי-ציבור; והוא כפוף לשר שמפזר הצהרות. וגם לשר הזה יש בוס, שקוראים לו ראש הממשלה. ומה חלקו של הרמטכ"ל? הניחו לרגע להקלטה, אותי מטרידה הרבה יותר השאלה, האם שניהם, בנימין נתניהו ובני גנץ, לא אמרו לנו אמת במשך שבועיים וחצי? האם שניהם הונו אותנו? תמרנו אותנו לצרכיהם? מכרו לנו אשליות ופתחו במבצע שתכליתו הייתה לכאורה לשחרר חטופים, כשברור להם, בסבירות גבוהה מאוד, כמעט מוחלטת, שאין חטופים, ויש רק גופות?

במקום להאשים כרגיל את השי"ן-גימ"ל, אני מבקש להפנות את הזרקור אליהם. כי אם נניח הם לא אמרו אמת הפעם, איך נדע שיאמרו לנו אמת בעתיד? ואיך נסמוך עליהם אם וכאשר תפרוץ מלחמה? ואיך נהיה בטוחים שעשו הכול כדי למנוע אותה ולהציל חיי אדם? ובימים האלה, לא הימים ההם, אין מנהיג בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.

פעם, לפני 22 שנה, היה מנהיג בישראל. שמו יצחק רבין. הוא הופיע בפני אנשי בית-הספר לפיקוד-ומטה של צה"ל ונאם בפניהם על אותה תופעה ישראלית ייחודית, ה"יהיה בסדר". דבריו רלבנטיים גם היום יותר מאי פעם: "ה'יהיה בסדר' מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה'יהיה בסדר', אותה טפיחת כתף חברה'מנית, אותה קריצת-עין, אותו 'סמוך עליי', הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה".

רבין לא רק הטיף לאחריות, הוא גם קיבל אותה. מיד אחרי שפעולת צה"ל לשחרור החייל החטוף נחשון וקסמן ז"ל נכשלה, הופיע ראש הממשלה במסיבת עיתונאים אל מול פני האומה והבהיר שהאחריות מוטלת עליו, רק עליו.

ומי יקבל על עצמו את האחריות למותם המיותר של שלושה נערים תמימים?