האם בקרוב ניפרד משקיות הניילון בסופר - וכמה זה יעלה לנו?

הקרב על השקית: לשימוש הנפוץ בשקיות ניילון יש השלכה סביבתית קשה, ואין ספק שנדרש פתרון: החל מסיגול הרגלי התנהגות צרכנית הכוללים שימוש בשקית רב-פעמית, ועד לשימוש גובר בשקיות מתכלות או בשקיות בד - כפי שאנו רואים יותר ויותר כיום.

אלא שמאחורי השקית מתנהל קרב, שלאור הקרבות האמיתיים המתחוללים כעת בדרום - נעלם מעיני הציבור והתקשורת: בשבוע שעבר אישרה ועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק של השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, למיגור שקיות הניילון, והמשרד להגנת הסביבה דיווח על כך בהתרגשות. אלא שפורום יצרני השקיות נזעק נגד החוק, והשר נפתלי בנט הגיש ערר - לא על עיקרון החוק אלא על דרך יישומו.

ההצעה קובעת כי על כל שקית ישלמו יצרני השקיות היטל של 40 אגורות, כאשר במקום שקיות חד-פעמיות, רשתות השיווק יחלקו סלים רב-פעמיים לכלל ציבור לתקופה מוגבלת וללא תשלום - סלים אלה ישמשו את הקונים בקניות חוזרות.

מנתוני המשרד להגנת הסביבה עולה כי ישראלי ממוצע צורך כ-275 שקיות ניילון בשנה, ובסך-הכול נצרכות בישראל כ-2.2 מיליארד שקיות בשנה. השקיות נותרות מאות שנים באתרי הפסולת עד שהן מתפרקות.

חלק גדול מהשקיות מביאות לפגיעה בשטחים הפתוחים ולזיהום המרחב העירוני, שמורות טבע, חופי הים והים עצמו. בעלי חיים רבים בישראל (בעיקר אוכלוסיית היעלים) נפגעים כתוצאה מאכילת השקיות, ואלפי בעלי ימיים מתים מדי שנה בעולם כתוצאה מבליעת שקיות פלסטיק.

הכוונה כאמור מבורכת, אלא שפורום יצרני השקיות יצאו בקריאה נגד נוסח החוק, שלטענת הפורום "עבר במחטף בחסות המצב הביטחוני".

בהודעה שפרסם הפורום צוין כי "המשרד להגנת הסביבה מנצל את המצב הביטחוני ופוגע בתעשיינים ובצרכנים". עוד הלינו כי "על אף בקשתנו לאפשר לנציגי היצרנים לשטוח את טענותיהם אודות הצעת החוק, המשרד להגנת הסביבה לא איפשר לחלק מנציגי היצרנים, הנמצאים תחת מתקפת טילים, להגיע לפגישה שהתקיימה בשבוע שעבר בנושא".

בין הסיבות להתנגדות, טוענים בפורום כי "למדינה אין באמת אינטרס להוריד את צריכת שקיות הניילון, מאחר שהחוק צפוי להכניס כמיליארד וחצי שקל בתחילת יישום החוק וכ-300 מיליון שקל בשנה בהמשך יישומו".

עוד נטען כי לפני הנתונים שמספק המשרד להגנת הסביבה, משמעות ההיטל הוא מס של 48 שקל בחודש למשפחה. גם הנימוק שכספי ההיטל, אותם 40 אגורות שייגבו עבור כל שקית מהיצרנים, יועברו למימון הסברה בנושא שקיות הניילון ,מקבל ביקורת: "האם תפקידו של האזרח לממן קמפיינים תקשורתיים של המשרד להגנת הסביבה?".

טענה אחרת היא שהחוק יפגע בתעשיית יצור שקיות הניילון המקומית.

בנט: לא מתנגד לרעיון, אלא לדרך

עקב ההתנגדות, שר הכלכלה נפתלי בנט הגיש בשבוע שעבר ערר על הצעת החוק, שבו הוא מציין כי ההתנגדות אינה "לרעיון אלא לדרך מימוש הרעיון שאיננו מידתי בפגיעתו בצרכן. החוק במתכונתו הנוכחית עלול לעלות למשפחה סכום של אלפי שקלים בשנה... לטעמי, השתת עלות של 10 אגורות לכל היותר על שקית ניילון בודדת הייתה יוצרת פגיעה מידתית הניתנת להצדקה ולהגנה...".

עוד ציין בנט בערר כי "לפי הצעת החוק, אין צורך לגלם את העלויות החיצוניות הכרוכות ברכישת שקית ניילון חד-פעמית (כגון עלות ההטמנה) המסתכמות באגורה אחת (או אפילו 7 אגורות ליצרן, אם שווי של 2.2 מיליארד שקיות ניילון חד-פעמיות ליצרן הוא 80 מיליון שקל, לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה), וניתן לחייב את הצרכן הישראלי בעלות של 60 אגורות לשקית ניילון חד-פעמית אחת, אם מטרת החוק איננה גילום המחיר הסביבתי אלא החינוך להפסקת השימוש בשקיות.

"מעבר למחיר הפגיעה בצרכן וכרסום במדיניות הממשלה ביחס למאבק ביוקר המחיה, יש בפעולה זו להביא לחוסר יעילות כלכלית אשר פוגע בעודף הצרכן... על-פי הצעת החוק, חקיקה זו עשויה אף להוביל להורדת מחירי המוצרים. שכן, עד עתה הצרכן שילם את מחיר השקית המגולם במחיר המוצר, ואילו מעתה ואילך הוא משלם ישירות את העלות, ועל כן העוסק לא יתמחר את עלות השקית בעלות המצרך.

"עלות שקיות הניילון לרשתות השיווק היא 80 מיליון שקל בשנה, המגולגלים לצרכן במחירי המוצרים. קשה לראות כיצד עלות זו לא תגולגל אל כתפי הצרכן, שעלול יהיה לשאת בתשלום כפול: הוא ימשיך לשאת בעלות אותם 80 מיליון שקל ששילם בעקיפין עד כה - וייאלץ לשלם פעם נוספת באופן ישיר תמורת שקיות הגופייה".

תגובת המשרד להגנת הסביבה: "מדינת ישראל היא היחידה מבין המדינות המתקדמות הממשיכה לחלק שקיות חד-פעמיות באופן בלתי מבוקר, תוך התעלמות מהשפעותיהן הסביבתיות. במקביל להליך החקיקה, יזם השר פרץ חלוקת מספר סלים רב-פעמיים, במימון רשתות השיווק. המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר סבורים כי לא רק שאין בחוק הגדלה של הנטל, אלא המהלך יקבע מחיר גלוי לשקיות וימנע הטלת העלות באופן נסתר דרך מחירי המוצרים האחרים כפי שקורה כיום.

"עלות שקיות אלה מוערכת ב-80 מיליון שקל בשנה. השר הנחה להטמיע בחוק הוראה המאפשרת למשרד לסייע ליצרנים אלה מכספי ההיטל. לצורך גיבוש המנגנון המתאים בחקיקה, נפגשו אנשי המשרד עם יצרני השקיות בישראל, עם התאחדות התעשיינים ועם איגוד לשכות המסחר.

"במקביל, טיוטת החוק נכתבה תוך התייעצות עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, כאשר הצעות משרד הכלכלה הוטמעו בנוסח הצעת החוק, והושגה עליהם הסכמה. לטענה כי החוק הועבר בחטף תוך ניצול המצב הביטחוני אין כל בסיס - למשרד לא הגיעה אף לא פנייה בודדת המבקשת דחייה עקב המצב הביטחוני".