בימים האחרונים אנחנו שומעים יותר מדי אמירות ש"צה"ל השיג את היעדים", בעודנו מונים את האבדות הכבדות של חיילי צה"ל היקרים.
"היכינו בהם בעוצמה, החמאס חבוט", אמר רק אתמול (א') ראש הממשלה, בנימין נתניהו. אבל, "החמאס החבוט" הזה ממשיך לגרום לנו אבדות כבדות, שאולי אינן מחויבות מציאות.
לא צריך להיות מבין גדול, כדי לדעת שלצה"ל יש ארטילריה מספיק כבדה כדי לנקות כל שטח לפני שהחיילים מגיעים אליו רגלית ונופלים למלכודות שהחמאס טמן להם מבעוד מועד. הגיע הזמן שראש הממשלה ושר הביטחון יסיקו את המסקנות המתבקשות: צבא שמודיע לאוכלוסייה שלמה להתפנות מסג'אעייה ומתמהמה בפעולה - משחק לידי החמאס. ילדים פלסטינים שנהרגים בחוף הים הם עדות לכך שאצל תושבי עזה, לפני הכניסה הקרקעית, הפצצות חיל האוויר לא שינו דרמטית את שגרת חייהם. מישהו חושב שהם היו הולכים לשחות בזמן "הפצצות כל-כך כבדות", כפי שהיטיב לתארן דובר צה"ל?
כדאי שנזכור כולנו, שילדי אשקלון ואשדוד לא רחצו בחוף הים באותו היום ממש. קשה להשתחרר מהתחושה שהממשלה ודובר צה"ל מהתלים בנו. הם מתארים לנו מציאות קצת שונה כפי שהיא בשטח. "עופרת יצוקה" היה למבצע שבו יישמו היטב את הלקחים מהמלחמה בצפון. עכשיו, כך נראה, חזרנו אחורה ואנחנו עסוקים יותר מדי בלהיות אנושיים.
אין שום דבר אנושי בחייל הרוג. אנחנו מגדלים ילדים במדינה הזאת, כדי שישרתו את המולדת - אבל גם כדי שהמולדת תגן עליהם עוד קודם לכן. התחושה כעת היא קשה. אני לא רוצה צבא אנושי. אני רוצה חיילים חיים, בכל מחיר. כן, גם במחיר שהאוכלוסייה בעזה תשלם את מחיר תמיכתה בטרור. תושבי עזה הצביעו בקלפי בעד ארגון טרור. הם לא רודפי שלום. הם רודפי מלחמה ושפיכות דמים. תביטו איך רק אתמול אוכלוסיות ערביות שלמות יצאו לחגוג את חטיפתו המדומה של חייל צה"ל. אלה לא אנשים שראויים להתחשבות. גם לא לאנושיות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
