על לא עוול בכפה

המלחמה בדרום הציתה את הוויכוח הנצחי שמתחולל בתוכנו, שכן יש הטוענים כי הריסון העצמי מעיד על עוצמה וכוח, ומנגד נשמעת הטענה שמול אויב אכזר ונטול אנושיות אין מנוס מלהיצמד לדוקטרינת הלחימה של "כדור האש המתגלגל" - ירי מסיבי ללא אבחנה.

מובן שדיון כזה אינו מעניינו של הטור, אבל דומה כי בכל מה שנוגע למגזר העסקי, הגישה שבה בחרנו ברורה - אנחנו "יורים" בכולם.

האשמנו את שותפויות הגז בגזלנות, את יצרניות המזון בחזירות, את קבלניות הנדל"ן באטימות, את חברות הביטוח בחמדנות, את חברות ההחזקה בחוסר אחריות ואת מפעילות הסלולר בבכיינות.

בשבוע שעבר נקרתה בדרכנו הזדמנות להתנפל גם על אל-על. וכל זאת למה? כי בזמן שחברות התעופה הזרות ביטלו באחת את כל הטיסות שלהן ארצה, התחוור לנו שאל-על כפוית-הטובה "ניצלה את הסיטואציה בכדי לגרוף רווחים" - ממש כך, בזו הלשון, בכל האתרים הכלכליים.

לא הגזמנו?! אל-על גורפת רווחים? אנחנו מדברים על אותה חברה? האם אלה שמטיחים בה את הדברים פתחו בעשור האחרון דוח שלה (לא משנה של איזו שנה)?

מדובר הלוא בחברה הנלחמת על זכות קיומה, שסופגת מהלומות מכל עבר: עלייה מטאורית של מחירי הדלק, תחרות חריפה ופראית מאין כמותה, רגולציה תקיפה, צניחה נמשכת של הדולר ורגישות מיוחדת למלחמות ומבצעים - שאיכשהו תמיד מתרחשים בקיץ.

הדברים הללו אינם עוברים מעל ראשה של אל-על, הם מחלחלים עמוק לשורת הרווח הנקי - או יותר נכון ההפסד הנקי. אבירי השוק החופשי יאמרו כי הסיבה לכל צרותיה של אל-על היא הוצאות השכר הגבוהות שלה, שכן עובדיה המאוגדים וטייסיה "הבריונים" עומדים לה לרועץ.

אז זהו, שאין בטענה זו כל ממש, שכן רפרוף מהיר בדוחות הכספיים של חברות התעופה בעולם יגלה כי מרכיב השכר באל-על זהה לממוצע הענפי - 20% מההכנסות.

אל-על אינה זקוקה לא לרחמים ולא לדברי סנגוריה, אבל היא גם אינה ראויה להאשמות-השווא שמוטחות בה. גם מבלי להיכנס לעובדה החשובה, שחברת התעופה המקומית היא כבר מזמן לא "המוביל הלאומי" אלא גוף עסקי תחרותי - הרי העלאת המחירים הייתה ההחלטה הטבעית והמתבקשת בסיטואציה שכזו.

מדובר בעקרונות כלכלה בסיסיים, והייתי אומר שאף מעבר לכך; שכן מה הייתה אמורה אל-על לעשות, עת התברר לה כי הביקוש למושביה זינק ברגע - בעוד מספר מטוסיה קבוע ומצומצם? האם היה עליה לערוך הגרלה, או אולי לנקוט גישה של כל הקודם זוכה - במה זה צודק או מוסרי יותר?!

הרי אין מדובר כאן בתרופה מצילת חיים, וגם לא בסכומים שידם של המבקשים אינה משגת, אז מה פסול בעיקרון הכלכלי האינטואיטיבי, שמי שמוכן לשלם יותר - זה כנראה חשוב לו יותר?

עניין שבשגרה: זה מפתה מאוד להאשים את אל-על בחמדנות ותאוות-בצע, אבל האמת היא שאין כאן שום דרמה, בוודאי לא עושק וניצול, אלא מהלך עסקים רגיל המיושם על-ידי כל חברות התעופה - יום יום, שעה שעה.

מבנה ההיצע בענף, לצד אופי התחרות השוררת בו, דוחפים את חברות התעופה למודל עסקי של אפליית מחירים מושלמת. ברור כי מחיר כרטיס הטיסה נקבע במקרים שכאלה על-פי קשיחות הביקוש, כלומר מידת הדחיפות של הרוכש.

במילים אחרות, מי שמזמין מבעוד מועד משלם פחות, ומי שעושה זאת "מהרגע לרגע" משלם יותר - הרבה יותר. זו אינה המצאה של אל-על, ויש בכך סוג של דמגוגיה, שלא לומר צביעות, לקשור את זה למלחמה.

לא משנה באיזו חברת תעופה תטוסו, וגם לא משנה המועד ויעד הטיסה, הסיכוי שהאדם שיישב לצדכם ישלם את אותו המחיר הוא אפסי - ייתכן שהוא יהיה גבוה במאות רבות של אחוזים.

בשורה התחתונה: ביקורת לא עניינית פוגעת בכאלה שכן. כך, הטחת האשמות-שווא בחברה כמו אל-על, מחלישה את הטענות המוצדקות ביחס לריכוזיות במקומות אחרים.

■ הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד.

 השחיקה במחירו של כרטיס טיסה