מתפרנסים מריבוי דעות

עבורנו, אנשי יחסי הציבור - דמוקרטיה שווה כסף. שוו בנפשכם מה היה קורה לעורכי הדין, אם לא היו סכסוכים או חילוקי דעות בעולם, הם, כמובן, היו נותרים מחוסרי עבודה. כשמדובר בעורכי דין אין צורך להסביר את הקשר בין עבודתם לריבוי הסכסוכים, אך מצבם של יועצי התקשורת ואנשי יחסי הציבור הינו דומה למדי.

השיח החד ממדי שהשתלט, כתוצאה מהרוח הציבורית שנשבה בזמן המלחמה בעזה, מסוכן לדמוקרטיה, והעיסוק שנפגע יותר מכל מרדידות השיח והחשש מפני מתן ביטוי לדעות שונות הוא יחסי ציבור. שיח מגוון ופלורליזם מחשבתי הוא "עסק טוב". יחסי ציבור ניזונים ממגוון דעות. סתימת פיות ואלימות מחשבתית פוגעת בדמוקרטיה אבל למשרדי יחסי ציבור וייעוץ תקשורת זו כבר פגיעה בפרנסה.

התפקיד שלנו (אנשי יחסי הציבור) לייצר, לתחזק ולשמר תדמית ציבורית של לקוחותינו. לקוחות שמעוניינים שדעתם תשמע, תהדהד ותגיע לציבור. אווירה של דיון שטחי ושל פחד מדעות פוליטיות שונות, עלולה להגדיל את החשש מהשמעת דעות שאינן קונצנזוס גם בתחומים אחרים של השיח (ציבורי, עסקי, משפטי, כלכלי, חינוכי וכדומה) - ומכאן ועד לפגיעה ממשית פרנסה שלנו, המרחק קצר. קצר מאוד.

מבחינה תיאורטית אפשר לכנות את המצב בו אנו נמצאים ניאו דמוקרטיה, בדומה לניאו קפיטליזם. ניאו קפיטליזם יכול להראות למתבונן מהצד כסוציאליזם של ממש, אלא שההבדל הינו במניעיו של הניאו קפיטליסט ובמטרתו הסופית.

דוגמא טובה לכך הינה דאגתם של בעלי המפעלים הגדולים ביפן לעובדיהם: המפעל דואג לרווחתו של העובד בנושאים שקשורים לחייו הפרטים ולא לעבודתו באופן ישיר - אלא שבעלי ההון, לא עושים זאת מתוך דאגה לעובדים, אלא מתוך דאגה לעצמם. כלומר, עובד שדואגים לו, רווחי יותר ומייצר יותר ערך כלכלי למעסיקו.

ניתן אמנם לצפות שחלק ממאבק ברדידות השיח יגיע מכיוונם של המוציאים לאור של העיתונים והעיתונאים עצמם, אך חלקם מתקשים במקרה הטוב או אינם יכולים במקרה הרע, להרשות לעצמם (כלכלית בעיקר) לעמוד בפרץ. במילים אחרות, מי שמתפרנסים מחופש הביטוי צריכים לשמור על קיומו, לא באופן מופשט כאנשי אקדמיה או באופן כללי כ"אזרחי המדינה". השמירה על הדמוקרטיה, על מגוון דעות ועל סובלנות השיח הציבורי היא מטה לחמם של אנשי יחסי הציבור ולרוע המזל תפקדים/תפקידנו לשמור עליה יותר מאחרים. לצערי קולם/קולינו לא נשמע חזק דיו.

חבל.

הכותב הוא יועץ תקשורת במשרד NOW-YOU