מחלה ארורה

מלחמת העולם השנייה: הערכה נמוכה - 40 מיליון איש. הערכה גבוהה - 85 מיליון איש. המספרים כוללים בין כ-4.2 ל-17 מיליון איש שנספו במחנות השמדה. תלוי את מי סופרים ותלוי את מי שואלים.

כיבושי המונגולים במאות ה-13 וה-14: הערכה נמוכה - 30 מיליון איש. הערכה גבוהה - 60 מיליון. כן, יש להביא בחשבון הערכה כי 1 מכל 1,000 אנשים החיים בעולם היום, הוא צאצא ישיר של ג'ינגס חאן.

סין: שושלת קינג מביסה את שושלת מינג במאה ה-17 - 25 מיליון איש מתים. אין הערכות נוספות.

מרד טייפינג נגד שושלת קינג בין השנים 1851 ו-1864: הערכה נמוכה - 20 מיליון. הערכה גבוהה - 100 מיליון. זהו השיא האנושי הידוע היום.

מלחמת העולם הראשונה: ההערכה הצנועה - 15 מיליון איש. ההערכה הגבוהה - כוללת גם את קורבנות מגפת "השפעת הספרדית" (השתוללה בשנים 1918-1919) - 65 מיליון. המספרים לא כוללים בין 5 ל-9 מיליון הרוגי מלחמת האזרחים הרוסית.

רצח העם הארמני במאה הקודמת (1915-1918) - 300 אלף או 1.5 מיליון תלוי את מי שואלים; ורצח העם היווני נע בין 200 אלף למיליון - תלוי בצד הנשאל. במקרה של רצח העם הבנגלדשי בשנת 1971, הצדדים חלוקים עוד יותר. 26 אלף בלבד לעומת 3 מיליון מתים.

דיקטטורים כמו יוסיף סטאלין ומאו דזה-דונג הביאו למותם של עשרות מיליונים. קשה לספור. איש לא יודע את המספרים המדויקים של המתים. בכל מקרה היו עשרות מיליוני קורבנות בעולם שבו התגוררו כ-2.5 מיליארד אנשים.

גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני מלווה במספרים.

ויקיפדיה מונה 115,311 אנשים שנהרגו בגין הסכסוך החל משנת 1920. מקור אחר מציין - 22,570 חיילים ישראלים, 1,723 אזרחים ישראלים ו-90,785 ערבים. מקור נוסף מציין - 74 אלף חיילים הרוגים ו-18 אלף אזרחים. קשה לספור אנשים מתים במיוחד בסכסוך אתני, לאומי, דתי, שמתמשך כבר 100 שנים. בחודש האחרון, נהרגו 64 חיילים ישראלים ועוד שלושה אזרחים. מספר הפלסטינים ההרוגים נאמד ב-1,768 עד 1,911 אנשים. מתוכם, לפי הערכות שונות, מ-226 עד 900 חמושים. תלוי את מי שואלים.

ההיסטוריון הישראלי ד"ר יובל הררי כתב לא מזמן כי תם עידן המלחמות הגדולות. הגדולות כבר לא באופנה. 7 מיליארד אנשים חיים היום על כדור-הארץ, ועם זאת האנושות עברה לספור את קרבנותיה באלפים ולא במיליונים. וגם היום קשה למצוא נחמה במספרים. מותו המיותר של כל אדם באשר הוא זאת טרגדיה.

אולי הדורות הבאים יבערו את המחלה הארורה הזאת לחלוטין. אולי נכדינו יזכו לראות עולם עוד פחות לאומני, פחות דתי-משיחי, פחות בדלני, עולם שמקדש יותר חיים ואחווה. אני מסרב לאבד את האופטימיות והתקווה. המספרים והמגמות של השנים האחרונות מראים, שאנחנו בכיוון הנכון. שנתגבר על המהמורות שבדרך.

2014 תהיה מכה קטנה בכנף. אם אנחנו לא יודעים לספור אנשים מתים, אולי נתחיל לספור את החיים הרבה יותר טוב.