חרם היי-טק בינלאומי

התפיסה שלפיה היצוא הישראלי לא יושפע כמעט מהאיומים להחרמות המוצרים המקומיים, במחשבה שמרבית היצוא הישראלי הוא מוצרי היי-טק מיוחדים, נכונה חלקית ורק עד גבול מסוים. מתברר, כי למרות המוצרים הייחודיים יש לחרמות השפעה. גם אם חברות ההיי-טק הישראליות ימשיכו לייצא, אי אפשר להסיק שמוצרי ההיי-טק הישראליים אינם רגישים לדימוי של ישראל בעולם.

מחקרים שנעשו באירופה מראים כי רמת האמון שנותנים תושבי כל מדינה באזרחי מדינות אחרות, משפיע על הנכונות של מנהלים בקרנות הון סיכון להשקיע בחברות סטארט-אפ של מדינה שאין בה אמון. מהמחקר עולה, כי שינוי של אחוז ברמת האמון שניתן באנשים מישראל, מביא לשינוי של 7% בסיכוי שקרן הון אירופית תשקיע בחברת סטארט-אפ ישראלית.

השפעה שלילית על התיירות

כלומר, גם אם חברות הטכנולוגיה הישראליות נהנות מדימוי טוב בקרב מנהלים של קרנות הון סיכון מאשר הדימוי של מדינת ישראל, ההשפעות של דעת-הקהל שרואה בישראל מדינה כובשת, משפיעות גם על קובעי מדיניות למיניהם למרות היכרותם הארוכה עם אנשים מישראל. לכן, ככל שהדימוי של ישראל כמדינה נפגע, נפגע גם הדימוי של חברות הטכנולוגיה מישראל. כך שגם אם חברות טכנולוגיה ותיקות ימשיכו לייצא, וחברות סטארט-אפ מוכרות עם רעיונות מצוינים ימשיכו לקבל מימון, שאר חברות הסטארט-אפ עלולות לגלות שמקורות המימון שלהן התייבשו. והחשש הוא, שאם לא יהיה שינוי לטובה בדימוי של ישראל, יצוא מוצרי ההיי-טק בשנים הקרובות צפוי לקטון ולרדת אל מתחת לציפיות במצבי שלום.

עד כמה משמעותית יכולה להיות השפעת הדימוי השלילי של ישראל אפשר ללמוד למשל מהתיירות. התיירות לישראל אמנם ממשיכה לגדול כמעט כל שנה. אבל בעוד מספר התיירים בעולם גדל ביותר מ-50% מראשית שנות ה-2000, וכך גם ההכנסות מהענף, ההכנסות של ישראל מתיירות גדלו רק ב-14%. כלומר, הנתון כי מספר התיירים לישראל גדל בכחצי אחוז בלבד בין שנת 2012 לשנת 2013, מראה כי מספר התיירים שכלל לא חשבו להגיע לישראל הולך וגדל ככל שהדימוי של ישראל יורד.

התוצאה היא שבעוד נתח התיירות היווה 11% מהיצוא, ותעשייה זו העסיקה 5% מכוח העבודה בשנת 2000, מצבה הורע בשנת 2013, שבה היא היוותה רק 5% מהיצוא ו-2% מכוח העבודה במשק. ובהשלכה מכאן להיי-טק - אם ההיי-טק הישראלי ימשיך לגדול כמו התיירות לישראל ולא כמו שהוא גדל עד היום, ישראל תאבד בין אחוז לשניים של גידול בתוצר כל שנה.

דימוי משופר למדינות מזיקות

בעיה נוספת בתחום התיירות היא העובדה שבשעה שהדימוי של ישראל יורד, הדימוי של מדינות אחרות באזורנו דווקא משתפר.

מספר התיירים שהגיעו לקטאר, למשל, גדל בין שנת 2000 לשנת 2012 ב-550%! ובין 2012 ל-2013 הוא גדל בעוד 8%. גם מספר התיירים לסעודיה ולמצרים הלך וגדל. כך שברור כי היצוא של ישראל אינו חסין לדימוי. יתר על כן נראה כי דווקא מדינות שאנחנו רואים בהן "מדינות מזיקות באזור" הדימוי שלהן משתפר, וכך גם היצוא שלהן, בשעה שהיצוא של ישראל נפגע יותר ויותר.

אמנם מוצרי היי-טק מהווים מחצית מהיצוא מישראל וחלק גדול משאר היצוא הוא של מוצרים תעשייתיים שהצרכן הסופי אינו רואה את ארץ ייצורם, אך עדיין יש הרבה מוצרים שניתנים לזיהוי כישראליים.

על פירות וירקות, למשל, נדרש באירופה לשים פתק מאיזו מדינה הם באים. הפגיעה במוצרים כאלו עשויה להימשך שנים. מחקרים מראים כי ברגע שהדימוי של מדינה נפגע, כל עוד לא מתרחשים תהליכים שמביאים למהפך בדימויה השלילי, יכולה להיות ירידה של 10%-20% בביקושים שנמשכת גם 10 שנים אחרי שהיא מתחילה.

סכנה היא, כי ירידה כזאת בביקושים למוצרים ישראליים תהפוך אותם ללא כדאיים לרכישה ולאחזקה עבור החנויות בחו"ל. ואז, הדרך שתיוותר לחקלאים הישראלים היא לייצא את המוצרים שלהם דרך מתווכים כדי להסתיר את המקור. אבל יש לזה מחיר - הם יצטרכו להתחלק ברווחים עם עוד מתווך.

הכותב הוא כלכלן במכללה האקדמית נתניה