אוי, התדמית

זה שנים רבות שלא נראה פיאסקו בסדר גודל כזה בחברה ישראלית שנרכשה, כמו בפרשת אנדרומדה של כלל ביוטכנולוגיה והייפריון. אולם האשמות שחברות ישראליות נרכשות מכילות "הפתעות" לרוכשת הן עניין שבשגרה.

לרוב, הפערים הם עניין של הבדל תרבותי: התיעוד אינו עומד בסטנדרטים, המוצר מוצג כאילו הוא פועל בעוד שהוא פועל רק לפעמים, תהליך הייצור המסחרי המתוכנן אינו ריאלי וכדומה. ישראלים נוטים לייחס פחות חשיבות למרכיבים החסרים ויותר חשיבות לטכנולוגיית הבסיס. הם גם חשים שכאשר חברה מבצעת רכישה במאות מיליוני דולרים, עליה לבדוק את הדברים החשובים לה בעצמה, ועליהם רק להציג תמונה חיובית ככל האפשר בלי לשקר באופן בוטה. ישראלים אפילו רואים בכך גישה התואמת ערכים אמריקאיים של אמונה בלתי מתפשרת וחשיבה חיובית.

אלא שבחו"ל תהליך המכירה, במיוחד בתאגידים גדולים, אמור להיות הרבה יותר שקוף. ברור כי לא כל החברות האמריקאיות או האירופיות שקופות וחפות מרמאות, אולם הסתרה של נתונים בתוך שכנוע פנימי עמוק שהתהליך דווקא שקוף וגלוי מיוחסת לעתים קרובות יותר לישראלים.

דווקא בשנים האחרונות, עם התבגרות השוק הישראלי, פחתו ההאשמות על "פרטצ'יות" ו"הפתעות" משמעותית. אך האירוע החמור שמואשמת בו אנדרומדה, גם אם הוא אירוע מבודד, עשוי רק להעצים את הסטריאוטיפ, ולכל מקרה של רמאות יש השלכות על הסיכוי להביא בעתיד חברות בינלאומיות לעסקאות מסחור ורכישה או להנפקות בבורסות הזרות.

הסיפור הזה מצטרף לכמה אירועים שהתרחשו באחרונה בחברות ישראליות - סיפורים שרחוקים מאוד אמנם מרמאות, אבל בעייתיים. חברת VBL, שגייסה כ-70 מיליון דולר בנאסד"ק, התחייבה להביא משקיע עוגן מבין בעלי מניותיה הקיימים, שיקבל על עצמו כמעט מחצית מההנפקה. המשקיע (האמריקאי דווקא) נזכר באיחור כי אינו יכול להביא את הסכום, וההנפקה בוטלה לאחר 4 ימי מסחר, אירוע שכמוהו לא זכור בוול סטריט מאז שנות ה-90. התוצאות היו הרות אסון מבחינת החברה הישראלית, שחטאה רק בכך שסמכה על אותו משקיע.

באירוע אחר, לא "שערורייתי" אך כזה שאינו תורם למצב הרוח סביב החברות הישראליות, דיווחה חברת קמהדע על תוצאות לא טובות מניסוי מתקדם, אך טענה כי בניתוח מעמיק התוצאות עשויות להתגלות כטובות יותר. בניתוח נוסף, התוצאות לא התבררו כטובות יותר, אך החברה ממשיכה לטעון שהמוצר שלה בר אישור לשיווק. השוק אינו מסכים, והפער בין התפיסות הללו יוצר חשדנות מסוימת כלפי החברה (אם כי ייתכן שהם עוד יוכיחו שכולם טעו).

הפגיעה הזאת מגיעה בתקופה שבה הביומד הישראלי דווקא נוחל הצלחה גדולה בהנפקות בנאסד"ק, גם אם זו תקופה חלשה יותר בתחום האקזיטים וגיוסי ההון מקרנות. שמונה חברות ביומד הונפקו בשנה וחצי האחרונות, כמעט כולן בשווי של יותר מ-100 מיליון דולר, וכמה חברות ישראליות נוספות נערכות להנפקה. פגיעה תדמיתית כזאת יכולה, שלא בצדק, לפגוע בתעשייה כולה, וכתוצאה מכך גם בכלכלה הישראלית וגם בחולים.

פגיעה במדע כולו

עבור תעשיית הביומד, המקומית וגם העולמית, ניסויים קליניים הם עניין קדוש. מי שמרמה בניסוי קליני, רמאות של ממש כמו זו שמייחסת הייפריון לאנדרומדה, נתפס כמי שמעוניין להביא לשוק תרופה שתזיק לחולים.

אין היום שום דרך, מלבד ניסוי קליני, לדעת אם מוצר מסוים הוא יעיל בטיפול ברוב האנשים ואם יתרונותיו עולים על חסרונותיו. כיוון שכל רופא חשוף רק לחוליו הוא, הוא אינו יכול לראות את התמונה הגדולה והוא עלול להמשיך לרשום תרופה לא יעילה במשך שנים רבות על בסיס תוצאות הניסוי, עד שיעלה חשדו.

חתירה נגד המתודה של ניסוי קליני למען אינטרסים עסקיים מערערת את כל האמונה של ציבור הרופאים והחולים בכלי שעליו מושתת מדע הרפואה המודרנית כולו. גורמים שהאג'נדה שלהם סותרת את המדע יכולים להשתמש בה ככלי ניגוח של המדע כולו. אם יתברר שההאשמות נגד עובדי אנדרומדה נכונות, הנזק לערך של כת"ב ולמשקיעיה לא יהיה עוונם היחיד.