אמא'לה

"6 אימהות", יום ב' 21:00, ערוץ 2 רשת

איך עושים תוכנית תעודה שמצליחה לעמוד בכללי הרגולציה אבל לא להוסיף שום דבר לצופים? צפו הערב ב "6 אימהות" ואחר-כך שלטטו הלאה, למחוזות טובים יותר. זה הולך בערך ככה.

הדמויות: חוזרת בתשובה, בוהמיינית, עיתונאית, זמרת ים-תיכונית, פוליטיקאית ואקס-דוגמנית שהיא בעיקר "אשתו של".

במרכז הסדרה, השאלות: איך זה להיות אמא? (בעיקר מעייף, במיוחד אם צופים בזה); מה השינוי הגדול שחוללה האימהות בחיי גיבורות הסדרה? (במילה אחת "וואו"); והאם הן נידונות להתייסר כל חייהן על כך שאינן מצליחות להיות אימהות מושלמות? (עדיף להתייסר מאשר לשגות באשליות שאת מושלמת).

מדובר כמובן בנושאים מקוריים שלא נידונו מעולם בשום פלטפורמה תקשורתית (לו לפחות אם היו מרעננים במישהי שמחליטה לא להביא ילדים לעולם ומוכנה לדבר על הבחירה שלה!).

ואת האנטי-טלוויזיה הזאת דוחפים לנו בפריים-טיים, כמו מעדן שנועד לסתום את הצופים ואת החור הטלוויזיוני שנקרא "חגים" (שבא אחרי החור הטלוויזיוני הידוע בכינויו "צוק איתן").

לעוגת החנק הזאת יש אפילו דובדבן בצורת ליהוקה של חברת הכנסת גילה גמליאל להפקה. אם על הדרך אפשר גם לצבור נקודות אצל מי שעלולה להיות שרת התקשורת הבאה, ערב שינויים במפת התקשורת בישראל, מה רע?

* ציון: 6

כשכסף עושה צדק

"למצוא את המשותף", יום ב' 21:00, ערוץ 33

לכאורה, הכסף נמצא במקום המנוגד ביותר לאנושיות: אנחנו נוטים לייחס לרדיפה אחריו משמעויות שליליות, כאלה שגורמות לנו לעיתים לא לראות את האנשים שנמצאים מאחורי המספרים.

אלא שהמקרה הזה הוא הפוך: דווקא מתוך שותפות עסקית וחיפוש אחר הצלחה כלכלית, נוצר שיתוף-הפעולה הטוב ביותר בין יהודים לערבים.

לעיתים רחוקות יוצא לי לבקר כצופה במחוזות האקזוטיים של ערוץ 33, אבל הסרט הזה של יהלי גת מספר בכל זאת סיפור שאולי כדאי להאזין לו, אחרי מאורעות הקיץ האחרון ונאומי המנהיגים באו"ם.

אפילו עצם היותו של הסרט, שהופק עבור הטלוויזיה בערבית של רשות השידור, הוא כבר סוג של הישג (שרק מעיד על גודל הבעיה): הפקת מקור שנועדה לטלוויזיה בערבית? לא עניין מובן מאליו בישראל של 2014, ואולי בעצם זו נקודת התחלה טובה לשמוע את הסיפור על המקום שבו מצליחים שני העמים להתפרנס, ולא משנאה.