אקמול לשיכוך כאבים זמני

רבים פקפקו בו ובאמינותו. אמרו שהוא ייאלץ לרדת מהעץ של "מע"מ 0%", אמרו שנתחיל את השנה בלי תקציב בכלל, וכי שיטת ה-1/12 הופכת להיות הנורמה; רבים אחרים אמרו, ש-2015 תהיה שנת בחירות. אבל שר האוצר יאיר לפיד ניסה להציג אתמול (א') מצג, שלפיו כאשר ממש-ממש רוצים, אז הכול - טוב, כמעט הכול - אפשרי.

מסתבר, כי לבנות תקציב שכולל גם תוספת לביטחון, גם תוספות למשרדים ה"חברתיים", גם תוכנית "מע"מ 0%", וכל אלה בלי להעלות מסים ובלי לבצע קיצוצים, ואפילו תוך שמירה על יחס גירעון לתוצר סביר, זה כנראה אפשרי. אבל בישראל של היום, תקציב כזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן, לא כלכלית וכנראה שגם לא פוליטית.

מה נכון בתקציב שהוצג אתמול: ובכן, בהינתן מצבו של המשק הישראלי הגולש להאטה, ושל הצרכן הפרטי שגולש יחד איתו, העלאת יעד הגירעון בשנת 2015 לרמה של 3.4% מתוך התוצר, עדיפה על העלאות מסים ו/או קיצוץ נוסף בתקציבים האזרחיים.

את אותה ההמלצה העלינו אנחנו ורבים אחרים כבר לפני חודשים מספר, עוד לפני שהתרגש עלינו מבצע "צוק איתן" על כל עלויותיו. עם זאת, מספר צעדים לכיוון הנכון, שמטפלים בבעיות לטווח הקצר, אינם מספיקים לייצוב המשק. הבעיה של תקציב הממשלה היא בעיה מבנית ולא מחזורית; ובעיות מבניות לא נוטות להיעלם כך סתם.

הדבר נכון שבעתיים בהינתן הסטגנציה הפוליטית בישראל, אשר מקשה מאוד וכמעט אינה מאפשרת לשנות את סדרי העדיפויות בתקציב, וגם לא להוציא לפועל רפורמות מרחיקות-לכת, בהן ייעול מערכת הביטחון, שיפור מערכת הבריאות, שדרוג מערכת החינוך, ועוד. ללא אלו, אין בתקציב כמעט פרויקטים ורפורמות מחוללי צמיחה, וגם אין בו תוכנית סדורה להקטנת ההוצאות. בסך-הכול זה תקציב ש"קונה" קצת שקט. כדור לשיכוך כאבים אך לא לריפוי המחלה.

ההחלטה להכניס רק חלק מהתוספת לביטחון לבסיס התקציב, היא החלטה חשובה ונכונה שכנראה לא התקבלה בקלות ונתקלה בהתנגדות של שר הביטחון משה-בוגי יעלון. עם זאת, גם עם תוספת של 2.5 מיליארד שקל בלבד, הגירעון המבני של הממשלה עומד על כ-3.5%. מסיבה זו, ממשיך בנק ישראל להתנגד לתקציב המוצע, וממליץ לממשלה להעלות שוב מסים.

יצוין, כי ממשלת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולהתנהל עם גירעון של 3.5% כתרחיש הבסיס גם בשנים הבאות. גירעון כזה לא יאפשר ליחס החוב לתוצר של הממשלה לרדת, ואף צפוי להעלותו למצב גרוע יותר בשנים הבאות. בנוסף, כל סטייה מהמגמה, אם בשל האטה נוספת בצמיחה ופגיעה בהכנסות ממסים, או בשל מערכה נוספת בגזרה הביטחונית והגדלה לא צפויה של ההוצאות, יובילו באופן מיידי לחריגה משמעותית של הגירעון מהרמות אשר נתפסות על-ידי השווקים וחברות הדירוג כרמות סבירות.

מצב כזה עלול לסכן את אמינות המדיניות הפיסקאלית שהממשלה זכתה בה בשנים האחרונות. אם בסופו של דבר המטרה של כל הנוגעים בדבר היא להביא לקיטון בחלקם של תשלומי הריבית בתקציב (וזו צריכה להיות מטרת-העל של המשק), הרי שיש צורך בשינוי.

על מנת שהבעיות שצצו בבניית התקציב של 2015 לא יחזרו ויצוצו שוב ב-2016 ואילך, משרד האוצר חייב למצוא את הדרך ליישם תוכנית רב-שנתית לשיפור מבנה התקציב ולהקטנת הגירעון שבו בשנים הבאות. עד כה לא ראינו תוכנית כזו. משרד האוצר מדבר על העמקת הגבייה, על יישום מסקנות "ועדת לוקר" ועל הגדלת בסיס המס, בין היתר, על-ידי הכנסת גברים חרדים ונשים ערביות למעגל העבודה. כל אלו יפים, טובים וחשובים, אבל לא ממש משכנעים, שכן הסבירות שייושמו עד 2016 נמוכה, כמעט כמו הסבירות ששלום ינחת בקרוב על אזורנו.

לכן, סביר מאוד להניח כי בעוד שנה מהיום נראה שוב את שר האוצר, ראש הממשלה ושר הביטחון מתחילים להתכתש מעל ומתחת לדפי העיתון. השנה היה זה שר הביטחון ש"וויתר" (לפחות כלפי חוץ; מה שקורה בחדרי-חדרים נוכל רק להעריך). האם בשנה הבאה יהיה זה תורו של שר האוצר לוותר? אם כן, אז ניתן בהחלט לצפות להעלאת מסים נוספת כבר בעוד שנה.

הכותב הוא הכלכלן הראשי של בית ההשקעות "פסגות"