מרוץ אליטיסטי

השבוע ייערכו לתלמידי כיתות ב' ברחבי הארץ מבדקים לאיתור ילדים מחוננים. הורים לילדים בכיתות ב' קיבלו מכתב מקדים, המסביר כי האגף למחוננים ולמצטיינים במשרד החינוך, מפעיל תוכניות מיוחדות לטיפוח תלמידים מחוננים ומצטיינים, ובהתאם לכך יתקיימו שני מבדקים - שלב א' ושלב ב' לבדיקת מחוננות והתאמה לתוכניות אלו.

באופן טבעי כמעט, המכתב המאתגר הצית את התרגשותם והטריד את מנוחתם של הורים רבים, והעלה את העיסוק במנת-המשכל של ילדיהם לעדיפות ראשונה.

מבחן שלב ב', שהוא הסופי והקובע, יתקיים במכון מחוץ לבית-הספר, בשעות אחר-הצהרים. אך, שימו לב, הוא ייערך במתכונת קבוצתית. זה אומר, לחץ נוסף על הילד התמים והרך בשנים - הצורך להצליח במשימות אל מול עיניי ילדים נוספים.

ובי מקננת השאלה - האם במקום להלחיץ את כל הילדים והוריהם, לא היה נכון יותר, כי הורים אשר מעוניינים לדחוף את ילדיהם ל"מבדקי מחוננות" הנערכים במשך שעות ומאופיינים בלחץ חברתי, הם אלו שישלחו בקשת הצטרפות ואישור לכך?!

נראה, כי לא כך מבחינת משרד החינוך ששואף לקדם תלמידים מצטיינים, אשר מנת-המשכל שלהם גבוהה מהממוצע, שאותם נוח להכשיר ולקדם. כי מבחינת משרד החינוך, את מי יותר נכון לקדם - את דור העתיד של הפיתוח הישראלי, מניה בטוחה להשקעה עם תגמול עתידי ודאי, או דווקא תלמיד ממוצע, שהפוטנציאל האקדמי שלו, אינו בהכרח קלף מנצח; והתשובה ברורה. כלומר, משרד החינוך מהמר על הסוס הנכון.

וכיאה למרוץ אליטיסטי, התלמידים החלשים יותר נשכחים מאחור. דווקא אותם תלמידים המאופיינים בבעיות קשב וריכוז, קשיים במסוגלות חברתית ולימודית, בבעיות קוגניטיביות אלו ואחרות, הזקוקים ליחס יותר מיוחד, אותם משרד החינוך שומט, כחיה מיניקה המותירה מאחור את גוריה שהתגלו כבעלי פגם. למרבה הצער, משרד החינוך אינו ממהר לקדם את החלשים. שם לא תיתקלו בדרישה למכתב מנומק מההורה, כדי להוציא אותם מתוכנית העשרה. להיפך. נסו לצרף ילדים אלו לתוכנית העשרה וסיוע, ותיתקלו בקיר אטום וביורוקרטי.

כבר כמה שבועות, עוד בטרם יצאה ההודעה הרשמית באשר למבדקים, הורים רבים "נערכו למשימה" שאין להיערך לה, מאחר שהיא לא תלוית ידע אלא מנת משכל. וכיאה לפוטנציאל הרווחי, למרכזי לימוד פרטיים שהבחינו בפוטנציאל חליבת כספו של ההורה הלחוץ, הוקמו מרכזים המקיימים קורסים מיוחדים להכשרת הפעוט בן השבע למשימת המבדקים.

מרכז מסוים, למשל, מציע להורים כמה מסלולים. קורס בן שלושה מפגשים שבהם חושפים את הילדים לחומרים שיהיו במבחן, במחיר של 650 שקל; קורס בן שמונה מפגשים ב-1,800 שקל, וערכות הכנה במחיר של 300 שקל. והסינרגיה בין ההורה השואף לכך שבנו יעבור את המבחן ויקבל את החותמת "מחונן", לבין בעלי המרכז שרואה כסף בעיניים, מובנת לכל הורה שאפתן.

הילד הרך, שעד לפני שנתיים ינק מוצץ בגן חובה, נתון כעת ללחצים מכל הצדדים. ההורים שדוחפים אותו להצליח במבחן, המורים במרכז שמדרבנים אותו לענות מהר על מבחנים רבים, ומכוונים למהירות חשיבה, החברים בבית-הספר שאיתם הוא עומד בתחרות החל מרגע ההכרזה על המבחן, וגם בית-הספר, שייעודו לספק "כמה שיותר מחוננים" מתלמידיו שלו.

והלוואי שזה היה נעצר שם. ישנם הורים שתחת זרועו המונפת של דחפור ההצלחה, שכחו את תפקידם כמווסת רגשי, כמרגיע משפחתי. ובמילים אחרות: נטשו את תפקיד ההורה, העוטף את הילד ומקבלו ללא תנאי, והצטרפו בעצמם לתנועת השופל להשגת יעד "המחוננות". זאת על-ידי מילות עידוד, הכוונה ולחץ מתון לטובת ההישג. כי בינינו? מי לא היה רוצה ילד מחונן, שהמערכת סוגדת לו, מקדמת אותו ומשייכת בהתאמה את הוריו, לקבוצת האליטה האינטלקטואלית השכונתית.

כהורה לילד, תחושת מועקה אוחזת בי עם הכנסת תחרות "התלמיד המחונן" לבית-הספר, מוסד שאמור להכיל את המצליחים יותר וגם פחות, בלי לעשות איפה ואיפה. המועקה מתגברת, עם השפעתה הישירה על קבוצת הורים, שאינם מצליחים לא להיכנע לתכתיב החברתי של "הילד המוצלח של השכן" ובכניעתם לתחרות, ממכבשים בעצמם את ילדם שלהם.

קידום ילדים מחוננים, שיש להם פוטנציאל מימוש לימודי גבוה, הוא אכן יוזמה מבורכת. אין סיבה הגיונית למנוע מילדים שמנת-המשכל שלהם גבוהה מהממוצע, לקבל תכנים מתקדמים ולימודי העשרה המותאמים להם אישית. עם זאת, היה נכון יותר לנטרל את הקונספט הזה מתחום בית-הספר כדי לפגוע פחות בילדים.

האופציה האלטרנטיבית הממזערת נזקים רגשיים לילד הייתה יכולה להתקיים לו משרד החינוך היה שולח להורים מכתבים המזמינים את ילדיהם למבדק אישי, בשעות אחר-הצהריים, וללא נוכחות ילדים נוספים בחדר. כך נשמרת הבחירה למבדק מלכתחילה בידי ההורים; והתחרות בין ההורים ובין הילדים בכל הקשור לאבחון הזה, הייתה ממוגרת.

בדרך זו ייחסך המכבש ההישגי מהילד וכן מהוריו; וילדים שיימצאו מחוננים לאחר המבדק, יקבלו לימודי העשרה מחוץ לכותלי בית-הספר, ובזמן הנוח להם ולהוריהם בהיעדר ניקור העיניים.