תמרור האזהרה של לפיד

שוק חופשי הוא דבר מצוין - אבל לא לישראל. התנאי הבסיסי לשוק חופשי הוא שוק מבוזר ותחרותי - ובכל הקשור לישראל, התנאי הזה לא קיים.

לאורך השנים העובדות הוכיחו כי ריכוזיות השוק בישראל, שאין לה אח ורע בעולם, גורמת בפועל לתחרות נמוכה ולמחירים גבוהים. נכון, לא רק היצרנים והיבואנים אשמים ביוקר המחיה. לממשלה יש חלק לא פחות משמעותי בו, במסים הגבוהים שהיא מטילה ובחסמים שהיא הציבה לאורך השנים שמנעו את פתיחת השוק לתחרות.

הרגולטור הוא גם האחראי למחיר שהיצרנים גובים היום מהצרכנים בישראל. הוא זה שאישר לחברות המזון לגדול, לקנות עוד ועוד חברות קטנות ולדחוק את המתחרים מהשוק. התמונה היום היא תוצאה של מהלכים ארוכי-שנים שבוצעו תחת ידו של הרגולטור שהיה אמור להגן על הצרכן.

אבל כל זה לא מוריד מהאחריות של היצרנים, ויותר מכך, של החברות הבינלאומיות הפועלות בישראל, שמנצלות את מעמדן החזק כדי לגבות פרמיה גבוהה מהצרכן.

זה לא שהכול בישראל יותר יקר, אבל פערי המחירים, המגיעים לעשרות ולעתים למאות אחוזים בחלק מהמוצרים, מקוממים ומעידים על כשל שוק שיש לטפל בו.

לאורך השנים תמכו ממשלות ישראל בשוק חופשי. הן סברו כי התחרות תעשה את שלה. אבל קרה בדיוק להפך. גם שר האוצר יאיר לפיד הודה שהוא לא אוהב את פיקוח המחירים אך נוקט אותו כמהלך של אין ברירה.

המציאות היא שמחירי המוצרים המועטים שנותרו בפיקוח מחירים עלו בהתאם למגמות בעולם, ואילו מחירי המוצרים שהוצאו מפיקוח נעו על גרף עלייה תמידי ולא מוצדק.

אפשר להתווכח אילו מוצרים יש להכניס לפיקוח מחירים ואם בכלל, אבל אין ויכוח על כך שלממשלה יש אחריות חברתית לדאוג שכל משפחה בישראל תוכל לקנות מוצרים בסופרמרקט למחייתה בכבוד. פיקוח מחירים הוא אחת הדרכים.

ההחלטה הנוכחית של לפיד היא עוד תמרור אזהרה ליבואני ויצרני המזון. לפיד, שרק לאחרונה שלח אליהן איום שיתערב אם לא יורידו מחירים, מתחיל לממש אותו, והצעד הנוכחי הוא לא סוף הסיפור, אולי רק תחילתו.