תוכנית ארבעת השלבים של בנט נגד פתרון של שתי מדינות

במאמר אופ-אד ב"ניו-יורק טיימס", יוצא שר הכלכלה, נפתלי בנט, נגד מדיניותה המוצהרת של ממשלת ישראל, שתומכת בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, וקובע באופן חד-משמעי: "מבחינת ישראל, פתרון של שתי מדינות אינו פתרון".

המאמר מעלה מדרגה את נאום בר-אילן של בנט שלשום (ה'), שבו הוא אמר, כי נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הוא "הנהג, הנווט והספונסר של הטרור", ולפיכך הוא עצמו - "טרוריסט" ואינו יכול להיות שותף להסכם עם ישראל.

המאמר ב"טיימס" מביא אפוא את נאום בר-אילן למסקנתו ההגיונית והופך את בנט לאופוזיונר בממשלה שבה הוא מכהן. בנט מציין, שהאירועים שהתרחשו באחרונה במזה"ת מהווים "תזכורת" לכך, שהמודלים הישנים לבניית שלום בין ישראל לפלסטינים שוב אינם רלוונטיים, וש"הגיע הזמן לחשוב מחדש על פתרון שתי המדינות".

הוא מביא כדוגמה את העובדה, שחמאס ובעלי בריתו המטירו על ישראל אלפי רקטות במהלך המלחמה בעזה, ואת עליית דאע"ש. מסקנתו: "ישראל אינה יכולה להמר על ביטחונה; אין סיכוי שני במזה"ת הנפיץ".

"למען ביטחונה, ישראל אינה יכולה לסגת משטחים נוספים ואינה יכולה להתיר הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית", אומר בנט. "אם ישראל תיסוג מהגדה, היא תהפוך את עצמה למטרה לטרוריסטים, שיוכלו להציב משגרי רקטות סמוך לעיר העתיקה בירושלים ועל הגבעות שמשקיפות על מסלולי נתב"ג ועל הבורסה בתל-אביב".

לדבריו, נסיגה מבקעת הירדן עלולה לפתוח את שערי מדינת ישראל לטרוריסטים של דאע"ש ולקיצונים אחרים שיציפו את המדינה הפלסטינית החדשה. הניסיון המר של הנסיגה מעזה רק מאשש חשש זה, הוא מדגיש. אבל, קובע בנט, "לא הכול אבוד: אנו יכולים לעשות הרבה כדי לשפר את היחסים עם שכנינו הערבים, להנביט שלום ולטפח רווחה כלכלית לכל תושבי הארץ הזו".

הוא מציע תוכנית בת 4 סעיפים להשגת מטרה זו.

הצעד הראשון הוא פעולה לשדרוג האוטונומיה הפלסטינית בגדה המערבית בשטחים שכבר נמצאים בשליטת הפלסטינים. עדיף שהשדרוג הזה ייעשה בשת"פ עם הרשות הפלסטינית. הפלסטינים ייהנו מאוטונומיה פוליטית, יערכו בחירות, ינהלו את בתי-הספר ואת השירותים החברתיים וינפיקו היתרי בנייה. הם צריכים לנהל את חייהם וישראל אינה צריכה להתערב. חלק גדול מזה כבר קיים בשטח.

אבל היישות הפלסטינית לא תהיה מדינה של ממש. היא לא תשלוט על גבולותיה ולא תוכל לקיים צבא. עזה כבר מתפקדת כמדינה כזו, אך היות שהיא נמצאת בשליטת חמאס, היא לא תוכל לשמש צד לשום הסכם.

הצעד בא יהיה שדרוג מסיבי של הכבישים והתשתיות האחרות, וכן ביטול המחסומים ונקודות הביקורת ברחבי הגדה המערבית. המטרה צריכה להיות הבטחת חירות התנועה של התושבים שם, פלסטינים וישראלים, ושיפור רמת המחיה. שום שלום לא יהיה בר-קיימא אם הוא לא יישען על כלכלה מוצקה.

לכן, הצעד השלישי יהיה בניית גשרי שלום כלכליים בין ישראלים לפלסטינים. "בעבר הייתי יזם היי-טק. ראיתי כיצד אנשים שונים, ממוצאים שונים, יכולים לעבוד יחדיו במאמץ להגיע לרווחה כלכלית. כבר עתה ישנם 15 אזורים תעשייתיים בגדה שבהם עובדים ישראלים לצד כ-15 אלף פלסטינים. האזורים האלה מזרימים כ-300 מיליון דולר לכלכלה הפלסטינית. תארו לעצמכם, מה יוכלו להפיק עוד 15 אזורים כאלה".

והשלב הרביעי: החלת החוק הישראלי על חלק הגדה המערבית שנשלט עתה על-ידי ישראל על-פי הסכמי אוסלו. (לפלסטינים שחיים שם תוצע אזרחות ישראלית מלאה). "נוכל להתחיל במה שידוע כגושי ההתנחלויות, שאיש אינו חולק על כך שהם יוסיפו להיות חלק מישראל אפילו לפי הסכמי המעמד הסופי. על-ידי החלת החוק הישראלי וקביעת ריבונות ישראלית על גושים אלה, ובה בעת, ע"י שדרוג האוטונומיה הפלסטינית בשאר הגדה, נצמצם את היקף השטחים השנויים במחלוקת ונקל על השגת הסכם עתידי לטווח הארוך". "העולם אולי לא יקבל מיד את ההצעה הזו", כותב בנט. "היא מנוגדת לכאורה לכל הדברים שישראל, הרשות הפלסטינית והקהיליה הבינלאומית פעלו להשגתם ב-20 השנים שחלפו. אבל המציאות החדשה במזה"ת שמה קץ ליכולת הקיום של הסכמי אוסלו. המהלך האחראי היחידי עתה הוא לפעול למימוש מטרות ריאליות, שיוכלו לספק בטחון ורווחה כלכלית".