אויבי ישראל יצהלו

הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, שאושרה בישיבת הממשלה, בנוסחיה השונים, היא הצעה מסוכנת ומזיקה. ההצעה נועדה לחזק את אופייה היהודי של ישראל על-חשבון אופייה הדמוקרטי. ההצעה סותרת את עקרונותיה של מגילת העצמאות.

שתי הצעות פרטיות הוגשו בעניין זה, אחת שהגיש ח"כ זאב אלקין (זהה לזו שהגיש בעבר אבי דיכטר) והשנייה מאת חברי-הכנסת יריב לוין, איילת שקד ורוברט אילטוב. עם זאת, נאמר, כי תגובש הצעה ממשלתית, וזאת לאור עקרונות "מרוככים" שאותם גיבש ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שמקריאת אותם "עקרונות" עולה, שלא מניה ולא מקצתיה. מדובר, מילה במילה, בהצעתם של לוין-שקד-אילטוב, למעט שינויי נוסח כמעט חסרי משמעות. לכן, אין שום תירוץ שמאחוריו יכולים חברי הקואליציה להסתתר. אין שום "נוסח מרוכך" מובטח. העקרונות של ראש הממשלה הם אותה גברת בשינוי אדרת - הצעת החוק שהייתה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה כבר לפני חצי שנה.

הבעיות שהיו בהצעת החוק המקורית עומדות בעינן. מדובר בעיגון חוקתי למעמדה של ישראל כמדינת לאום, בלי שהעיגון החוקתי יאוזן בהבטחת הזכות לשוויון לכל אזרחיה ומיעוטיה. לא רק שהזכות לשוויון מלא אינה נרמזת מלשון החוק - ההיפך הוא הנכון. אי-השוויון, הוא שנרמז בין השורות. ההפניה לשמירת "זכויות אישיות לכל אזרחיה לפי כל דין" מחריגה בפירוש את זכויותיהם הקבוצתיות של המיעוטים, זכויות שלהם זכאים מיעוטים בכל מדינה דמוקרטית. ומה על זכויות התושבים שאינם מוזכרים כלל? מעבר לכך, החוק בעצם מפנה לזכויות מכוח חוקים אחרים, ובעיקר לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - שהוא אינו מגילת זכויות שלמה אלא חלקית, והוא איננו משוריין.

רק לאחרונה עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעה לתקנו, כך שתוכל הכנסת בהינף 61 חברי-כנסת "להתגבר" על הזכויות המנויות בו. מול הצגת הדברים של ראש הממשלה, בדבר מחויבות זהה ליהודיות המדינה ולדמוקרטיות שלה, עומדים דבריהם של מציעי החוק. ברור מהסבריהם שהכוונה היא לשנות את האיזון ולהכריח את בית-המשפט העליון ה"פוסט-ציוני" להעדיף את אופייה היהודי של המדינה, ומכוח זה להכשיר פגיעות בזכות לכבוד אנושי ולשוויון של מי שאינם יהודים. ההצעה מבוססת אפוא על הנחה, שלפיה ישראל היא כיום מדינה ליברלית מדי, דמוקרטית מדי, ולא מספיק יהודית.

ההצעה תחזק גם את המשפט העברי (שישמש "השראה לכנסת" בלבד ולא לשופטים, לפי הגרסה ה"מרוככת" של ראש הממשלה). האם זוהי הבשורה בשם יהודיות המדינה - לשאוב, למשל, השראה מפסילת נשים לעדות?

שבעה אבות נזיקין לחוק המוצע:

הפגיעה באופייה הדמוקרטי של המדינה. מההצעה עולה כי יהודיות המדינה מחייבת דחיקת הדמוקרטיה לקרן-זווית. זו גישה מוטעית בתכלית ביחס ליהודיות המדינה, המסיבה לה נזק חמור. אויבי ישראל, שטענו כל העת שמדינה יהודית אינה יכולה להיות דמוקרטית - יצהלו. בשל המחלוקת על ההצעה, ייווצר רושם מוטעה שלפיו המתנגדים להצעה מתנגדים ליהודיות המדינה. מי שבא לחזק את האופי הזה, ימצא מחליש אותו. הציבור היהודי המחויב לישראל כמדינה ציונית והומניסטית - יתקשה להזדהות עם מדינה העוטה על עצמה מעטה חוקתי לאומני.

אפקט דומה יהיה להצעה על רוב יהודי העולם, שיש להם מחויבות ואינטרס בישראל דמוקרטית באמת. יוחמר המתח - עד כדי סכנה לקריעת החבל - בין הציבור הערבי לבין המדינה. מי שחוק היסוד אינו מזכירו כלל, יגיב בניכור ובאיבה על ההדרה וההשפלה. ייפגע נכס אסטרטגי ראשון במעלה של ישראל: היותה דמוקרטיה מהותית, ועקב כך ייפגעו מעמדה וקשריה של המדינה עם העולם הדמוקרטי.

ישראל היא אכן מדינת הלאום של העם היהודי. עובדה זו, שהיא המובן מאליו, ראויה להיות מעוגנת במבוא לחוקה, כמקובל בכל מדינה דמוקרטית. ניתן גם היום לעגן זאת באמצעות חוק יסוד: מגילת העצמאות - מבוא לחוקה. מגילת העצמאות מאזנת היטב את המאפיין הלאומי עם הכרזה על שוויון זכויות מוחלט למיעוטים. היא אינה מתנכרת למיעוט. היא שולחת אליו יד לבניית שותפות על בסיס של שוויון. מגילת העצמאות מתאימה להיות מבוא לחוקה, שלאורה יתפרשו חוקי היסוד.

סירובם העיקש של תומכי חוק הלאום ליתן ביטוי מפורש לערך השוויון - מרחיק אותם מן המורשת הציונית-ליברלית, מבית מדרשם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. רוממות הציונות בגרונם, ופגיעה קשה במדינה בידיהם. לטובת המדינה וכלל תושביה - אסור שמבוקשם יינתן להם.

הכותב הוא סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה