שכן הגיש תלונת-שווא על שופטת - ויפצה אותה ב-40 אלף שקל

"שופט, בתוך עמו הוא יושב", אוהבים שופטים לכתוב בפסקי דין. אמרה זאת משמשת שופטים, על-פי רוב, לנמק את פסיקתם בכך שהם מכירים את הנורמות בחברה ואינם "פראיירים" או "מנותקים" שאפשר "למכור" להם גרסאות הרחוקות מן המציאות בשטח.

ואולם, איש לא התכוון שהישיבה "בתוך העם" משמעותה היקלעות לסכסוך שכנים מר, כמו זה שאליו נקלעה שופטת השלום בירושלים מלכה אביב עם שכניה, בעלי מגרש הסמוך לבית משפחתה בהרצליה.

כה מר היה הסכסוך, שהשכן של השופטת הגיש תלונה נגד אביב לנציב תלונות הציבור על שופטים, בטענות קשות על התנהלותה, שהתבררו כבלתי מבוססות.

השופטת לא נותרה חייבת והגישה תביעת לשון הרע נגד השכן. בית משפט השלום בהרצליה קבע בשבוע שעבר כי תלונת-השווא של השכן אכן מהווה עוולת לשון הרע נגד אביב, ופסק לשופטת-התובעת פיצויים בסך של 40 אלף שקל.

"דמם של שופטים אינו סמוק מדמם של אחרים, אך אין פירושו שדמם הפקר. מערכת המשפט מבוססת בראש ובראשונה על אמון הציבור, ושמם הטוב של שופטיה הינו מאבני-היסוד של המערכת", כך נימק השופט יעקב שקד מבית משפט השלום בהרצליה את הכרעתו, לפיה על שכנה של השופטת אביב לפצותה על תלונת-השווא שהגיש נגדה לנציב התלונות על שופטים.

"עבודה מלוכלכת"

השופט הוסיף כי "קביעה נורמטיבית, לפיה תישלל משופט האפשרות לנקוט בהליך משפטי נגד מאן דהוא המגיש נגדו תלונת-סרק בלשון משתלחת, ועוד במטרה זרה, על מנת להפעיל עליו לחץ לוותר על זכותו החוקית של השופט (ובמקרה זה בני משפחתו) בעניין אחר, פוגעת הן בזכויות בסיסיות של השופט והן ביכולתו להגן על שמו הטוב, שכאמור משמעותו עצומה".

ברקע לסכסוך בין אביב ומשפחתה לבין שכניה עמדו טענות הדדיות בקשר לזכויות הבנייה במגרשים השכנים. במכתב ששלח דורון כריסי, שכנה של השופטת, לנציב התלונות טען כי "במהלך בניית הבית (בית בו מתגורר בנה של השופטת - ג'מ') נתפסה משפחת אביב על-ידי מחלקת הפיקוח בעירית הרצליה בליקויים וסטיות חמורות, בין היתר הבנייה ולבנייה בפועל, לרבות שינויים בפתחים, בניית חצר אנגלית, תוספת של כ-130 מ"ר למרתף, גובה מרתף ועוד".

בין היתר טען כריסי כי "השופטת ניצלה את מעמדה ואת השפעתה על עיריית הרצליה, בכך שהצליחה לדחות הגשת כתבי אישום פליליים נגד משפחתה מספר פעמים. למרות שחלפו למעלה מ-5 שנים ממועד ביצוע עבירות הבנייה, ומשפחת אביב טרם הכשירה את חריגות הבנייה - עירית הרצליה נמנעת מלפתוח תיק אישום פלילי כנגד משפחתה, למעט שליחת מכתבי-סרק, וזאת בעקבות התלונות הרבות".

כריסי הוסיף כי בישיבת ועדת הערר המחוזית שנערכה, העבירה לכאורה השופטת פתקים למנהל אגף הרישוי והבנייה בעיריית הרצליה, שלטענתו גרמו לכאורה למנהל האגף לתקן את הגרסה שמסר לוועדה.

לטענת כריסי, הוא ואשתו זיהו בבירור את העברת הפתקים, ואז "קלטו" את "עבודתה המלוכלכת" של השופטת. "ראינו את העברת הפתקים... ואז קלטנו את מלאכת עבודתה המלוכלכת והשפלה של השופטת מלכה", ציין בתלונה שהגיש.

נציב התלונות על השופטים לשעבר, אליעזר גולדברג, דחה את תלונת השכנים, תוך ביטול טענותיהם, כיוון שהם לא הסתמכו על יותר מהרושם אישי של השכנים. "נחה דעתי כי אין בתלונה כל ממש, ואת הטענות שהועלו בה על התנהלות בלתי ראויה של כבוד השופטת וניצול מעמדה כשופטת, יש לראות על רקע סכסוך השכנים. מסקנתי היא אפוא כי דין התלונה להידחות", כתב הנציב בהחלטתו.

השופט שקד מבית המשפט בהרצליה קיבל את תביעת לשון הרע שהגישה השופטת אביב וקבע כממצא עובדתי כי "המעשים החמורים שיוחסו לאביב בתלונה לא הוכחו על-ידי הנתבעים, ולכן האמור בתלונה מהווה הוצאת לשון הרע".

השופט פסק כי שימוש בלתי ראוי במכשיר של הגשת תלונה שווא נגד שופט יכול להוות לשון הרע.

בין היתר ציין שקד כי "אין להקל ראש בטענות השופטת אביב כי התלונה גרמה לה עוגמת-נפש רבה, וכי היא חששה שהתלונה עלולה להתקבל או שמא תיפתח חקירה משטרתית וכהונתה, כשופטת תיפגע".

"בניגוד לצו מצפונה"

בעבר מצא נציב התלונות על שופטים לשעבר, אליעזר גולדברג, כי תלונה אחרת נגד השופטת אביב הייתה מוצדקת. מדובר היה במקרה בו בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון בתיק מסוים שבו פסקה אביב לבית משפט השלום, והורה לאביב לתקן את פסק הדין שנתנה בהתאם להוראות שנתן. החלטתו של המחוזי לא נשאה חן בעיני השופטת אביב, שלא מילאה אחר הוראות המחוזי, מאחר שלדבריה הדבר היה "בניגוד לצו מצפונה".

על כך הגישו תלונה הן אחד המתדיינים בתיק והן נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש. הנציב, כאמור, פסק כי התלונה מוצדקת. אז בפעם הבאה שתשמעו את הביטוי "השופט, בתוך עמו הוא יושב", זכרו שמדובר בעם עקשן ווכחן, עם שגם שופטיו קשיי-ערף.