כפיים!

תגידו שלום לגברת הראשונה של מפלגת השלטון. אתם אולי מכירים אותה בתור מירי רגב, זאת שעושה שמח עם "כפיים", דגל ישראל ו"כפרה עליך" לכל פעיל ומקורב - אבל ייתכן מאוד שבקרוב תראו אותה מאחורי שולחן מיניסטריאלי, יושבת על כורסת עור של צבי. דוברת צה"ל שייחצנה בלהט את ההתנתקות מרצועת עזה, הפכה עם השנים לאחד הקולות התקיפים ביותר בימין העמוק - זה שרוצה לתקוע דגל בהר-הבית, ולגרש כמה שיותר סודנים.

בקרוב היא תידרש להחליט - האם פניה לעוד מטמורפוזה כמו זו שעברה עליה בדרך מהקריה למצודת זאב, או שטוב לה להישאר בתצורתה הנוכחית - הוולגרית והקולנית.

הפגישה הראשונה בין בנימין נתניהו למירי רגב התקיימה בשלהי שנת 2008 בביתו של גדעון סער בתל-אביב. נתניהו, אז יו"ר אופוזיציה בדרך לבחירות, ביקש לרענן בכל דרך את הפרצופים בצמרת הליכוד. לשם כך הוא נדרש לתור גם אחר נשים בולטות שיוכלו להשתלב ברשימה (ב-2008 עוד זכרו בליכוד את הנשים, ב-2015 הן קצת נשכחו).

רגב, אז משוחררת די טרייה מצה"ל, החליטה להיכנס לבריכה, ומאז נראה שהיא השתכשכה בה תמיד. זמן קצר אחרי שנבחרה לכנסת על הקשקש - היא הייתה אז האחרונה ברשימה שנכנסה פנימה - נתניהו הבין שעם הקליינטית הזו לא יהיו לו חיים קלים. רגב ניהלה בתקופה ההיא קרב בוטה וחסר פשרות נגד הכוונה לבטל את הפטור ממע"מ על פירות וירקות. נתניהו, כשהיה נתקל אז בסער, היה רוטן בפניו על היבוא האישי הסורר שסידר לו ברשימה. מאז השנים חלפו אבל האביב ביחסי ראש-הממשלה והח"כית רגב בושש להגיע.

קל לפטור את תופעת מירי רגב בניתוחים שטחיים. לייחס את הכול להופעות האקסצנטריות ולפה הגדול, ולהתעלם מהעובדה שהאישה הביאה יותר תמיכה מבכירים ומוותיקים ממנה. מיעלון ועד לישטייניץ, מאלקין ועד דנון - לכולם לא נותר אלא להתבונן בגבה של מי שעקפה אותם כל הדרך לחמישייה הפותחת.

בעיתונות רגב כבר הפכה מזמן לקוריוז. מילה נרדפת לנאומים מתלהמים ולבלגן בפאנלים טלוויזיוניים. אלא שאותן תכונות שגורמות לסלידה אצל אלה שממילא בחיים לא יצביעו מח"ל, מעוררות כלפיה אהדה בקרב רבים מהתומכים המסורתיים של הליכוד. בניגוד לרוב הפוליטיקאים ששורדים מתוקף יכולתם לתמרן בתוך המערכת הפוליטית, לרגב, תאהבו זאת או לא, יש שווי שוק משל עצמה. רוב הפוליטיקאים מותירים אותך אדיש, מיעוטם מעוררים אמוציות - רגב , ללא ספק, שייכת לז'אנר השני.

כאשר היא רק הגיעה לליכוד, נאלצה להתמודד עם עברה. בתנועה שדחקה החוצה את אריאל שרון והפכה לימנית ולדתית יותר, התפקיד הדומיננטי שמילאה במערך הדברור של ההתנתקות עמד לה לרועץ. כדי להתגבר על הבעיה הזו היא החליטה להוכיח למתפקדים מהשומרון ומבנימין שהיא יותר צדיקה מהאפיפיור, או בליכודית: יותר פייגלין מפייגלין.

הר-הבית בכותרות? - היא "תיזום סיור של ועדת הפנים" (שנותר כצפוי רק בגדר הודעה לתקשורת) בין אל-אקצה לכיפת-הסלע; ישראל נושאת ונותנת עם הפלסטינים? - היא תקדם חוק להחלת הריבונות בשטחים; המהגרים מסודן חודרים למדינה? - היא תכנה אותם "סרטן" בלי למצמץ.

לא רק דציבלים והתלהמות היו במסע של רגב לצמרת, אלא גם מידה של אופורטוניזם. תרשו לי להניח שהאישה הרבה יותר שקולה, קרת-רוח ומתונה מכפי שהיא מצטיירת בדמות הציבורית שיצרה לעצמה. סוף-כל-סוף הלב רוצה להאמין שמי שכיהנה כדוברת צה"ל היא מעבר לטוקבקיסטית עם פה מפיק מרגליות. כל הרעש מסביב היה בעיקר אמצעי על מנת לכבוש את הצמרת.

חריצות ויכולת יש לה - כיו"רית ועדת הפנים רגב הוכיחה שהיא יודעת גם לעבוד ולא רק לעורר פרובוקציות. אם רק תשכיל לכלכל יותר את פעולותיה ולמתן את התבטאויותיה, ואם נתניהו והיא יצליחו ללמוד לעבוד אחד עם השני, ייתכן שתצליח לעבור לפאזה הבאה בקריירה. כרגע, זה בעיקר נתון להחלטתה שלה.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10