חמסה חמסה: התערוכה "כוחה של המילה" בשדרות מעוררת סערה

כמה כוח יש למילים? כמה כוח יש לאמנות? הרגשות העזים והחבלה ביצירת אמנות בתערוכה "כוחה של המילה", המוצגת בגלריה החדשה של בית-הספר לאמנות ותרבות במכללת ספיר בשדרות, מעידים יותר מכול על הרלבנטיות של התערוכה ועל הנגישות שלה, לא רק לשוחרי אמנות, אלא לקהל מעורב ואכפתי. דווקא תערוכה שנבטה מתוך מחשבה על קונפליקטים ושסעים בחברה, שהסלימו והפכו ל"קרבות רשת" בעת מבצע צוק איתן, הפכה לחומר הבעירה של קונפליקט כזה בדיוק.

מחר בערב (ג') יתקיים אירוע הפתיחה הרשמי של התערוכה, שעלתה לכותרות בשבוע האחרון, לאחר שסטודנט במכללת ספיר חש נפגע מיצירת אמנות המציגה חמסות עשויות פימו, שעליהן נכתבו במקום ברכות כתובות נאצה. הסטודנט, דביר קלי, תלש מהקיר וניתץ את החמסה שעל גביה הכיתוב "איטבח אל יהוד", שנתפסה בעיניו כ"מיצג הסתה".

"אני בהחלט הורדתי אותו מהקיר בבוז, קרעתי אותו לחלקים קטנים, ואני בהחלט שלם עם המעשה של עצירת ההסתה בפומבי כנגד העם היהודי. חשוב לי לציין שאינני שונא ערבים ואפילו פעלתי במהלך לימודיי לייצר קבוצת שיח ולימוד משותפת בין סטודנטים יהודים לבדואים", כתב קלי בפייסבוק.

האמן שעבודתו עוררה את הזעם, גל וולינץ, יצר חמסה חלופית, שנתלתה בתערוכה במקום הראשונה, ופרסם בתגובה: "פעולתו האלימה של דביר מסכמת באופן מדויק את כל העליהום שלא לצורך שמלובה על-ידי קיצוניים. כבר בכותרתה של התערוכה בהיר לכולם שהעיסוק הוא בכוחן של המילים, ואכן דביר הוכיח שחמסה עשויה מפימו, שעליה מקושקש גיבוב גזעני, יכולה להוציא מדעתו לוחם משייטת 13. אני מאמין בדיון ציבורי, בדיאלוג, ואני מכבד דעות שונות משלי. הפעולה שעשה דביר חתרה תחת מטרתו, היא הפכה את החמסה לאיקונית".

חופש מחשבה

החמסות של וולינץ, יש להדגיש, הן רק חלק קטן בתערוכה הקבוצתית, שבה מציגים אמנים בולטים, כמו חתני פרס ישראל משה גרשוני ודוד טרטקובר, אבנר בר חמא, יורם קופרמינץ, דויד ריב, טובה לוטן, מיכה קירשנר ועוד. בין היצירות יש כאלה המעוררת שאלות ורגשות לא פשוטים. כך, למשל, שחזור עבודתו של גרשוני - כתובת קיר באדום השואלת "מי ציוני ומי לא", מוצג במקביל גם במוזיאון חשוב בברלין (בעברית). האמן ישראל רבינוביץ המציג בתערוכה "כתובות אש" הוא הזוכה הראשון בפרס היצירה הציונית שייסדה שרת התרבות היוצאת, לימור לבנת.

כפי שהחמסות הופכות מכלי של ברכה לקללה, באמצעות שיבוץ מילולי, כך גם כתובת האש המפויחת "ישראל", של רבינוביץ, יכולה להיראות כאיום פיזי, כדיוקן עצמי של האמן (ששמו ישראל) או כפשוטה: חלק ממנהג עממי של טקסי נוער וערכי מולדת.

"התערוכה מנסה להביא בדרך האמנות, את הקונפליקטים האקטואליים האזרחיים אשר קיבלו צורות ופנים חדשות בחודשים האחרונים", כותב אוצר התערוכה, האמן והמורה ליאב מזרחי.

"עם פרוץ מבצע 'צוק איתן' געשו הרשתות החברתיות, העיתונים, הבלוגים ומערכות נוספות והגדירו מחדש את השיח הישראלי. מושגים כגון: בוגדנות, לאומיות, שיתוף פעולה, זכויות אזרח, דמוקרטיה ופאשיזם - לבשו צורות חדשות של ביטוי מילולי ולעיתים פיזי".

התערוכה חונכת את חלל הגלריה החדשה של בית הספר לתרבות ואמנות של מכללת ספיר. המחשבה על תערוכה העוסקת בטקסט כחומר עבודה אמנותי נובעת ממיקום הגלריה בתוך ספריית הקמפוס.

ממכללת ספיר נמסר: "בחודשים האחרונים גועשת הרשת באלימות מילולית חסרת רסן, אזרחים מן השורה אינם עוצרים מבעדם לתקוף אזרחים לא מוכרים להם בשם חופש הביטוי ובעיקר בשם השמעת דעות שאינן לרוחם, ובכך עוסקת התערוכה - על חופש המחשבה, חופש הביטוי וכוחן של מילים לחולל שינוי תודעתי".