הכתמים שלא יורדים

הרבה מילים נשפכו בשבועות האחרונים על מח"ט גבעתי אל"מ עופר וינטר. כתבו שהוא כאילו ניסה לטייח ולהסתיר את העובדות הנוגעות לעבירות (הטרדות מיניות לכאורה) שמיוחסות למג"ד גדוד צבר של גבעתי. האשימו כאילו מסר נתונים לא נכונים בהקשר לכך - כלומר שיקר - לאלוף הפיקוד כשדיווח לו על הפרשה. ביקרו את העובדה שלא פנה בעצמו למצ"ח, לפרקליטות הצבאית וליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, כדי לדווח על התלונות בעניין, והסתפק רק בדיווח לאלוף פיקוד הדרום.

והנה אחרי כל המהומה בא הרמטכ"ל בני גנץ וסגר את הפרשה בנזיפה קלה של אלוף פיקוד הדרום באל"מ וינטר - נזיפה שהיא כמו זיכוי מלא מכל שורת ההאשמות שיוחסו לוינטר בעניין. במילים אחרות, גנץ קבע: לא היו דברים מעולם. לו היה ממש בהאשמות שפורסמו בקול תרועה רמה - זה לא היה מסתיים כפי שהסתיים.

מעבר לשיעור שלמדו בעניין בצה"ל, הפרשה משאירה הרבה שאלות פתוחות. דומה שלפני הכול היא צריכה להדאיג כל אחד מאיתנו.

דפוס הפעולה שהשתרש בקרבנו, שלפיו חשדות ראשוניות נגד אדם מפורסמות כהאשמות במשפט-שדה תקשורתי, בצורה המציגה את האדם כמי שכבר נגזר דינו, כאשר הלכה למעשה טרם הסתיימה אף הבדיקה בנוגע לאותן חשדות, שלא לומר שמועות - צריך להדאיג את כולנו.

היום הקורבן היה אל"מ וינטר. מחר זה יכול להיות את, אתה או המקורב אלינו. כך ראינו לנגד עיננו כיצד שמו הטוב של אל"מ וינטר נרמס ונטחן, למרות היותו חף מפשע. אך לא רק הוא נפגע מכך. הכתם דבק גם בבני משפחתו, שמאז פרסום הפרשה מצאו את עצמם במוקד תשומת-לב שלילית, ונאלצו להתמודד עם מבטים עוינים ברחוב ועם שאלות מביכות. מגיבור מלחמה הפך אל"מ וינטר לאדם ששמו נקשר בפרשה פלילית. החשדות שדבקו בו חתומות על מצחו כאות-קין ללא קשר לתוצאה היום.

פרשת וינטר היא רק סימפטום, מחר יהא זה קורבן אחר שישלם את מחיר האיוולת של מי שאצה לו הדרך לחרוץ את דינו של אדם חף מפשע, ולפגוע בשמו הטוב על לא עוול בכפו. שכן מדובר בפרסומים שהמיטו קלון עליו ועל בני משפחתו בטרם הוכחה אשמתו.

השאלה היא לא רק מי אשם בפארסה הזו. אמנם החשודה המיידית היא התקשורת, ששם התגלגל פרסום הפרשה, דרך מהדורות החדשות המרכזיות ובאותיות קידוש-לבנה בעיתונים הראשיים; השאלה שצריכה להישאל היא - כיצד פרטי הפרשה מגיעים לידי התקשורת?

קשה להתעלם מכך שבכל פעם שבה מתגלגלת חקירה שיש לה סממנים של סיפור שיכול להעסיק את התקשורת, או להאדיר את פועלם של גורמי החקירה, הדברים יוצאים מהר מאוד החוצה אל הכותרות של החדשות.

שם, במקום שבו מחליט מי שמחליט להדליף את הסיפורים האלה החוצה מסיבותיו המפוקפקות, נעוץ שורש הרע, רעה שאותה כדאי ורצוי לעקור.

טוב יעשו מקבלי ההחלטות אם יפעלו למגר את תופעת ההדלפות על הליכי חקירה, בצבא ובמשטרה כאחד, ויעשו כל מאמץ להתחקות אחר המדליפים. טוב יעשו אם ימצו את החקירה עד תום, יפעלו נגד הדלפות חסרות בסיס, בלי שמץ של הוכחה, ורק לאחר שיסיקו את המסקנות המתבקשות, יפנו לאמצעי התקשורת.

יותר מכך, ראוי לא לתת לחתול לשמור על השמנת, ולקבוע בחוק כי יחול איסור פרסום על הליכי חקירה מעין אלה, כל עוד לא הוגש כתב אישום.

אולי את השם הטוב של אל"מ וינטר ודומיו יהיה קשה להחזיר, גם לאחר המסקנות שהוסקו לטובתו; אבל חוק כזה עשוי למנוע את הפגיעה בשמם הטוב של חשודים בפרשיות עתידיות, שיתבררו כחפים מפשע.

■ הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין דן חי המתמחה בדיני תקשורת וטכנולוגיה, לרבות איסור לשון הרע.