סכנת הכחדה ממשית

אם גם אצלכם צמד המילים "צייד הצבאים" מתקשר אוטומטית לסצנה מסרט אמריקאי משנת 1978, בכיכובם של רוברט דה-נירו ומריל סטריפ, על מלחמת וייטנאם, כנראה אתם רציונליים, כמוני. כי מה הסיכויים שצייד צבאים אמיתי, על כל המשתמע מכך, יקבל משמעות ריאליסטית, ועוד במדינה כישראל, המקפידה להעלות את המודעות לשמירה על החי והטבע לתודעת שיא.

והנה, מתברר שישנם ציידים בישראל, באזור לכיש, שבמקום להסתפק בלראות את הסרט, הם חיים בסרט משלהם, וראו הוזהרתם, ספוילר: הסוף שלו אכזרי.

אותם ציידים המנתקים עצמם מ"זוטות" כגון סכנת הכחדה של בעלי-חיים מוגנים והחובה לשמור עליהם, מכתתים רגליהם לעבר מדברות לכיש בשעות שבהן אין מטיילים, עיניהם תרות ונשקם דרוך, כשהמטרה היא צבאים וכמה שיותר, בלי הפליה של גזע, גיל ומין. ככה זה כשהמחיר לצבי שלם מגיע ל-1,500 שקל, וכשעל שטח של דונמים רבים, אחראי פקח רשות אחד.

ב"חמש קם צייד, יצא את ביתו", ודרך את רובו. לא להאמין, אבל לא רק בשירו המופלא של אריאל זילבר, כי אם במציאות. וכשבמציאות, נוסיף על אותו פקח בודד המתפרס על שטח בלתי נדלה, גם ענישה מינימלית, מה הפלא שאותו צייד קם שוב ושוב?! כל בוקר מחדש.

על-פי החוק, ניתן להטיל קנס של עד 150 אלף שקל על ציד לא חוקי, אך בפועל הציידים שנתפסים ומגיעים למשפט, מקבלים לרוב קנס של כמה אלפים בודדים. המחסור באכיפה והקנס המגוחך שמקבלים אלו שכן עומדים למשפט, אינם מהווים הרתעה עבור הציידים, כיוון שהסיכון להיתפס ולאבד כמה אלפי שקלים, נמוך בהרבה מהמחיר שאותו הם יקבלו בשוטף עבור החיה שצדו.

בעולם כולו נותרו רק כ-3,000 צבאים ארץ-ישראליים, וכולם נמצאים בישראל. הזן הזה נמצא בסכנת הכחדה ממשית. אך את הצייד תאב הבצע, הנתון הדמוגרפי לא מעניין. הוא יבזוז ויקטול פריטים מכל הבא ליד, גם אם אלה הן נקבות הרות, שהן הסיכוי להמשך דור הצבאים הנדיר.

קשה להאמין שבמדינה מתקדמת כישראל מסתובבים במאה ה-21 ציידים עם נשק קטלני ורוצחים בעלי-חיים, פשוט בלתי-נתפס. הצבאים לעומת זאת כן נתפסים, נורים ונמכרים, דבר שבשגרה.

כ-3,000 צבאים ארץ-ישראליים חיים בארץ. זכות הנדידה והתרחבות המין שלהם נשללה מהם בעקבות צמצום שטחי המחיה הטבעיים בארץ, והכבישים סביב אזורי המחיה, שמקפחים ומקצרים את חייהם. המחשבה שבנוסף לכל אלו מסתובבים להם ציידים חדורי מטרה ומחסלים מדי יום את הצבאים היפהפיים ממש מקוממת.

על מדינת ישראל לעשות מעשה. ראשית, חייבים להגביר את האכיפה ולפעול ללכידת אותם ציידים לא-חוקיים. נוסף לפקחי רשות הטבע והגנים, יש מקום לפקחי משטרה שינקטו את כל האמצעים העומדים לרשותם למעצרם של אותם אנשים השולפים נשק ויורים במקומות שאינם מותרים.

על אגף ההסברה של הרשות להגביר את פעילויות ההסברה על חשיבות שמירת בעלי-החיים בטבע, ומניעת ציד באזורים החמים, ועל כל אלו יש לדרוש מבית-המשפט להיצמד לחוק, ולקנוס במלוא גובה הקנס את אותם ציידים עבריינים שבאופן עקבי חומקים מעונש. אולי אם הם יבינו שהם שמים כספם על קרן הצבי, הדבר יביא למיגור התופעה הסוריאליסטית-מזעזעת.