קללת המערך

אם תרצו, זהו פרק מיומנו האישי של פרסומאי מתוסכל. יותר נכון, זהו פרק מניסיונו העשיר של פרסומאי ותיק אשר ניהל בעבר תעמולת בחירות עבור כמה וכמה מפלגות. למה מתוסכל? כי עד היום אינני יודע איך לטפל ואיך לפצח את שם הקוד ומילת הקסם - "המערך". נדמה לי שאני יודע לנתח את התופעה, אך אינני בטוח שאני יודע איך למחוק אותה מהתודעה באופן סופי ומוחלט.

לכאורה, המותג "המערך" היה צריך להיעלם מעל פני האדמה לפני שנים רבות, שכן עשרות שנים מנסה מפלגת העבודה להיפטר מהמותג הזה, היא מנסה, והמותג הזה רודף אחריה.

כמעט בכל ערי השדה וערי הפיתוח, כמעט בכל כפר ומושב, שם "המערך" נישא כשם גנאי, כשם המסמל את כל הרע שעשו האשכנזים ליוצאי עדות המזרח. השם הזה, "המערך", ובניגון המאוד מסוים, הוא שם קוד המסמל את ההתנשאות האשכנזית כביכול כלפי אחינו הדפוקים. שם קוד להפליה ולקיפוח עדתי.

מעניין, שאת המנגינה המיוחדת הזאת הוביל הרבה שנים לא אחר מאשר מנהיג אשכנזי-"פולני" בכל רמ"ח איבריו, מנחם בגין. ואת המנגינה הזאת הוא ניגן בכל אסיפת בחירות ובכל מרכז ליכוד. היא הייתה מלווה בצלילים מרושעים ובהסתה עדתית; והיא הייתה כל-כך רועמת עד שחדרה לוורידים של רוב בני עדות המזרח ועברה מדור לדור.

והיו גם הקיבוצים, אלה הקורבנות שעליהם רכב בגין, ועל גבם הסית ונשא את נס הקיפוח העדתי, אלה הקיבוצים המתעשרים בעלי בריכות-השחייה. וגם את "הקיבוצים" הוא ניגן בניגון המאוד מיוחד. ניגונו של בגין. והיו לו ממשיכים למנחם בגין. דור אחרי דור של מנהיגים אשכנזים בעיקר, שהמשיכו לשאת את נס השנאה וההסתה.

ואת הקוד הזה ואת המנגינה הזאת אי אפשר היה להפסיק, והיא ממשיכה לעבוד שעות נוספות. והקוד הזה הפך למחלה גנטית העוברת בירושה מדור לדור. ואל המחלה הגנטית הזאת נוספה עוד גרורה. גרורת "השמאל". או כמו שאומרים הימנים, "הסמול". "הסמולנים האלה", בלשון רבים מהימין.

עכשיו תשמעו סיפור. סיפור המוכיח איך המחלה הזאת עבדה באופן קטלני: אחד משרי החינוך הטובים ביותר היה יוסי שריד. בזמנו הוא הבין שהדרך הכי אפקטיבית "לטפל" בש"ס היא להאריך את יום הלימודים של ילדי המצוקה עד שעות אחר-הצהריים המאוחרות, ואף להגיש להם ארוחה חמה בצהריים. שריד הספיק לבצע את התוכנית בכמה ערי פיתוח, עד שעסקני ש"ס תפסו את "המזימה הנוראית" של שר החינוך. ועוד לפני שירדו לחייו, הוא הספיק לטלפן אליי, והעריך בגאווה שההפתעה הגדולה בבחירות הבאות תהיה מרצ, שתקבל קולות רבים בערי הפיתוח. כך לפחות הבטיחו לו חגיגית מספר ראשי ערים שהעריכו את יוזמתו הברוכה.

לא נעים לי לספר את המשך הסיפור, כי תגובתי לדבריו הייתה קשה וצינית. "שריד", אמרתי לו, "אם תקבל בכל ערי הפיתוח גם יחד חצי-מנדט, תקרא לי ראובן אדלר". וכך היה. כי הטיעונים שלי כללו את כל המרכיבים של רשימה זו. ולחשוב שגם יוסי שריד, אחד מהחכמים באדם, נפל בפח וחשב שהוא, המייצג האולטימטיבי של "הסמול", יקבל קולות מ"קורבנות" המערך לדורותיהם.

נחזור להתחלה. אין לי מושג איך מטפלים במחלה גנטית העוברת מדור לדור. יש הטוענים שלפעמים המחלה הגנטית מדלגת על דור אחד, ומופיעה שוב כעבור דור אחד או שניים. אם כן, אני מגיע לעיקר. יש לי תחושה עמוקה שבבחירות האלה, "המערך" ייצא לחופשה. אני מרגיש את זה באוויר. נדמה לי שחלק ניכר מהציבור השבוי מפסיק לקנות את הסחורה. מה שהציבור הזה רוצה זה דירה בהישג יד וקוטג' לארוחה.

אם תוסיפו לזה את דמותו ההולכת ונשחקת של רה"מ בנימין נתניהו, את הבלופים, השטיקים והטריקים של פוליטיקאי המבקש לקנות את ליבם של הבוחרים בכל מחיר; אם תוסיפו לזה את התנהגותו המבישה בפריז ובוושינגטון - כל הסימנים האלה עובדים כנראה פחות על "קורבנות" המערך. איך אמר לי נהג הטקסי המיתולוגי, "הביבי הזה חושב שאנחנו מטומטמים. הפעם אני בוחר בבוז'י, אפילו אם הוא מהמערך".