מימון הבחירות: מיליונים נשפכים, והשועלים מחפשים פרצות

טובה גדולה עשה הליכוד לבוחר ב"פצצה" שהנחית בשאלת מקור הכספים והקשרים של תנועת V15 והקמפיין שלהם נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכן המהומה מיקדה את תשומת-הלב לעניין מימון המפלגות בתקופות פריימריז ומסע בחירות לכנסת.

אם המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג - ששתיקתו בפרשת העמותות של אהוד ברק תדבק בו לנצח - המציא פטנטים חדשים לעקיפת החוק, צריך לחשוף אותם מהר. וגם צריך לשאול: האם "ישראל היום", כטענת ח"כ איתן כבל, היא פטנט עולמי חדש לעקיפת חוקי המימון?

המיליונים נשפכים עכשיו במסע הבחירות, והשועלים מחפשים דרכים חדשות לעקיפת מגבלות החוק. מי זוכר את ח"כ איתן לבני ז"ל (אביה של ציפי), שזכה להוקרה מצדו של מנחם בגין בזכות האופן הנחוש שבו טיפל בבעיית חובות המפלגה שנבעו מהתנהגות לא אחראית בתקופות בחירות? לאחר שדמויות כמו בגין ולבני ירדו מהבמה, זינק הליכוד במהירות בכמה מדרגות שחיתות בזמן בחירות.

בכרוניקה הפלילית של מימון פריימריז ובחירות, הליכוד מחזיק בינתיים במקום ראשון ללא עוררין: פרשת החשבוניות הפיקטיביות עם אהוד אולמרט, שקיבל הערה חריפה בבית המשפט וניצל בעור שיניו מהרשעה פלילית בעקבות בחירות 1988; הפריימריז המושחתים בליכוד ב-1999 על רקע פרשת האי היווני; ואחר-כך שני המורשעים ח"כ נעמי בלומנטל ועמרי שרון, שנשכב על הגדר למען אביו.

רק לקראת סתיו 2015, כשיתפרסם דוח מבקר המדינה על מימון הבחירות - בפריימריז של המפלגות ובמערכת הבחירות לכנסת - נוכל לדעת מי עבר על החוק, מי רימה את מבקר המדינה בדיווח על הוצאותיו, האם הומצאו פטנטים חדשים לגיוס כספים שהם על גבול החוק ומעבר לו, ומיהן המפלגות שהזרימו את המיליונים שקיבלו מקופת הציבור לצינורות עלומים. כשיתפרסם דוח המבקר, נצקצק בלשון, אבל זה יהיה מאוחר מדי.

התמודדות פיקטיבית

דוח המבקר מעורר כמה שאלות: האם מבקר המדינה עוקב בזמן אמת אחרי המתמודדים בפריימריז ובמערכת הבחירות לכנסת - או שהביקורת נעשית בדיעבד ורק על יסוד הדוחות של המתמודדים והסיעות, שהמבקר מקבל לאחר שהסתיימו הבחירות? ואם המבקר אכן פועל בזמן אמת, אילו פעולות הוא מבצע, ומהם הקריטריונים לביקורת?

האם המבקר שם דגש, הן בביקורת בזמן אמת והן בעת בחינת הדוחות, על פעילות של מתמודדים ו/או סיעות שלגביהם היו בעבר דוחות חמורים במיוחד?

לאור הערותיו של מבקר המדינה על הבעייתיות של גיוס תרומות מתורמים שאינם תושבי ישראל, האם הוא מקדיש תשומת-לב מיוחדת למתמודדים שעיקר מימונם מגיע מתורמים מחו"ל? אם לשפוט על-פי קריטריון זה, טעונים תשומת-לב מיוחדת נפתלי בנט ומפלגת הבית היהודי שהוא עומד בראשה.

בפריימריז שהתקיימו לקראת בחירות 2015 לראשות מפלגת הבית היהודי, "התמודד" בנט נגד הרב שמעון אור, דמות שאינה מוכרת ושלא היה לה שום סיכוי מול בנט. יש כתבים פוליטיים שמגחכים וטוענים שהרב אור היה למעשה מתמודד-קש, והתמודדותו אפשרה - ואולי אף נועדה לכך - שבנט יוכל לגייס כספי תרומות שהחוק מאפשר במסגרת פריימריז.

בנט אכן גייס תרומות ל"התמודדות" מול שמעון אור, כולן מתורמים בחו"ל. עד כה ידוע על תרומות בסך כ-1.2 מיליון שקל. בנט עצמו הצהיר שהשקיע את הכסף שאסף בפרויקט האינטרנט והפייסבוק של מפלגת הבית היהודי, מה שמחזק את הטענה על הפיקטיביות של ה"התמודדות" בפריימריז של בנט מול שמעון אור.

בעלה של אשת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, קיבל גם הוא מאנשי עסקים בחו"ל סכום דומה כתרומות לקמפיין ההתמודדות שלו על ראשות המפלגה מול דני דנון. מדובר ב"התמודדות" שהייתה רק קצת פחות פיקטיבית מזו שהייתה בבית היהודי.

לאן נעלמו 10 מיליון שקל

בפריימריז הקודמים של הבית היהודי-המפד"ל, ב-2013 - אותם פריימריז שבהם התמודד בנט לראשונה וכבש את המפלגה - מצא מבקר המדינה כי בנט חרג בהרבה מתקרת ההוצאות המותרת בחוק. בנט היה מעורב באותם פריימריז באירוע חמור במיוחד: הוא שכר חוקר פרטי כדי שימצא לו חומרים מפלילים על ח"כ ניסן סלומינסקי, אחד המתמודדים בפריימריז.

אילו היה הדבר נודע בזמן אמת ולא באיחור גדול במסגרת דוח המבקר, היה בנט נקלע ל"בעיה משפחתית", על רקע "ברית האחים" שכרת עם יאיר לפיד באותו זמן. בהיסטוריית המפלגות יש רק מקרה אחד שבו נודע על הפעלת חוקר פרטי נגד יריב פוליטי - בשנת 2003, יוסף פריצקי, שר התשתיות אז מטעם מפלגת שינוי, ביקש מחוקר פרטי למצוא לו חומרים מפלילים על חבר מפלגתו אברהם פורז. טומי לפיד ז"ל, אביו של יאיר לפיד (ומכאן שהוא "אב וירטואלי" של האח בנט), העיף את פריצקי מהמפלגה וסילק אותו מהמערכת הפוליטית לדיראון עולם.

כשבנט נתפס עם החוקר הפרטי שלו, הוא לא התנצל אלא טען בתקיפות שלא דיווח על התשלום לחוקר הפרטי כי בעצם מדובר בהוצאה מפלגתית, למען המטרה הנעלה של "שמירת טוהר המידות בפריימריז של הבית היהודי-המפד"ל". המבקר דחה את הטענה של בנט והטיל עליו קנס חסר תקדים של 65 אלף שקל.

באותם פריימריז של 2013 רשמה מפלגת הבית היהודי שיא נוסף: מחצית מהמתמודדים, ובהם חברי הכנסת איילת שקד, יוני שטבון ושולי מועלם, מסרו דיווח לא אמיתי למבקר המדינה על הוצאותיהם - ונקנסו.

אבל שיא השיאים של מפלגת הבית היהודי היה בבחירות לכנסת של 2013. המפלגה, בראשות בנט, הסתירה ממבקר המדינה הוצאות בחירות בסך כ-10 מיליון שקל. 10 מיליון שקל נעלמו בצנרת מסתורית, בלי עקבות. זה היה אירוע חסר תקדים בתולדות מימון המפלגות בישראל. הקנס היה מגוחך - 380 אלף שקל.

"בהתאם לנסיבות הספציפיות"

ההיסטוריה של בנט ושל הבית היהודי במימון הפריימריז והבחירות לכנסת ב-2013 מעמידה את בנט ומפלגתו במקום הראשון ברשימת הטעונים תשומת-לב מיוחדת בבחירות 2015, וזה מחזיר אותנו לשאלות שהצגנו על אופן פעולתו של מבקר המדינה במהלך הבחירות: האם הוא עוקב בזמן אמת אחרי המתמודדים או שהוא מסתמך רק על דוחות בדיעבד?

הפנינו את השאלות הללו למבקר המדינה, יוסף שפירא, וזו התגובה שנמסרה מטעמו: "משרד מבקר המדינה עורך ביקורת על חשבונות המועמדים בבחירות המקדימות הן על סמך הדוחות הכספיים והאסמכתאות המוגשים למשרדנו, הן על סמך מידע אחר שנאסף בזמן מערכת הבחירות. הביקורת נעשית על-פי אמות-מידה קבועות בהתאם להוראות החוק ולהנחיות מבקר המדינה ובהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מועמד".