"המלחמה" בהון השחור

קריאת המצעים הכלכליים שפרסמו מפלגות השמאל והמרכז בשבועיים האחרונים מעלה תהייה משמעותית - המספרים. הם פשוט לא מתחברים. טור העלויות הולך ומתארך, אך מנגד טור ההכנסות - הוא נותר קצר, קצר מדי. ברוכים הבאים לבחירות 2015: לא עוד "איפה הכסף" - אלא "מאיפה הכסף".

מבט על שורת הרפורמות הכלכליות והתוכניות במצעים מראה רשימות, מרשימות יותר או פחות, המתארכות ומבטיחות שלל הבטחות. הכוונות טובות, המטרה ראויה, וראוי לברך על המצעים המפורטים. אלא שעם התקדמות המודעות הציבורית, מותר לנו לצפות לשיח בחירות מעמיק יותר גם בגרף העלויות. מה הם המקורות התקציביים שיאפשרו את הרפורמות, ומאיפה יגיע המימון לתוכניות המפליגות לשיפור חיינו? כאן ההתייחסות קיימת - אך דלה בהרבה.

אחת ממילות הקסם החדשות, לצד מושגים כמו "הסרת חסמים", "פירוק מונופולים" ו"עידוד צמיחה", היא "מלחמה בהון השחור". בדומה ל"מיסוי משאבי הטבע" של הבחירות הקודמות, הפך הכשל בטיפול הממשלה בהון השחור לתשובה האוטומטית והקלה של הפוליטיקאים לציון מקור תקציבי אפשרי לתוכניותיהם.

טרנד חדש נולד על כנפי תשומת-הלב העולמית לנושא ודוח חריף אחד של מבקר המדינה. אך איך בכלל נלחמים בהון השחור, וכמה כסף נוסף מסתתר תחת הסעיף העלום הזה? על זה לא מתחייבים. הבון-טון המסויג נע סביב תוספת גבייה של 2-3 מיליארד שקל בשנה; אחרים רוכבים על הסעיף הזה כדי להפליג למחוזות רחוקים אף יותר.

הדיון על היקף ההון השחור בישראל הוא בור שחור בפני עצמו. הפער בין ההערכות השונות הוא משמעותי - רק בשנה שעברה העריכו חברים ב"ועדת לוקר" (למלחמה בהון השחור ובפשיעה כלכלית) את היקף ההון השחור בישראל ב-22%-23% מהתמ"ג, בין 190-230 מיליארד שקל בהון שחור מדי שנה, ואובדן הכנסות למשק בסכומים בלתי נתפסים של 40-50 מיליארד שקל מדי שנה.

הערכות אחרות, דוגמת אלה של ארגון ה-OECD, מדברות על היקפים נמוכים יותר, של 70-100 מיליארד מהתמ"ג. כך או כך, מדובר בסכומי-עתק יחסית למקורות גבייה אפשריים אחרים לתקציב המדינה.

יחסית להיקפים כאלה, שיפור הגבייה ב-2 מיליארד שקל בשנה אמור להיות כביכול משימה ריאלית. עם זאת, העניין הזה מורכב יותר: שיפור יכולות הגבייה והאכיפה של רשות המסים דורש כמה צעדים שפוליטיקאים ורגולטורים ישראלים די מתעבים - החלטות ביצועיות גדולות ומורכבות, שכוללות העברות תקציבים ממקום למקום, והשקעה כספית ראשונית שתיזקף ראשית לטור החובות בטווח הקצר, שעל-פיו הם נמדדים.

הצעד הבסיסי החשוב והיעיל ביותר - הגדלת תקנים דרסטית ברשות המסים והקשחה מאסיבית של האכיפה, דורש השקעה תקציבית ראשונית שצריכה לבוא על חשבון הוצאה אחרת בתקציב. אבל מאחורי אותה הוצאה אחרת - כל הוצאה - עומדת קבוצת לחץ חזקה יותר שתדאג לשמור על התקציב שלה גם בשנה הבאה.

הצעד השני, החלת חובת דיווח כללית במשק, כלומר, מעבר לשיטת גביית המס האמריקאית המוכיחה עצמה כבר שנים בשיעורי הון שחור מהנמוכים בעולם. רפורמה כזאת דורשת עבודת-מטה מורכבת, היבטים משפטיים מורכבים ושיתוף-פעולה נרחב בין כמה גופי ממשלה. היא גם כרוכה בשינוי תודעתי מאסיבי של תפיסת גביית המס בישראל, גם על-ידי הציבור. מדובר במהלך לא פשוט, מאתגר, אבל מאוד כדאי בטווח הארוך. עד כה לא שמענו שהפוליטיקאים מדברים על זה.

האמת היא שמדיניות אמיצה ונכונה בנושא ההון השחור יכולה להביא לגביית מס גבוהה הרבה יותר מזו המצוינת בהצהרות המפלגות. תוספת גבייה של 10-15 מיליארד שקל בשנה, תוך כמה שנים אינה בשמיים. זה כרוך אמנם בעצבי ברזל, בעיקשות, בהתמדה, ובביצוע שינויים ביורוקרטיים לא קלים. אך זה אפשרי.

היקפי ההון השחור בארה"ב, העומדים על 9% בלבד, מוכיחים את המספרים האלה. סכום גבייה עודף של 15 מיליארד שקל מדי שנה, בניגוד לסכומים המדוברים כעת (3 מיליארד בשנה), עשוי להיות שובר שוויון כלכלי אמיתי.

בניהול נכון, הוא יוכל לשמש כמקור לביצוע רפורמות מבניות הכרחיות, ואף לסייע להקל את ביצוע הצעד הנדרש להאצת הצמיחה במשק ושיפור גביית המס - הורדת שיעורי המס בישראל. הצעד המתבקש מהגדלת היקפי הכסף הפנוי לצריכה אזרחית, אשר יכול לסייע להוציא את ישראל מהמיתון המזדחל של השנים האחרונות יותר מכל מהלך אחר, כרוך יד ביד הן בהורדת המסים הישירים, הן בשינוי שיטת גביית המס, והן במלחמה אקטיבית בהון השחור.

המלחמה בהון השחור אינה מושג מופשט ובלתי מושג, אבל היא דורשת יותר מסיסמאות. ראוי שהפוליטיקאים שאימצו את הנושא לחיקם ילמדו אותו יותר לעומקו, ויממשו את הפוטנציאל האדיר הטמון בו. זאת, למען האצת הצמיחה במשק ושיפור הרווחה הכלכלית של אזרחי ישראל.

■ הכותב, רואה חשבון ומשפטן, הוא יו"ר פירמת בייקר-טילי-ישראל ומרצה בכיר במכללה למינהל.