אם זה היה תלוי בו, הראיון עם איתן אייזנברג, הגיאולוג הראשי ובעל מניות ברציו , היה נסוב רובו ככולו על מאובנים ומינרלים. את הפוליטיקה והכלכלה הוא היה מעדיף להשאיר לפוליטיקאים ולכלכלנים. אבל בסופו של דבר, לא רק שדיבר בלהט על ניסיונות המדינה לשבור את מונופול הגז, אלא שגם בחר להמחיש את דבריו בדימויים שלקוחים מעולם שונה בתכלית מתחומי הגיאולוגיה.
"ככל שהזמן חולף, 'לוויתן' זה כמו מלפפונים במרתף של חנות הירקות", הוא אומר ביחס להחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, לדחות את הדיון בנושא עד אחרי הקמת הממשלה. הנמשל ברור למדי: אחרי שורה של החלטות מצד המדינה, שמשקפות חוסר עקביות, ההחלטה הזאת תביא לעיכוב נוסף של פיתוח מאגר "לוויתן", שבו שותפה רציו יחד עם נובל אנרג'י ועם דלק.
"הפוליטיקאים משתמשים בנושא הגז כדי להכות זה את זה, אבל העולם לא מחכה לנו", אומר אייזנברג. "מאז שמצאנו את 'לוויתן' מצאו במוזמביק שדות בסדר גודל של פי עשרה משלנו; ובארצות הברית התפתחה תעשייה של גז מפצלי שמן, מה שהביא לכך שהרזרבות של הגז ושל הנפט שלהם גדלו עד כדי כך שהם הפכו להיות יצואני פחם; ביפן לומדים היום לפתח גז מהידראטים (סוג של מתאן הנמצא בעומקים רדודים יחסית בים, ה' מ'); ובמצרים נפתח השוק. כשנגיע לשוק עם הגז מ'לוויתן', כבר לא יהיה שוק".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
