תפסיקו להיות אנטי-חרדים: קצבאות הילדים בישראל הן מהנמוכות בעולם גם אבסולוטית וגם ביחס לתוצר

סחטנות, כניעה, אינטרסים מפלגתיים, דרישות סקטוריאליות - אלה הן רק חלק מהמילים השגורות שמלוות את השיח הציבורי והתקשורתי הנוגע למו"מ הקואליציוני בין הליכוד לש"ס ויהדות התורה.

"החרדים דורשים מיליארדים", זעקו הכותרות בימים האחרונים, אף שהדרישות הנוגעות לסקטור החרדי לבדו מוערכות בכ-500 מיליון שקל "בלבד" (בעיקר תקציבים לישיבות). יתר הדרישות של הסיעות החרדיות אכן עולות מיליארדים, אבל הן הרבה יותר אוניברסליות מאשר סקטוריאליות: פטור ממע"מ על מוצרי יסוד; המשך הרפורמה בבריאות השן שתעניק טיפולי שיניים משמרים גם לילדים בני 12-18; ביטוח סיעודי ממלכתי; העלאה נוספת בשכר המינימום (דרישה שכנראה תתייתר לאור ההסכמה החדשה בין ההסתדרות למעסיקים); הגדלת ההיצע של הדיור הציבורי והחזרת קצבאות הילדים לרמתן ערב כניסתו של יאיר לפיד למשרד האוצר בשנת 2013.

הזיהוי האוטומטי של קצבאות הילדים עם המפלגות החרדיות נובע הן מהעובדה שהחרדים הם שהובילו מאז ומתמיד את המאבק למען הגדלת (או לפחות שימור) הקצבאות, והן מניסיון מכוון לצרוב בתודעה הציבורית שהנהנים היחידים או העיקריים מקצבאות הילדים הם החרדים. את הניסיון הזה הובילו מפלגות שניסו לצמצם את השיח הציבורי לכדי "חילונים מול חרדים" כמו מפלגת "שינוי" בעבר ו"יש עתיד" בהווה, בצד אנשי משרד האוצר שראו בכך הזדמנות לצמצם את תשלומי ההעברה הכבדים לביטוח הלאומי.

הבעיה מתחילה כשהניסיון הזה פוגש את המציאות: על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, כ-82% מהנהנים מקצבאות ילדים הם משפחות עם עד 3 ילדים בלבד. למעשה, משפחות עם 5 ילדים מהוות 4% בסך הכול, משפחות עם 6 ילדים מהוות 2.1% ואילו משפחות עם 7 ילדים ומעלה מהוות 2.3% מהמשפחות בלבד. במילים אחרות, מי שביקש לצייר תמונה של "אנחנו" מול "הם", התעלם מהעובדה שקצבאות הילדים הם בעיקר "שלנו", של כולנו.

למעשה, קצבאות הילדים בישראל נמוכות ביחס למרבית המדינות המפותחות ובעיקר ביחס למדינות מערב אירופה, זאת אפילו לפני הפחתת הקצבאות על ידי ממשלת נתניהו-לפיד. ברוב המדינות, כפי שהיה נהוג גם בישראל עד כהונתו של לפיד כשר האוצר, הקצבאות הולכות וגדלות ככל שמספר הילדים במשפחה גדול יותר. בחלק מהמדינות, בהן גם צרפת, הקצבה גדלה בגיל הנעורים. והנה כמה מהמספרים: בעוד שהקצבה בישראל עומדת כיום על 140 שקל לילד שהם 32 אירו (לפני המהלך של לפיד עמדה הקצבה הממוצעת על 46 אירו), הקצבה בצרפת עומדת על 113-170 אירו; באירלנד 166 אירו; בגרמניה 164 אירו; באוסטריה 105 אירו לפחות; בפינלנד 100 אירו לפחות ובשוודיה 98 אירו (לעומת 105-210 אירו בעבר).

עכשיו צריך לסמן לכאורה כוכבית: שיעור הילודה באירופה נמוך מאוד ביחס לישראל ולכן בחלק ממדינות אירופה קצבאות הילדים גבוהות במכוון כדי לעודד ילודה. מנגד, יש מקום לכוכבית נוספת שמסייגת את זו הקודמת: תשלומי קצבאות הילדים בארץ נמוכים בהשוואה בינלאומית גם ביחס לתוצר - כלומר הקצבאות בישראל נמוכות, נקודה. על פי ההשוואות של הביטוח הלאומי, הדבר נכון גם בנוגע לקצבאות הזקנה, הנכות, האבטלה והבטחת ההכנסה. ככלל, וגם זה מכניס מעט לפרופורציה, מסתבר כי קצבאות הילדים מהוות 11% בלבד מסך התשלומים בגין קצבאות הביטוח הלאומי.

סקירה שערך ד"ר דניאל גוטליב, סמנכ"ל תכנון ומחקר במוסד לביטוח לאומי, מגלה כי 37% מסך תשלומי הביטוח הלאומי הם על קצבת זקנה ושארים; 19% על נכות כללית; 8% לחד-הוריות; 8% לסיעוד ואחרים; 7% לנפגעי עברה; 4% לדמי אבטלה; 4% להבטחת הכנסה; ו-2% לשירות מילואים. ד"ר גוטליב מסביר כי קצבאות הילדים, בדומה לקצבאות הזקנה, הינן קצבאות אוניברסליות - כאלה שמהוות "מעין רשת ביטחון סוציאלית בסיסית לכל אדם באשר הוא, ללא תלות במבחן הכנסה או ביכולת השתכרות". לדבריו, "הירידה במשקל הקצבאות ביחס לתוצר הייתה דרמטיתבמיוחד בקצבאות האוניברסליות, שמהוות כלי חשוב לצמצום ממדי האי-שוויון ועוני בחברה, שבהן ישראל ניצבת בראש המדינות המפותחות - במובן השלילי".

אלה הקוראים היום לראש הממשלה בנימין נתניהו "לא להיכנע לחרדים", טוענים כי הקיצוץ החד בקצבאות הילדים שהוביל נתניהו כשר האוצר בשנת 2003, הוא שבלם את הגידול בעוני והכניס יותר חרדים למעגל העבודה. בפועל, מחקרים של המוסד לביטוח לאומי ובנק ישראל הצביעו על ירידה שולית בשיעור הילודה מאז הקיצוץ ההוא ועלייה מתונה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה בקרב גברים חרדים ונשים ערביות, אולם באותה נשימה ציינו החוקרים כי לא ניתן לייחס את הממצאים האלה לעצם הקיצוץ בקצבאות - אלא ייתכן מאוד כי הדבר נבע מהמשך מגמת העלייה בהשכלה, תהליכים תרבותיים שהגבירו את הלגיטימציה לשני מפרנסים במשק הבית, בניית מעונות יום לילדים ועוד.

ככלל, בניגוד למצב בשנת 2003 אז קצבת הילדים עבור הילד הרביעי ומעלה עמדה על מעל 500 שקל ובפירוש היוותה הטבה לחרדים עם תמריץ שלילי ליציאה לעבודה, הרי לא כך מבנה הקצבאות בשנת 2012 שאותו מבקשים כעת החרדים לאמץ מחדש. במבנה המדובר הקצבה עבור הילד הראשון עומדת על 175 שקל בחודש, עבור הילד הרביעי על 265 שקל ועבור הילד החמישי חוזרת לכדי 175 שקל. סכומים אלה נמוכים מאוד בהשוואה בינלאומית ואין בהם כדי להוות תמריץ שלילי. הקיצוץ שהוביל לפיד, אם כן, בשונה מהקיצוץ שהוביל נתניהו בשנת 2003, פגע בכלל המשפחות ולא היווה בשום דרך תמרוץ חיובי כלשהו.

וזה אולי המסר החשוב ביותר שצריך להישמע: שילוב גברים חרדים ונשים ערביות בשוק העבודה מצריך פחות מקל והרבה יותר גזר. זה אומר העמקת לימודי הליבה באמצעות תמרוץ כלכלי ואכיפה יעילה, בנייה וסבסוד של מעונות יום במגזרים הרלוונטיים, שיפור תשתיות התחבורה והנגישות למוקדי תעסוקה, תמרוץ נוסף למעסיקים שייקלטו חרדים ובני מיעוטים ועידוד תוכניות לימוד מיוחדות והכשרות מקצועיות במוסדות להשכלה גבוהה. ייתכן מאוד שגם יאיר לפיד יודע כי זה המפתח לשינוי אמיתי, אבל אפשר גם להניח שבכל זאת הגדלת הקצבאות תוצג על ידו כמעשה שחיתות שלא יעשה. העובדות, גם בפוליטיקה החדשה, פחות חשובות.

 ילדים בסיכון לעוני

 קצבאות ילדים במדינות המפותחות