עוד בלון ניסוי

אל קלחת בלוני הניסוי הכלכליים, ההולכת להמשיך לבעבע ולרתוח עד לאישור תקציב המדינה וחוק ההסדרים, הצטרף לאחרונה בלון ניסוי חדש-ישן - הצהרתו של שר האוצר המיועד, משה כחלון, כי הוא תומך בגיבוש מחדש של מס ירושה בישראל. הנושא אינו חדש ועושה רושם כי הוא צף לדיון ציבורי בכל דיוני תקציב או מינוי ממשלה חדשה. עם זאת, נראה כי דמותו והצהרותיו של שר האוצר המיועד והשתנות השיח הכלכלי-חברתי בישראל, הופכות את הדיון בנושא לרלבנטי וטעון יותר מאשר בעבר, ומציפות מספר סוגיות כלכליות-משקיות וחברתיות שכדאי להאיר אותן.

מס ירושה, המוטל על כספים ונכסים העוברים בירושה לאחר מותו של אדם אהוב, מונהג כיום במספר מדינות בעולם, ביניהן צרפת וארה"ב. נזכיר, כי מס כזה היה מונהג גם בישראל עד שנת 1981. מדוע בעצם יש להטיל מס על מתנה שהוריש לנו במותו אדם אהוב? האם גם בסיטואציה אינטימית כזו, בבקשתו האחרונה של המנוח להעביר את רכושו האישי - שעליו עמל באופן חוקי, וגם שילם עליו מסים כדין - לילידיו או לאהוביו, צריכה המדינה להתערב ולנכס לעצמה חלק מהעיזבון?

קשה לבטל הרציונל העומד מאחורי הטלת מס כזה - תפיסת הצדק החלוקתי, תחת יחסיות המשיתה את מס העיזבון רק על בעלי אמצעי ממון ורכוש גבוהים בהרבה מהממוצע, בשיעור נמוך, היא ראויה. הפערים החברתיים-כלכליים בישראל ידועים ומורגשים, ומטרת מס הירושה היא להסיט מעט מן ההון העובר בירושה, ולא מעמל, מהאלפיון העליון אל טובת הכלל.

למרות זאת, מס ירושה הוא מס לא נכון. לא תחת טיעוני צדק חלוקתי, אלא עקב חוסר יכולתו להיות אפקטיבי מבחינת גביית המס במדינות קטנות דוגמת ישראל (השפעתו עשויה להיות אפילו שלילית בהיבט זה) ובשל ההשלכות החברתיות החמורות של מס זה על המרקם המשפחתי של הפרט.

גם אם נשים בצד לרגע את העובדה כי מס העיזבון הוא מס כפול (שהרי כבר שולמו על ההון והרכוש מסי קנייה, הכנסה ומסים נוספים על-ידי המנוח), מדובר בהתערבות בוטה מדי של המדינה במערכות יחסים פרטיות ומשפחתיות של אזרחיה. הכנסת שיקולי מס לירושה מייצרת מתחים וסכסוכים אדירים בין בני-זוג ובין ילדיהם סביב אופן חלוקת הנכסים המשפחתיים טרם מימוש צוואה. היא לוקחת מערכות יחסים ברמה הבינאישית-משפחתית - בין בעל לאשתו, בין בעל לילדיו, בין האישה לילדיה - והופכת אותן למערכות יחסים ברמה העסקית. וזה לא עניין של מה בכך.

גם מבחינה כלכלית וגם בהיבטי גביית המס, מס ירושה עשוי לגרום ליותר נזק מאשר לתועלת: במדינת ישראל נטל המס הישיר הוא מהגבוהים בעולם. האזרחים הישראלים עייפו מנטל המס הגבוה. בעלי נכסים בהיקפים המדוברים, של הון ורכוש בשווי 10 מיליון שקלים ויותר, לא יקבלו את גזירת המס בחיבוק ידיים. רבים מהם יעבירו את הונם ואת מרכז חייהם למדינות אחרות. אחרים ימצאו דרכים יצירתיות להימנע מתשלום המס - בין אם בהעברת רכוש כמתנות לילדיהם בעודם בחיים, בין אם בהגדלת היקפי ההון השחור. בהתאם לכך, מס ירושה דורש שורה של צעדים משלימים ממשרד האוצר ומרשות המסים על-מנת להיות אפקטיבי ולו במעט, צעדים אשר ספק גדול אם יוכלו להתבצע.

בסופו של יום, יישום צעד זה, גם אם הוא יבוצע תוך השלמת צעדים משלימים ובכפוף להגברת אפקטיביות האכיפה של רשות המסים וסגירת פרצות מס, עשוי לייצר בסבירות גבוהה אפקט שבו רב הנזק על התועלת. כלומר, זהו אולי צעד מוצדק מבחינה כלכלית-חברתית ומבחינת סדר העדיפויות של מקורות גביית מס פוטנציאלים חדשים לתקציב המדינה, אך הכאוס שהוא ייצור בסופו של דבר לא יביא לגביית מס משמעותית, ודאי לא בהיקפים הנזרקים כיום לחלל האוויר (2 מיליארד שקלים בשנה), ונזקיו הכלכליים הנלווים, דוגמת עזיבת הון ואנשים מוכשרים נוספים מעבר לים, יהיו גבוהים מהתועלות.

גם אם אין מנוס ויש להגדיל את נטל המס, טענה שאינה מובנת מאליה בלשון המעטה, ישנם צעדי גבייה דיפרנציאליים יעילים ואפקטיביים יותר מהטלת מס ירושה.

הכותב, רו"ח ומשפטן, הוא יו"ר פירמת בייקר טילי ישראל ומרצה בכיר במכללה למנהל