סיר לחץ

האגדה מספרת שאיכות הסירים של חברת סולתם הייתה בעוכריה: הם היו איכותיים כל כך שאנשים לא מיהרו להחליפם בחדשים וזה פגע במכירות. דוד ליברמן, 72, הבעלים הנוכחי של המותג, מאשש את האגדה: "עד היום זה במידה מסוימת בעוכרינו", הוא אומר וממחיש זאת בדוגמה הבאה: "לפני כשנה וחצי נכנסה למשרד ינו במושב ברקת אישה שרצתה לחדש שמונה סירים. כשראיתי אותם חשבתי שמדובר בסירים בני חמש שנים, אבל היא אמרה לי: 'אדוני על מה אתה מדבר, הסירים האלה אצלי כבר 30 שנה'. כן, עד היום יש לנו בעיה עם זה".

המותג הוותיק סולתם - שנוסד בשנת 1950 על ידי סולל בונה, חברת תמפלה הפינית ושלמה זבלודוביץ' (אביו של פויו זבלודוביץ', בעליה של קבוצת טמרס המתגורר באנגליה), הוא כבר כמה וכמה שנים לא רק סולתם, אלא סולתם רדד, לאחר שבשנת 2011 רכש

ליברמן את פעילות הסירים של סולתם מאנשי העסקים רוני נפתלי ומיקו גילת (את פעילות הנשק של סולתם, השניים מכרו לאלביט מערכות). ליברמן הוא נצר למפעל הוותיק רדד, שנולד אף הוא עם המדינה. בעקבות המיזוג, שונה שם החברה מ"רדד" ל"סולתם רדד".

חמיו של ליברמן ומייסד רדד, משה קליגרמן, עלה לארץ ב-1939. "הוא היה צורף במקצועו וחיפש ממה להתפרנס. הוא פתח חנות צורפות קטנה ברחוב אלנבי בתל-אביב, ויותר מאוחר, ב-1947, הקים מפעל לכלי כסף ברח' סוקולוב חולון, שעבר בשנת 1950 לייצר במפעל גדול יותר ברחוב תובל ברמת-גן", מספר ליברמן. עוד הוא מספר, שבראשית הדרך הודפסו שם מטבעות כמו חצי לירה ולירה.

לדבריו, הנירוסטה שנכנסה לאופנה באותם ימים, הקפיצה את המכירות. "מגוון המוצרים התרחב בזכות הנירוסטה, ו-30% מהסחורה יוצאה לארה"ב ולאנגליה". בשנת 1987 הלך לעולמו קליגרמן והמפעל עבר לניהולו של ליברמן, העושה זאת עד היום.

איך העסק שרד כל השנים?

דוד ליברמן: "בזכות ניהול נכון וראיית הנולד. כשראינו שהתחרות בעולם הולכת וגוברת ושהייצור בארץ נעשה לא כדאי עד בלתי אפשרי בשל עלויות ייצור גבוהות - החלטנו לסגור את פעילות הייצור בארץ ולהתמקד בייבוא ובשיווק, כולל פתיחת רשת חנויות קמעונאיות בפריסה ארצית. העסק שרד גם הודות לכך ששמנו את כל יהבנו על מיתוג במסגרתו רכשנו את המותג סולתם ואיחדנו אותו עם מותג הבית, רדד".

מי היו הבעלים לאורך השנים?

"בתחילה היה למשה קליגרמן שותף, יעקב לוינסון, אך משנת 1950 קליגרמן הפך בעלים יחיד לאחר ששותפו, טייס בחיל האוויר, נהרג בתאונת טיסה. בהמשך הבעלות עברה לבתו וחתנו של המייסד - אמירה ודוד ליברמן".

אילו נקודות משבר חוותה החברה במהלך השנים?

"בשנת 1980 קנינו את 'תעשיות סכו"ם ישראליות', חברה מתחרה לנו. מיזגנו אותה עם רדד והעתקנו את כל הפעילות הממוזגת לדימונה. המפעל עבד יפה וייצא 40% מהסחורה לארה"ב, אנגליה ודרום אפריקה. הכול עבד, עד שבתחילת שנות התשעים השמים נפתחו ליבוא סיני שנתן לנו מכה קשה. לא החזקנו מעמד ונאלצנו לסגור את המפעל ולשלוח הביתה 140 עובדים. סגירת המפעל הייתה משבר גדול מאוד. חוויה איומה, מטלטלת ולא פשוטה, לא כלכלית ולא אנושית. סיר לחץ במלוא מובן המילה. אבל לא הייתה לנו ברירה. זה היה צעד הכרחי ובלתי נמנע. כשאני שומע היום על מפעלים שנסגרים ליבי יוצא אליהם, גם אם הסיבה מוצדקת והכרחית. היום אנחנו מפתחים בארץ ומייצרים את הסירים למשל בטורקיה".

מהי נוסחת ההצלחה?

"גמישות בקבלת החלטות, כפי שעשינו למשל בהחלטה להפוך מיצרן ליבואן. לא דחינו את הקץ והלכנו בכיוון הזה בהקדם האפשרי ועם כל הכאב שבדבר. עם כל הצניעות - אין היום בית, שגרירות או בית מלון בישראל שהמוצרים שלנו לא שם. הסירים, הסכו"ם ושאר המוצרים שלנו פופולריים מאוד. דבר טוב נוסף שעשינו הוא התמקדות בשיווק ישיר ללקוח הקצה. יש לנו היום 20 אלף חברי מועדון שנהנים משירות מצוין וממוצרים עם אחריות לכל החיים. לפעמים זה מתנקם בנו, אבל אנחנו מוכנים לספוג את זה".

יש לך טיפים להישרדות?

"להיות ערניים לכל מה שקורה בשוק - הן מבחינת מתחרים והן מבחינת דרישות הצרכן; להיות מעודכנים - יצירתיות לא פחות חשובה כאן; להיות קשובים ללקוחות ולשמר אותם בשירות טוב ואמין"; והכי חשוב, לא להגיד יש לי מותג מנצח ולשבת בבית".

איפה אתם רואים את החברה ביום העצמאות בעוד עשור?

"פרוסה עם חנויות בכל רחבי הארץ ועם מגוון מוצרים גדול יותר תוך שמירה על איכות ושירות".

סולתם-רדד

הקמה: 1946 כתובת הקמה: חנות באלנבי כתובת נוכחית: אזור התעשייה יהלום, ברקת בעלים מקורי: משה קליגרמן. כיום - אמירה ודוד ליברמן פיסת היסטוריה: המפעל נסגר בתחילת שנות ה-90 בשל הייבוא מסין