מסים מתפוצצים בשמים

יום העצמאות 2015 נחגג אתמול ברחבי הארץ במופעים מושקעים של אמנים מן השורה הראשונה ומטחים של זיקוקין די-נור. בזמן שמרביתנו חגגנו ונהננו, אני צפיתי ברגשות מעורבים בכספי המיסים שלנו מתפוצצים בשמיים לאלפי רסיסים קטנים וזוהרים. מה שעבר במוחי הקודח היה - כמה זה עולה לנו בעצם, ולכמה משפחות היה אפשר לסייע ברסיסים הללו.

מנתונים שהוציאה באפריל 2012 חטיבת יבואני הזיקוקים באיגוד לשכות המסחר, היקף מכירות הזיקוקים לרשויות המקומיות ביום העצמאות באותה שנה עמד על כ-2.4 מיליון שקל. מנתונים נוספים שהוציאה אז החטיבה עולה עוד כי מכירות הזיקוקים ביום העצמאות דאז היווה כ-60% מסך המחזור השנתי בענף, שעמד בשנת 2012 על כ-8 מיליון שקל, זאת בהשוואה ל-16 מיליון שקל שנה לפני כן.

הנתונים הללו מצביעים על ירידה במכירות הזיקוקים לעיריות, אך לא מתוך מחשבה על חסכון או ניצול יעיל יותר של כספי המיסים, רחמנא ליצלן, אלא מסיבה גשמית הרבה יותר - תקנות הרעש של המשרד להגנת הסביבה. ועדיין, היקף הירידה בעלויות אינו מספק.

בנוסף לכספי הציבור שמתנפצים על זיקוקים לעבר הכוכבים, ישנה גם עלות הכוכבים האנושיים, אלו שזורחים ביום העצמאות על הבמה המרכזית. על פי הפרסומים בשנים קודמות, אמנים מפורסמים גרפו סכומי שיא עבור הופעה של פחות משעה: יהודה פוליקר קיבל כ-165 אלף שקל בשנה שעברה עבור הופעתו בקריית ים, והשנה משה פרץ סגר לעצמו סכום שיא של כ-170 אלף שקל, עבור כל הופעה, והם לגמרי לא היחידים. אייל גולן רושם "עליית שכר" מכובדת - מ-127 אלף שקל בשנה שעברה ל-160 אלף השנה. שרית חדד משתכרת כ-150 אלף שקל על כל אחת משלוש ההופעות שלה השנה.

ניתן לסכם ולומר שערב יום העצמאות מהווה נתיב בלתי אמצעי של מיליוני שקלים מכספי הציבור לאמני ישראל ולמופעי הזיקוקים, כשהרשויות המקומיות גורפות את תהילתן. הבסיס הוא - ככל שהאמן מפורסם יותר ומטח הזיקוקים מרשים יותר, הן על המפה. בערב יום העצמאות, דעתם של הבכירים בעיריות אינה נתונה "לזוטות" כגון חינוך, רווחה ובריאות, הו לא - עיניהם נשואות לשמיים, שם מעניין הרבה יותר.

התושבים משלמים את מחיר התהילה, שעומד בממוצע על כ-500 שקל למשפחה, ואין ספק שהיו מוכנים לקצץ מעט מסדרת מטחי הזיקוקים (אולי משלושה לאחד?) ולבחור באמן קצת פחות מפורסם, ובכסף שנותר לרכוש לעצמם ולילדיהם חינוך איכותי יותר, סבסוד מקיף יותר של סל הבריאות ותלושי מזון למשפחות הנזקקות.

בעיר בה אני גרה, רמת השרון, הופיע אתמול מוש בן ארי בעלות של כ-80 אלף שקל בלבד ומוקי בעלות של 55 אלף שקל. בסוף השנה הקודמת עלה חשש שהעירייה נכנסה לגירעון ובהתאם לכך בוטלו אירועי העדלאידע בפורים - מחשבה חכמה. ועדיין, לטעמי, היה ניתן לעשות יותר.

גם חבר מועצת העיר אילת, חיים עמר, אמר השבוע לעיתונות כי הוא מצר על החלטת ראש העיר לשלם לריטה סכום עתק על הופעתה בערב יום העצמאות, סכום שהיה אפשר להעביר לחינוך מיוחד.

מי אמר שמוכרחים להעלות על הבמה אמנים מפורסמים בערב יום העצמאות? מי קבע ששלושה מטחי זיקוקים בערב הם הכמות האופטימלית?

ניתן היה בהחלט לצמצם את מספר המטחים לאחד ושכל עיר או מועצה מקומית תשקיע בקידום אמני העיר עצמה, הפחות מוכרים, כך שיזכו לחשיפה מרבית והעלויות יצטמצמו למינימום, כך שכולנו נהנה וכולם ירוויחו.

כולי תקווה שבשנים הבאות נראה קצת פחות זיקוקים בשמיים וקצת פחות שמות מוכרים על הבמה וכמתנה ליום העצמאות נגלה, כי התווסף תקציב לחינוך ולרווחה - למקומות בהם אנו זקוקים לו ביותר.